כל מה שחשוב ויפה
צילום: נדב ברקאי
צילום: נדב ברקאי

בנה ביתך: אמנות ואדריכלות במוזיאון ינקו דאדא

במקבץ התערוכות ״ארTכיטקטורה״ במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד מציגים אמנים עכשוויים והיסטוריים, עבודות שעוסקות במערכת היחסים בין אמנות ואדריכלות, ומתמקדות בנושא הבית

התמה העומדת בבסיס מקבץ התערוכות המוצג במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, גלומה כבר בשמו – ארTכיטקטורה – אמנות וארכיטקטורה. הקשר והזליגה בין שני תחומי היצירה שזורים לאורך ההיסטוריה, ומזינים כבר לא מעט שנים שיח שדן בדומה ובשונה ביניהם, בהשראות שהם שואבים זה מזה, ובהשפעות ההדדיות. התערוכה מאירה את כל אלה ומכנסת אותם כמקבץ מלא עניין המתייחס לקשרים המתקיימים בין אמנות ואדריכלות ונובעים מהם, תוך התמקדות ברעיון הבית/בניין על מכלול היבטיו כתמה מרכזית.

מתכונת המקבץ שנוקט המוזיאון, מבוססת, לדברי רעיה זומר – האוצרת הראשית של המוזיאון – על נושא מוביל כלשהו שנבחר על ידי הוועדה האמנותית הפועלת בו. המקבץ נרקם כפועל יוצא של תערוכה מרכזית, ומשלב לצדה ו/או לאורה תצוגות נוספות הנקשרות אליה תמטית, ובה בעת מציגות מנעד מגוון ומשתנה: אם במדיום היצירה, אם בפרשנות שהן מעלות, ואם במקורות ההשראה שהובילו ליצירתן – אישיים, אקספרימנטליים, או אפילו אקדמיים. התערוכות, המוצגות במקביל לתצוגת הקבע, פרושות בכל מרחב המוזיאון, ובכלל זה באזורי מדרגות, בחלל המדרגות ובמפלסי הביניים, המתפקדים כחללי תצוגה לכל דבר.

ניני ורשבסקי, בתים כואבים. צילום: נדב ברקאי

ניני ורשבסקי. צילומים: נדב ברקאי

ניני ורשבסקי

קרין ינקורט. ברזל תעשייתי

קרין ינקורט

קרין ינקורט. ברזל תעשייתי

קרין ינקורט

התערוכה המרכזית במקבץ הנוכחי היא ״ינקו ללא מעצורים״, המתמקדת ביצירתו האדריכלית של האדריכל והאמן מרסל ינקו בארץ מוצאו, רומניה, במחצית הראשונה של המאה שעברה. התערוכה, (אוצרת: אילנה טוראנו) שהופקה על ידי איגוד האדריכלים הרומנים והוצגה לפני שנה בארמון רב פאר בבוקרשט, סוקרת 34 מבנים שתכנן ינקו יחד עם אחיו ג׳ול במסגרת משרד משותף שהקימו וחלקו.

השניים, שלמדו אדריכלות בבית הספר הפוליטכני בציריך ולאחר מכן שהו תקופה בצרפת ובבלגיה, נחשפו בעת שהותם שם לרעיונות אוונגרדיים חדשים וייבאו אותם עמם כששבו לרומניה. עיקרם היה גישה מהפכנית שדגלה בתפיסת האדריכלות כאמנות חברתית, והתייחסה לכל רובדי העשייה האדריכלית ולקני המידה שלה – מהפנים ועד המרחב האורבני. בתוך כך, לצד עיסוק אינטנסיבי בתכנון אדריכלי, פעל ינקו להחלת אידיאולוגיות אלה, בין היתר באמצעות מימון ועריכת כתב העת האוונגרדי ״קונטיפורנול״ שהעניק לו במה לכך.

התערוכה חושפת את השפעתו הרבה של ינקו על האדריכלות והשיח האדריכלי־אמנותי בבוקרשט, לפני שעלה לארץ; עשייה שסימנה את המשך פועלו המרשים בארץ, שכלל בין היתר את חלקו בהקמת כפר האמנים בעין הוד

התערוכה פורשת את פעילותו של ינקו באותן שנים בדרכים מגוונות המדגישות הלימה עם עשייתו הרבגונית – תיעוד מבנים שתכנן, שחלק מהם כבר לא קיים ו/או מוצג במצב מתפורר; מיצב רצפתי עם חול המתרגם את הפרויקט ״חוף קיסילף״ – חוף מלאכותי המדמה חוף ים לבריכת שחיה גדולת ממדים (הגדולה ביותר באירופה) שעיצב ב־1929 בעיבורה של בוקרשט; רישומים מקוריים לצד צילומים עכשוויים; ציטוטים של דברים שאמר ושל אנשים שהכירו אותו; שערים של כתב העת ועוד.

ככזו היא נחשפת כתצוגה דינמית ומגוונת, המאירה זרקור על עושר עשייתו של ינקו כאדריכל וכאמן עוד טרם הגעתו לישראל, וחושפת את השפעתו הרבה על חיי האדריכלות והשיח האדריכלי־אמנותי בבוקרשט באותן שנים. עשייה שסימנה, כך נראה, את הבאות – את המשך פועלו המרשים בארץ, שכלל בין היתר את היותו אחד מיוזמי הקמתו של כפר האמנים עין הוד.

״מחקר בא״ב צורני״, שאצר פרופסור אוגוסטין יואן מהאוניברסיטת לאדריכלות ואורבניזם בבוקרשט, היא תערוכה שנולדה מעולם האקדמיה. התערוכה חושפת התייחסות לשונית־עיצובית מעניינת ל״א״ב צורני״ שיצר ינקו – סדרה של תשעה סימנים גרפיים/אותיות המדמים מבנים, שהתפרסמה בשנת 1925 בכתב העת ״קונטימפורנול״, שיזם וערך ברומניה.

ינקו ללא מעצורים

ינקו ללא מעצורים

וילה בתכנונו של מרסל ינקו. צילום: מל

וילה בתכנונו של מרסל ינקו. צילום: מל

פרופסור יואן, שחוקר את הסדרה, מנחה מזה 20 שנה במחלקה לאדריכלות קורס לימודי המתייחס לסימניה וקושר אותה למתווים אדריכליים שיצר ינקו. במסגרת הקורס מתבקשים הסטודנטים ליצור בהשראת הסימנים הדו־ממדיים קונספט עיצובי ולתרגמו למוצר אדריכלי אורבני בתלת־ממד. בתערוכה מוצגים 11 פרויקטים נבחרים שנוצרו במהלך השנים על ידי סטודנטים בקורס, ומגלמים קשת רחבה של פרשנויות וזוויות מבט ל״אותיות״ הסדרה.

שהותו של האמן יאן שטידינג בעין הוד, במסגרת תכנית חילופי אמנים – רזידנסי – שמקיים הכפר עם העיר דיסלדורף בגרמניה, הולידה את תערוכת ציוריו ״מבט החוצה ופנימה״ (אוצר: אברהם אילת). ציוריו של שטידינג מתמקדים בנופים ובבני אדם. הם מציגים התייחסות למגורים בטבע ומבוססים על מוטיבים שלכדו את עינו בעת ששוטט במורדות הכרמל, וביניהם, בעיקר, המערות הרבות שמצויות במקום ובולטות בעבודות.

כיצירי טבע שהם סוג של מרחבים מוגנים, המערות שימשו את האדם הקדמון למגורים, וככאלה ריתקו את שטידינג להתחקות אחר מבטים מתוכן פנימה אל החוץ. מבטים אלה שבים וחוזרים ביצירתו גם מן החוץ פנימה, אל האמן שבו, ומתכנסים לכדי תובנות אישיות־פנימיות חדשות. בחלל המוזיאון מוצגת תערוכתו במעין כוך, שמבנהו המהדהד מבנה מערות, ומהווה נדבך נוסף של התמה בה עוסקים ציוריו.

בית זה כואב

האמן והאדריכל ניני ורשבסקי מזמין את המבקרים.ות ל״בתים כואבים״ (אוצרת: ניצן שובל־אבירי) – תערוכה המוצגת בכניסה למוזיאון, ומציגה שלושה מקבצים גדולים של עבודות עץ ועבודת וידאו. עבודות העץ, שנוצרו לראשונה כפרויקט לפני כעשור, מביאות לידי ביטוי מסע אינטימי־אישי המתרחש במפגש בין אדריכלות ואמנות, ובו הבית מהווה כלי מטפורי למורכבות החוויה האנושית. יצירתן צמחה על רקע הזמן שבו ורשבסקי תכנן ובנה את בית משפחתו בעין הוד. מורכבות התהליך, על המתחים והעומסים הרגשיים שנכרכו בו היוו זרע פורענות – המשבר שנבע מהם פרק ופורר את הבית.

באמצעות העבודות מתעמת ורשבסקי עם מהותו המורכבת של המושג בית, הטומנת בחובה מתח מובנה בין היותו חוף מבטחים מגן לבין היותו אתר של מאבקים. העץ בעבודות מקורו במכולות שייבא ממקום מגוריו דאז בפריז לטובת הבית שנחלם, תוכנן ונבנה, אך נשבר; והדימויים המוצגים כשילוב של חריטה וצבעי שמן או דיו, הם פרטים ופרישות של תכניות מתוך בתים שתכנן ו/או התגורר בהם.

ככאלה הם מגלמים את תמת הבית של התערוכה, כמו גם היבט אדריכלי המתורגם לביטוי אמנותי. עבודת הוידאו ״תשעים שניות מתוך עשרים שנים של פתקים״ היא עבודה חדשה של ורשבסקי, שבה הוא מכנס לקט של רישומי יומן, סקיצות, פרטים אדריכליים והגיגים אישיים מתוך מלאי פתקים שנצברו אצלו במהלך השנים, ומהווים כך עדות לשבר שחווה מחד, ואת רובדי עשייתו האדריכלית והאמנותית מאידך.

בעוד הבתים המצולמים של כלנית מלכין מייצגים ארכיטיפ מוכר של המושג בית כסמל למקום מבטיח ומגן, הבתים התלויים מאפשרים הצצה לחללם הפנימי, כסימבול לשגרת חיים דינמית המשתנה תדיר

בספרייה של המוזיאון מציגה כלנית מלכין, אמנית ואדריכלית, צילומי בתים לצד בתים מיניאטוריים התלויים בחלל (אוצרת: ניצן שובל־אבירי). העבודות נוצרו מתוך חוויות אישיות של מלכין, שגדלה בבית דתי למחצה, ומנקודה זו היא בוחנת הקשרים העולים ממהותו של בית, מנורמות המתייחסות לתפקוד נשי במסגרות חברתיות שונות, ומציפיות מקובלות לגביו. בניסיון להטיל ספק במקור שממנו צמחו נורמות וציפיות אלה, מלכין מנסה לאתגר מושגים כנשיות, שמרנות, כבוד האישה וביתיות, להציע מקום לשונות ולחופש בחירה, ולאפשר חלופות כשוויון מגדרי, גיוון, וביטוי אישי.

בעוד הבתים המצולמים מייצגים ארכיטיפ מוכר של המושג בית – מרובע עם גג, חלון ודלת, כסמל למקום מבטיח ומגן, הבתים התלויים בחלל מאפשרים הצצה לחללם הפנימי, כשכל אחד מהם חושף פאזה שונה, כסימבול לשגרת חיים דינמית המשתנה תדיר. כך, בין הדו־ממד לתלת־ממד, כמו גם בין חומריות המרחבים הפיזיים של עיסוקה האדריכלי לבין בחינה מטפורית של זהותה האישית בתוכו, יצירתה של מלכין מגלמת את מורכבות יחסי הגומלין המתקיימים ביניהם, שבה משתלבת משמעותו העמוקה של בית כסמל לזהות.

birds
כלנית מלכין. צילומים: מל

כלנית מלכין. צילומים: מל

במפלס הביניים של החלל מציגה האמנית קרין ינקורט, תושבת כפר האמנים עין הוד, את ״נוף אורבני״ – עבודות העוסקות במחקר צורני וחומרי (אוצרת: ניצן שובל־אבירי). אחרי שבילתה שעות רבות מול מסך המחשב במסגרת לימודיה במחלקה לעיצוב, מבנה וסביבה בשנקר, התעורר בינקורט דחף לגעת וליצור בחומר. בחירתה החומרית, שנפלה על טקסטיל, הובילה אותה לחקירת הדפסים, שהתגבשה על ידה לשפה אמנותית אקספרימנטלית המהדהדת ממד גרפי־אדריכלי: שיבוש מכוון של הרשת בין הדפסה להדפסה מייצר מארג של פרטים, שהשתלבותם אלה עם אלה מניבה כל פעם דפוס חדש ושונה.

הדימויים נבחרים מתוך מאגר שינקורט יצרה לעצמה, ומשלב סצנות אורבניות וסביבות חיים אישיות, שתוך הפשטה וחיתוך קומפוזיציה, מייצרים מרחבים חזותיים חדשים. תהליך העבודה, שמפרק את השכבות של כל דימוי, אף מאפשר להן קיום בנפרד, ובתוך כך מזמן לינקורט כר נרחב לפרוץ עוד ועוד את גבולות היצירה של שפתה האמנותית.


ארTכיטקטורה | מקבץ תערוכות
מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

';
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden