נקודת שוויון 3: הגיבור הטוב שהוא גם רע

דנזל וושינגטון חוזר לעוד שיתוף פעולה עם הבמאי אנטואן פוקואה, שעובדים יחד עוד מיום אימונים מסוכן, לסרט השלישי והאחרון, לכאורה, בסדרת סרטי האקשן המדממים של נקודת שוויון. מדובר בסרט המאופק והבוגר ביותר מבין השלושה שבו מצליחים השניים, מבלי לוותר על ההגזמה, האלימות הגרפית והסגנון הוויזואלי שאפיין את הסדרה עד כה, להוסיף מעט ערך מוסף לאפיון דמותו של רוברט ולעולם העלילתי שנבנה עד כה – זאת באמצעות בנייה על תבנית ז׳אנרית של אחד המערבונים המפורסמים בעולם הקולנועי. עם זאת, הוא לא חף מטעויות – אחת מלווה את הטרילוגיה כולה, השנייה בלעדית לסרט זה.

העלילה מתחילה (בערך) כמו קודמיה, בניסיון של רוברט להשאיר את עברו הצבאי והקטלני מאחור ולחיות חיים נורמטיביים. בסרט הראשון הוא עבד בחנות, בסרט השני כנהג באובר, ובשלישי הוא מחלים מפציעה על חופי איטליה בכפר קטן, שבו הוא מוצא, לדידו, סוף סוף את השלווה שאותה חיפש שנים ארוכות.

אבל רוברט הוא אדם עם מעט רגישות לסביבה, בלשון המעטה. מתחביביו: לקחת החוק לידיים (ע״ע: vigilante), שכן קשה לו להתאפק כשבעיות חברתיות צצות, והוא שש לחסל או לחנך את מי שצריך על מנת להשיג צדק לעולם ונחמה לקורבנות החולי התרבותי האורב בכל פינה. נקודת שוויון 3 נפתח בסוף של מסע הצדק הקודם של רוברט, שמוצא את עצמו באירופה, וממשיך כשלאחר הפציעה הוא מסתתר ומחלים בכפר קטן על חופי סיציליה.

עם הזמן, מתחיל רוברט להתיידד עם התושבים המקומיים וליהנות מחייו השקטים והפשוטים. ולכן, כשהוא נחשף לאופן שבו המאפיה המקומית מטילה על הכפר המסכן ותושביו התמימים אימה, הוא מוציא את האקדח ומתחיל לירות. זה לא עוזר שאותה המאפיה גם מעורבת בפליליים חמורים נוספים, כמו סחר עם ארגוני טרור שמוצאים לפועל פיגועים על רקע לאומי ובו בזמן מפיצים סמים ברחבי אירופה, דבר שאותו רוברט ממנף על מנת להרוג – די מילולית – שתי ציפורים במכה אחת (או 20, לפחות).

בשונה ממסעות הנקמה הטהורים שאפיינו את הסרט הראשון והשני (שהיו יותר אישיים מחברתיים) דרך הפעולה – הן של הסרט והן של רוברטו – עושה תפנית קטנה אל מה שמעורר תחושה כללית של מערבון

העניין הבינלאומי עוזר למאפיה אל מול רוברט, שבאיטליה הופך לרוברטו. לסרט זה לא עוזר, ומעמיס יותר מדי מרכיבים על עלילה שקצת פחות עומס היה מסייע לה. בשונה ממסעות הנקמה הטהורים שאפיינו את הסרט הראשון והשני (שהיו יותר אישיים מחברתיים) דרך הפעולה – הן של הסרט והן של רוברטו – עושה תפנית קטנה אל מה שמעורר תחושה כללית של מערבון. אם להיות יותר ספציפיים – מערבון אחד בולט בז׳אנר – ״שיין״ של ג׳ורג׳ סטיבנס משנת 1953.

הדמיון מתחיל באותה שאלה שהיתה מעט רדומה בסרטים הקודמים של נקודת שוויון: האם אדם כמו רוברט הוא טוב או רע? האם הוא יכול לבחור בטוב כשהדרך סלולה מעשים רעים? שאלות פילוסופיות אלה קיימות לא פעם בסרטים על ויג׳לנטיזם, כמו לדוגמה בטרילוגיית האביר האפל של נולאן ובסרטי אקשן אחרים משנות ה־80 וה־90.

ב״שיין״, אקדוחן עם עבר מסתורי נודד לעיירה קטנה ובסוף מוצא את עצמו מגן עליה בכל האמצעים הדרושים, שהם בעיקר לחסל את מי שסוחט את העיירה. הסרט עוסק בשאלות פילוסופיות על טבעו של האדם בזיקה ישירה לדיכוטומיה של טבע מול תרבות. האם שיין, רוצח, אבל כזה שמנסה להגן על תושבים טובים – הוא טוב או רע?

הודות למעמדו הז׳אנרי, זכה שיין במקום מרכזי בתרבות המדיה האודיו־ויזואלית, ועד היום אפשר לראות את השפעתו, כמו לדוגמה באחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר של השנים האחרונות – ״לוגאן״, שם מתייחסים באופן ישיר לשיין (המוקרן על מסך טלוויזיה) ובאופן עלילתי (לוגאן מגיע לחווה ובסוף מגן עליה מהתושבים). ההתייחסות לשיין אפשרה ללוגאן להצביע על משמעויות על טבעו של הז׳אנר ונתנה את התשובה באשר לטבעו החייתי אך הטראגי של לוגאן – האם הוא טוב או רע, חיה או יישות מתורבתת.

האם המטרה מקדשת את האמצעים?

אותה השאלה נשאלת די במפורש בנקודת שוויון על ידי אנזו, רופא שמטפל ברוברטו – ״האם אתה אדם טוב, או אדם רע?״, הוא שואל. לכך עונה רוברטו, ״אני לא יודע״. תשובה מוצדקת. מצד אחד, רוברטו מונע תמיד ממניעים של אדם ״טוב״ – צדק, הגנה על חלשים ופגועים, ניסיון לעזור. מצד שני, הוא עושה את זה בדרכים הברוטאליות והסדיסטיות ביותר. במילים אחרות – האם המטרה מקדשת את האמצעים? וכיצד אדם קטלני שכזה יכול, אם בכלל, להשתלב בחברה הנורמטיבית כאחד האדם?

הסרט לא רק קורץ במישרין או בעקיפין לשיין, הוא משתמש במובהק באלמנטים ז׳אנרים, עלילתיים וחזותיים של מערבונים. דו קרב במרכז העיר, מסבאות וגם העיר עצמה שנראית כאילו היא תקועה בעבר, עם אנשים חסרי אונים שלא מצליחים להגן עליה, לרבות השוטרים המקומיים.

למרבה הצער, במקום להעמיק בשאלה זו ולהמשיך בקו המערבוני, התעקש פוקואה להעמיס עוד ועוד מרכיבים לתוך הסיפור: טרוריזם בין לאומי, רשתות ריגול וקשר בין־טקסטואלי לשני הסרטים הקודמים שנועד לקשור את הקצוות, בנוסף לקריצה למעריצים באמצעות דמותה של דקוטה פאנינג (ששיחקה בצעירותה עם דנזל בנקמה בוערת של טוני סקוט המנוח) המשחקת סוכנת של ה־CIA.

במקרה הזה כל המוסיף גורע ואפילו מבלבל, ומוציא את העוקץ מהעיסוק בנושאים המעניינים של הסרט. יש הרבה שומן וזה מפריע הן לעיסוק תמטי והן לסגירת המעגל באפיון דמותו של רוברט. מלבד זאת, קווי העלילה הנוספים הללו גונבים לא מעט זמן מסך מסצנות האקשן, שעבור רוב המעריצים הן הסיבה שלשמה התכנסנו.

הבעיה השנייה שמעיבה על נקודת שוויון היא אותה בעיה שליוותה את הזיכיון מתחילתו: כילדים היינו אומרים את זה די בפשטות – ״זה לא כוחות״. אין באמת מה להפסיד, כי רוברט הוא סוג של גיבור על קטלני שאי אפשר לעמוד מולו

הבעיה השנייה שמעיבה על נקודת שוויון היא אותה בעיה שליוותה את הזיכיון מתחילתו: כילדים היינו אומרים את זה די בפשטות – ״זה לא כוחות״. אין באמת מה להפסיד, כי רוברט הוא סוג של גיבור על קטלני שאי אפשר לעמוד מולו. בכל סרט הוא נתקל באנשים בורים באשר לכוחו, או שמכירים בסט הכישורים שלו ולמרות זאת מזלזלים בו. הוא נותן להם צ׳אנס להתקפל, אבל בגלל שהם לא יודעים שעוד רגע הוא יעשה מהם ספגטי, הם רק מלגלגים עליו.

כצפוי, עובר רוברט דרכם כמו סכין דרך חמאה. הוא נע בצללים, משתמש באלמנט ההפתעה ומכה בהם שוק על ירך. זה מצטלם נפלא באמצעות העבודה היפה של פוקואה אבל לא נותן את התחושה שיש מה להפסיד. בכלל. בסרטים כמו ״ג׳ון וויק״ או ״חטופה״ נראה שמסרט לסרט האתגר עולה, והגיבורים מוצאים יריב ראוי (לפחות יחסית). בסרטי נקודת שוויון אין עקומה כזו, ולמעשה רוברט אינו מוצא יריב סביר. הוא אפילו לא מזיע – מה שנותן את התחושה כאילו לרוברט יש קוד משחק והוא נמצא ב־godmode בכל עת.

למרות זאת, יש עניין בצפייה, לא רק בגלל העבודה האסתטית של פוקואה והעוסקים במלאכה, אלא גם בגלל השאלה שעליה הצבעתי – האם רוברט הוא טוב או רע? התשובה שהסרט נותן, מילולית וסאבטקסטואלית, היא לא רעה ואפילו מעניינת. לא משכנעת במיוחד – אבל מעניינת.

פחות עומס היה עוזר לנקודת שווין להסתיים באופן נקי, קצת פחות מרושל ומסורבל, ומציב אותו כאחד מסדרות סרטי האקשן הטובות של זמננו. לסיכומו של דבר – מדובר בסרט אקשן מגניב, שיתוף פעולה מוצלח נוסף בין וושינגטון לפוקואה, וכנראה הטוב מבין שלושת הסרטים. אם זו פרידה, זו פרידה טובה מהזיכיון. אבל אם כמו רבות מהסדרות ההוליוודיות ״הפרק האחרון״ הוא רק שם קוד ל״עוד נחזור״ – יש על מה לעבוד.

---

נקודת שוויון 3
בימוי: אנטואן פוקואה
109 דקות; ארצות הברית; 2023
3.5 כוכבים