פריק שואו: ליאור קסם חממה בגלריה החווה

חגית: בוקר טוב ליאור, האישה והקסם! מה שלומך?

ליאור: התעוררתי גם הבוקר, חמושה בקפה, אפשר להתחיל

חגית: רק סיימת להקים את החדר (השני) שלך במלון אימפריאל, שנפתח השבוע, וכבר מחר (ג׳) נפתחת תערוכת יחידה שלך בגלריה החווה. פעם ראשונה! ה ת ר ג ש ו ת

ליאור: לגמרי, ברמות של כלה

חגית: מאוד משמח. עוד רגע לפני הדיבור על התערוכות, איך עובר הקיץ? איך את מרגישה בכללי?

ליאור: אני באג׳נדה שיש התחממות גלובלית ומשחקים לנו במזג אוויר, אני מזיעה מהרגליים ומאזורים שלא ידעתי שיש לי שם בלוטות זיעה, אבל הכל מתגמד בתענוג של היצירה לקראת התערוכה. אני בלונה פארק הפרטי שלי, מסתחררת בהכנות וזה כיף לא נורמלי

חגית: גילוי נאות: זכיתי לאצור תערוכה משותפת שלך ושל נדיה גורנשטיין, ״טוטם וטאבו״, במוזיאון אילנה גור. עד אז הכרתי את עבודותייך אך לא אותך, והנה חלפו 4 שנים (+ עצירת פתע של הקורונה)… הרבה עבודות הגיעו לעולם במפעל ההפתעות של קסם, אז באמת הגיע זמן לתערוכה הגדולה.

התערוכה ״פריק שואו״, שאוצרת אילנה כרמלי לנר תיפתח השבוע בחווה. אחלה שם דרך אגב, יושב עלייך בול. המושג פריק שואו לקוח מעולם המופעים העממיים והקרקס של המאה ה־19, ומדבר על הצגה לראווה של מוזרויות ואנשים בעלי מום או כשרונות יוצאי דופן להנאת הקהל. בתקופה שלנו מדובר לא פעם על ״פריקיות מבחירה״ – בן אדם שנחשב לאאוטסיידר בולט בייחודו, במקרה שלך ייחודה. תסבירי את הבחירה בכותרת ואיך היא קשורה אלייך?

ליאור: גם כיום פריק שואו הוא לא בהכרח מבחירה – כמו בעבר, הוא מייצג אנשים יוצאי דופן ביכולות, במראה, בהתנהגות. יש לי ילד אוטיסט – הוא לגמרי אאוטסיידר בהתנהגות שלו – אנשים במרחבים ציבוריים מרימים גבה ומסתכלים עליו ומצביעים. הוא לא בחר (אם לא מערבים תכנים רוחניים ופילוסופיים).

אני תמיד שומעת מהסביבה והחברה מסביב שאני יוצאת דופן. ואני לא מחריגה את עצמי בכוונה, אני אני. בוודאי יש כאלו שבוחרים להיות יוצאי דופן כדי להתאים את עצמם לאיזו חוויה פנימית, להיות מסונכרנים עם רגש כלשהו כל אחד מסיבותיו. שם התערוכה נבחר כך כי אני עוסקת בדמויות כאלו מאז שאני זוכרת את עצמי, ישנו תיעוד של צילומים של ציורים שלי מגיל 16 (35 שנים אי שם בעבר) ציירתי אנשים היברדיים, עם חיות או למשל איש שהאף שלו זה סקסופון ומהראש פורצים תווי נגינה, אנשים מחוברים…

חגית: אני לוקחת בחזרה את עניין הבחירה. לפחות מסייגת. אבל בואי, אם מדברות עלייך, דמותך, סגנונך והכשרון היוצא דופן שלך, את קצת פריקית, ומאוד בולטת לעין. נראה שיש קשר בין הפיסול והסיפורים שאת יוצקת בתוכו לבין העולם האישי שלך ואם לחדד עוד קצת: משהו בהתנגשות הגותית בין המוקפד והמדוייק לבין האינדיבידואלי והבלתי צפוי; בין הצבעוניות הפתיינית והדמויות השובות לב, לבין האפל והמורבידי

ליאור: בוודאי אני לא בורחת מזה, אני יכולה ליצור רק את מה שמתשתקף לי במראה ויזואלית ונפשית רגשית. כל דמות שאני יוצרת היא בדמותי, כל דמות נולדת מתוכי. אלה חלקים שאני מרכיבה. היו לי המון רגעים בחיים שהרגשתי שונה – ולא במובן החיובי. הרגשתי פחות מחוברת, פחות מבינה על מה מדברים.

