כל מה שחשוב ויפה
לוטן זק, המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. צילום: עדי סגל
לוטן זק, המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. צילום: עדי סגל

לוטן זק: יצרתי על המסלול את הצבא המחאתי שלי

את קולקציית הגמר שלה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר עיצבה לוטן זק בהשראת החמניה, הפרח הלאומי של אוקראינה. באמצעותה היא מקווה לעורר מודעות למלחמה שעדיין מתחוללת שם, ולספר את סיפורם של הפליטים

עמית: הי לוטן. בוקר טוב מה שלומך? את כבר אחרי שלב ההתרגשויות או שעדיין שם?

לוטן: הי עמית, בוקר טוב. אני בטוב. עד אתמול עוד הייתי באופוריה, אבל נראה לי שאני סוף סוף מעכלת שסיימתי

עמית: אז בואי נמשיך קצת את ההתרגשות. נתחיל מהרקע שלך. איך הגעת לשנקר?

לוטן: אני בת 26, במקור מהקריות (קריית חיים) והיום מתל אביב. תמיד אהבתי אופנה, עוד מגיל צעיר, אבל זה לא משהו שחשבתי שאלך ללמוד. היה לי מסלול ידוע: אחרי הצבא פסיכומטרי וללמוד מדעי המחשב בטכניון. אבל בצבא הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. עשיתי בכל זאת פסיכומטרי ליתר ביטחון (בכל זאת, בת להורים רוסים) ובמקביל התחלתי ללמוד ציור והכנתי תיק עבודות שאיתו התקבלתי לשנקר

עמית: איך היו הלימודים?

לוטן: השנה הראשונה הייתה לי קשה. באתי לחוצה, ללא ידע בתפירה אבל בגישה של ״יהיה פאן״. הרגשתי את הפער הטכני ופשוט ניסיתי לצבור ידע רק כדי לשרוד ולהגיש את המטלות. דווקא הקורונה איפשרה לי לצמצם את הפער וזו התקופה שבה התחלתי לפרוח. הרגשתי כמו ילדה קטנה שרק רוצה לשמוע עוד ועוד

עמית: זו היתה השנה השנייה ללימודים? באילו תחומים התאהבת במיוחד?

לוטן: כן, בשנה שנייה. היו לנו שיעורי תולדות האמנות עם לירוי שופן שמאוד אהבתי, ובכלל אהבתי לשאוב ידע מהמרצים. קורס בגדים היסטורי, לדוגמה, היה מרתק

לוטן זק: צילום רפי דלויה

לוטן זק: צילומים רפי דלויה

עמית: ובפרקטיקה, למה התחברת?

לוטן: בשנה ב׳ לקחתי קורס בגדי ילדים וספורט. למדתי להתעסק עם שילובי פטרנים ובדים שונים שעוד לא נגעתי בהם, ולמדתי טכניקות מעניינות

עמית: נראה לי שאני מתחילה להבין את הדרך לפרוייקט הגמר המהמם שלך. ספרי עליו

לוטן: ההורים שלי הגיעו מברית המועצות, אני חצי אוקראינית וחצי רוסייה. חלק מקרובי המשפחה שלי עדיין שם. בן דוד של אבי הצליח לברוח מהמלחמה בזמן אבל כל הרכוש שלו אבד. המשפחה שלי אירחה בראש השנה משפחה מאוקראינה, ופתאום נפל לי האסימון שיש שם מלחמה מזעזעת. המלחמה אמנם קיבלה סיקור ותמיכה בהתחלה אבל זה פסק – היא הפכה להרגל. הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בצד וחייבת לעסוק במלחמה, למחות עליה מהמקום שלי ולספר את הסיפור של הפליטים – בעיקר את זה של הנשים.