בתכלס היו תקופות שהייתי צריכה להתאמץ להיות מחוברת חברתית, זה לא בא לי קל למרות שאנשים ירימו גבה, כי הייתי גוש אנרגטי מלא שמחת חיים, אבל היו נורמות חברתיות שלא עמדתי בהן. אפילו עשו עליי פעם חרם בתקופת חטיבת ביניים – אני זוכרת אותי יושבת בסוף הכיתה ובוכה – אבל למזלי יש בי עוצמות ותמיד נלחמתי על מקומי. היום אני שוחה בחיים, זה לא היה תמיד

אני תמיד שומעת מהסביבה והחברה מסביב שאני יוצאת דופן. ואני לא מחריגה את עצמי בכוונה, אני אני. שם התערוכה נבחר כך כי אני עוסקת בדמויות כאלו מאז שאני זוכרת את עצמי

חגית: מתי התחלת לפסל? איך מצאת את עצמך ובנית מומחיות כזו – הכל בלימוד עצמאי?

ליאור: אני לא זוכרת רגע בלי יצירה, זה הדיפולט שלי. ציירתי מגיל ראשוני. החומרים שהגיעו לידיים שלי הפכו לחומר. כן אני אוטודידקטית אובססיבית וכשמשהו מעניין אותי אני נכנסת לתוכו, אני לא יודעת לשבת ללמוד במסגרות, אף פעם זה לא קרה: כבר בכיתה א׳ נפלתי ממערכת החינוך, ישבתי בצד ציירתי במחברות ועשיתי בלאגן כי שיעמם לי, אני טובה בחומרים לא במידעים (טוב רק מתמטיקה היה לי כיף וגם קצת בלשון, זה כמו לשחק עם המוח).

ישנה התנגשות ביצירות, זה נכון. הגותי והצבע המוקפדות ויש גם ״שלוכיות״ אנחנו בני אדם ויש לנו המון זוויות וצדדים – אנחנו נולדים דף נקי יחסית עם גנטיקה התנהגותית ותכונות מאבא ואמא ואז החיים ממלאים אותנו בכל מה שאפשר ואת מאמצת לתוכך דברים – אני חושבת שזה מה שהיצירות מראות – את כל הצדדים שבי. או בעצם רק חלק, יש עוד הרבה. אני חושבת שאני יחסית עדינה ויש בי עוד המון להוציא שלפעמים חושש מחשיפה של זה החוצה

חגית: זה חלק מהחיפוש של הילדה הלוחמת, שחיפשה מקום לעצמה?

ליאור: פילסתי את הדרך אחרי הצבא בכל מיני מקומות עבודה שנשקו באיזשהו אופן ליצירה, תפאורה, עיצוב תערוכות, עיצוב גרפי, מדי פעם הגעתי למפגש או שניים ללמוד ממומחים, שיתנו לי בצורה מרוכזת טכניקות, ומשם המשכתי בבית. אני מאוד מהירה בחומר ואין לי הרבה סבלנות לחכות לקבוצה

חגית: ויש לך הרבה ביטחון ביצירה שלך. ברגע ששלטת במדיום – פרחת לדרכך?

ליאור: כן בהחלט חיפשתי מקום לעצמי. שם היה הכוח שלי ולשם הלכתי. אני מרגישה הרבה יותר שלמה היום ולפעמים אני חושבת שהיה מעניין מה היה אם לא הייתי יוצרת. זה טבוע כל כך חזק בי, והאינטרקציה של הצופה עם היצירות שלי מקיים אותי. אם הייתי לבד ביער… הייתי ממשיכה ליצור? נראה לי שכן J חחחח – שאלות קיום פילוסופיות. רק על עצמי

חגית: לא, לא רק על עצמך את מספרת J עובדה, אפילו לתערוכת יחיד את מביאה את התלמידות שלך ונותנת מקום

ליאור: אני חלק בלתי נפרד מהתלמידים שלי. כמורה לפיסול, בעלת סטודיו אני מלמדת כעשרים שנה. אני רואה את התהליכים שעוברים האנשים אצלי בסטודיו, את השמחה שזה נותן להם, מעורר תשוקה מחייה את הנפש, זה לגמרי חלק מהמערכת של האדם מי שלא יוצר חייב לגעת במשהו, לא בהכרח חומר. אנחנו אלוהימים קטנים – בוראים – חייבים את זה לנשמה.

בגלל שאני אוטודידקטית והתחלתי ללמד (סיפור ארוך בפני עצמו) אז התלמידים שלי הם אבן דרך בהתפתחות של חיי המקצועיים – כל שאיפה שלהם – זה חזון שלי להצליח איתם. הם דחפו ומשכו את הגבולות שלי. בין שאר התכונות שלי אני קצת נוטה לרצות, וכשיש תלמיד.ה שרוצה משהו – אני אשאף ליישם את זה בכל דרך. ולפעמים הם באים עם רצונות ממש מורכבים J אני חייבת להם הרבה ומאוד אוהבת כל אחד מהם.

הסטודיו שלי מתפקד כמרחב מגשים ומרפא. מה שקורה להם מול החומר מול עצמם מולם ומול החברים שיושבים איתך סביב שולחן היצירה. הסטודיו נמצא בקומת מרתף עשר מדרגות למטה. תמיד כשאני יורדת לסדנה, בשתי המדרגות הראשונות יש בי איזו תחושה שונה, של דחיסות האוויר והריח והצליל, חוויה ממש שמכניסה אותי לטראנס. ואני מאמינה שאם במודע או לא גם את התלמידים שלי

חגית: אולי נתחיל עוד אחורה – מתי הצגת בתערוכה לראשונה?

ליאור: תערוכה ראשונה אני לא זוכרת אבל הצגתי השתתפתי ממש מזמן, סביב 2007, בתערוכה ביתית ברמת השרון שקראו לה ״מקרה אישה״. הציגו שם רק נשים ואני הבאתי דוגמנית עירום וגיבסתי אותה בחלק האחורי של הגוף, ירכיים, גב, כשהיא רוכנת על הצד ועל בד קנבס גדול ציטטתי שיר של סילביה פלאת. כשחילצתי אותה מתחבושות הגבס, נשאר רק העתק קליפה של הגוף שלה. זו הייתה חוויה ממש טובה

חגית: ומאז הצגת לא מעט. אז מה נשתנה?

ליאור: קודם כל זו תערוכת יחידה ראשונה שלי. כשאת ממלאת חלל שלם לבד, זה כבר שם את הדברים בהתבוננות אחרת, חיצונית ופנימית. בשנה האחרונה נולדו לא מספר יצירות שהן יהיו בליבה של התערוכה. עבודות גדולות מאוד ומוחצנות, הכול לקוח מעולמות של פנטזיה: יצורים היברידיים מעניינים, צבע ואמירה. צריך לבוא לראות, מילים לא יכולות ממש לתאר משהו שנוצר בחומר

בחווה יהיה ״החדר השחור״ שהוצג לראשונה במלון אימפריאל, עם שינויים קלים. במקבילף במהדורה השנייה של אימפריאל הנושא הוא עולם אוטופי, לקחתי את החדר למרחבים הוורודים והוספתי חד קרן שמטייל על התקרה תוך שהוא ״מחרבן״ עולם חדש…

חגית: נכון. יש בחווה משהו מהעבודה הקודמת שהצגת בפופ אפ שבמלון אימפריאל, וכעת את מציגה במקביל עבודה חדשה שם – מה יש שם?

ליאור: כן, בחווה יהיה ״החדר השחור״ שהוצג לראשונה באימפריאל, עם שינויים קלים. במהדורה השנייה של אימפריאל, הנושא הוא עולם אוטופי, לקחתי את החדר למרחבים הוורודים – כי לוורוד יש סטיגמה של הכול טוב

חגית: במיוחד עכשיו, כולנו ברבי…

ליאור: ולשם הוספתי את חד הקרן האהוב, כדמות מיתולוגית פסטורלית, הניזונה מטל הבוקר, דמות מאוד תמימה וטובה, ובהומור שלי על העולם, החד קרן מטייל על התקרה תוך שהוא ״מחרבן״ עולם חדש… על הקירות ועל הרצפה ישנם מבנים עגולים ואמורפיים של קקי של חד קרן. כמובן שהכל ״מתוק״ ונראה יותר כמו מלא ממתקים ושלגונים בכל גווני הוורוד, מוגזם ואוור וולמינג

חגית: מגניב לגמרי. הצלחת לתאר! 😅 בעבודות שלך יש הרבה אסקפיזם. איך את מרגישה עם המציאות שלנו בזמן האחרון? את אופטימית?

ליאור: אני לא מתחברת למילה אסקפיזם, כי העולם מורכב מהמון רבדים התרחשויות. מה שנזרק לאוויר כהיצע, תמיד ירוצו לשם אנשים באמוק, ואז ייזרק משהו אחר, ושוב אנשים ירוצו אחוזי אמוק, וכן הלאה. מאוד קשה להישאר בסנטר של עצמך כשאת כל כך חשופה לתקשורת ולאינפורמציות, המון תחנות שידור, המון דעות.

אני בוחרת להיות במרחב שלי ולהזין, בעיקר באופטימיות. זה שאני רואה טוב זה לא אומר שאין רע. אנשים לפעמים מנסים לנער אותי, שאלחם, אבל אני באמת מעדיפה לשקף צדדים שונים של המציאות. אני מטבעי אופטימית – אופטימית מודעת, ועושה את מה שאני צריכה לעשות כדי לקדם אג׳נדות שאני מאמינה בהם

---

ליאור קסם חממה | פריק שואו
אוצרת: אילנה כרמלי לנר
גלריית החווה, חולון
פתיחה: 5.9, נעילה: 31.12