המלחמה באוקראינה אמנם קיבלה סיקור ותמיכה בהתחלה אבל זה פסק – היא הפכה להרגל. הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בצד וחייבת לעסוק במלחמה, למחות עליה מהמקום שלי ולספר את הסיפור של הפליטים – בעיקר את זה של הנשים

חיפשתי את הדרך שלי ואת השפה שלי. נתקלתי בפרח החמנייה שהוא הפרח הלאומי של אוקראינה, שהפך להיות הסמל להזדהות עם העם האוקראיני, ועיצבתי קולקציית נשים חורפית סביבו. הרעיון היה להביא לידי ביטוי את תיעוד הפליטים, בגדי הצבא, הבגדים המסורתיים, המחאות סביב העולם – דרך ההזדהות עם פרח החמנייה. יצרתי את הצבא המחאתי שלי

עמית: אני חייבת להחמיא לך, זו קולקציה מדהימה עם נוכחות מטורפת. ספרי קצת על הטכניקות שבהן השתמשת

לוטן: תודה רבה, איזה כיף. מעריכה מאוד. קיבלתי המון תגובות טובות וקיבלתי המון תודות מפליטים אוקראינים או ממשפחות שנמצאות כאן שהרגישו שרואים אותן. זאת הייתה המטרה – לתת להם את המקום שלהם ולהעלות למודעות את המלחמה.

לגבי הטכניקה: ניסיתי ליצור את הקווילטים שלי ולהיות ייחודית. עיצבתי הדפסים ויצרתי רקמה ממוחשבת. החלטתי שבעזרת שילובי צבעים והדפסים אוכל להביא לידי ביטוי את המחאה שלי בדרך הכי טובה

לוטן זק. צילום: מ״ל

צילומים: עדי סגל

צילומים: עדי סגל

עמית: את הכל את הדפסת באופן אקסקלוסיבי לפרוייקט הגמר?

לוטן: כן. הדפסתי את הכל בטופטקס, שהם מצוינים בהדפסה על בדים. עשיתי כמה דוגמיות כדי להבין בדיוק אילו שילובי צבעים נעימים לי בעין, ובעזרת ההדפסה יצרתי את הקווילטים שלי

עמית: את הקווילטים את תופרת בעצמך? הופכת ליריעת בד וגוזרת את הפריט?

לוטן: כן. תפרתי אותם בעצמי. היו דגמים שבהם הכנתי בתחילה את הקווילט עצמו ואז חיברתי את החלקים, והיו כאלו שקודם תפרתי ואז מילאתי אותם – כמו המעיל הגדול

עמית: כמה פריטים כוללת הקולקציה?

לוטן: חמש מערכות לבוש, שהן בסך הכל 11 פריטים. בנוסף הכנתי נעליים לכל דגם ואת תיק הפרח והטרולי

birds

עמית: מטורף. הגיוני לשאול כמה זמן עבדת על הפרוייקט מרגע שהתגבש?

לוטן: התחלתי את העבודה באוקטובר, בתחילת שנה ד׳, אבל כבר לפני אספתי המון חומר וביקרתי בתערוכות שעוסקות בנושא. תהליך התפירה התחיל לקראת ינואר ועד הדקה האחרונה המשכתי לתפור

עמית: ממש. פרוייקט חיים – נכון לעכשיו 🥰

לוטן: חד משמעית

עמית: מי הנחה אותך בפרוייקט?

לוטן: מאיה ארזי. למדתי איתה בשנה ג׳ וידעתי שאני רוצה שהיא תנחה אותי בפרויקט הגמר. היה לי כיף לעבוד איתה, היא מקצועית ולא ויתרה לי עד שפענחתי את הפרויקט. היא נתנה לי עצמאות גדולה, מה שהיה לי חשוב, ובמקביל הצליחה לפתוח לי את הראש. זה בדרך כלל קרה באמצעות משפט אחד שהיא זרקה שבסוף גרם לי להבין מה אני רוצה שיקרה

צילומים: רועי קאשי

עמית: איך את ממשיכה מכאן? לאן?

לוטן: כרגע אני עוד במחשבות ועוד לא בטוחה לאיזה כיוון אני הולכת. לפני הכל, התחלתי להכין את הפורטפוליו שלי ואתחיל להגיש אותו למקומות שונים. אשמח לעשות התמחות בבתי האופנה הגדולים, לרכוש עוד ידע ולהבין את התעשייה

עמית: אם הכל יעבוד לפי התוכנית שלך, איפה את בעוד חמש שנים מהיום?

לוטן: אני לא יודעת להגיד בוודאות. אולי בדיוק אסיים תואר שני שאני חושבת עליו, אולי אפתח בוטיק משלי. בסוף זה החלום – מקום משלי

עמית: אני עוקבת, תעדכני


תערוכות בוגרים 2023 >>
כל המוסדות, כל התאריכים, כל השעות של תערוכות בוגרות ובוגרי 2023 בבתי הספר והאקדמיות לעיצוב ואמנות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden