אוטופיה 2023: גרסת הפופ־אפ

במהדורה השנייה של תערוכת הפופ־אפ במלון אימפריאל בתל אביב, האוצרת יערה זקס הזמינה אמנים ומעצבים לדמיין עתיד אידאלי לעולם טוב יותר, ולחקור את האוטופיה הפרטית שלהם: איך יראה העולם האידיאלי שלהם וכיצד הם מדמיינים עתיד מושלם באמצעות האמנות שלהם. בכל אחד מ־38 חדרי המלון (וחדרי המדרגות) מתגלה למבקרים עולם אוטופי חדש, שנוצר על ידי 58 אמנים ומעצבים מתחומי הוויז׳ואל ארט, סאונד, ארט דיירקטורים, גרפיטי, סטריט ארט, וידאו ארט, אנימציה, תפאורה ומיצבים. 11 מהם שיתפו אותנו בתהליך העבודה על שבעה מהחדרים.

אלון דניאל וולמוט

מהרגע שיצא הקול קורא עלו לי בראש (ועל קירות וחלונות דירתי) עשרות אם לא יותר של רעיונות מה הוא ״עולם אוטופי״, למה שזה יעניין אחרים, איך זה יראה וואוו. כל הזמן הדהד לי בראש בלופ משפט אחד מהקול קורא, ״תחשבו על ההכי מופרע שלכם. זה המקום להגשים וליצור בו חלומות״.

 לאחר הרבה לילות ללא שינה, שעות אונליין ואין־סוף בהייה בקירות דירתי הגעתי לקונספט: חדר שבו אפשר ליצור/לתכנת/לתכנן/לבנות וכן הלאה את את העולם האוטופי האישי של כל אחד ואחד מאיתנו; חדר שמלא במכשור, בכפתורים, בידיות ובמתגים מכל הסוגים, ששולטים באיך שברצוננו להיראות, להרגיש, להיות; כפתורים שמוסיפים לנו תכונות ויכולות/כשרונות/כישורים/ידע/כוח ועוד; ששולטים באיך שברצוננו שהעולם יראה ירגיש ישמע וכו׳. 

מעין Utopic Control/Creation Room, קצת פסיכדלי, אולי מושפע ואולי לא מסלט של סרטים כמו להיות ג׳ון מלקוביץ, שמש נצחית בראש צלול, נגיעה של המטריקס + לא מעט LSD וחברים אחרים 🙂 

אלון דניאל וולמוט

דינה לוי ואביב היילוייל 

״הולו״ הוא מסע קצר שלוקח את הצופה מהעולם החומרי המוגבל אל הפנטסטי, האינסופי, ובחזרה. עבורינו חדר המלון הוא פורטל לחוויות ולפנטסיה, ובאוטופיה שלנו רצינו לחרוג מהגבולות הפיזיים המגבילים של החדר אל מרחבים דמיוניים ואינסופיים.

טכנולוגיית המציאות המדומה מאפשרת לנו לברוא פיקסלים במרחב הפיזי ולעצב איתם את המציאות. באמצעות בינה מלאכותית יצרנו סביבות דמיוניות. החדר עצמו מרושת כגריד, סמן של ריק דיגיטלי שעליו מתארגנים ומסתדרים פיקסלים לכדי חזיונות וירטואליים.

היה לנו חשוב בראש ובראשונה להנגיש את החוויה לכל באי התערוכה; לאפשר לכולם חוויה אימרסיבית ייחודית ללא צורך בתיווך, הדרכה או בידע מוקדם. המשקפות תלויות בכניסה לחדר והמבקר נדרש לקרב את המשקפת לפניו והחוויה תתגלה. החדר שאליו הוא נכנס ושעליו הוא משקיף מתפוגג ומתפרק סביבו והוא משוגר אל מציאות מקבילה.

דינה לוי ואביב היילוייל

חי דורני

החדר מציג את נקודת המבט האישית שלי ביצירת עולם אוטופי שוויוני. מהרגע הראשון ששמעתי מהו נושא התערוכה היה לי ברור שאני הולך לגעת בנושא רגיש ופוליטי במטרה לבנות את המציאות שאליה אני שואף בהכרת ובהקמת משפחה ובית גאה בישראל, ולהציג את ערך השוויון כערך עליון ששובר מגבלות חברתיות ודתיות.

עיצוב החדר מבוסס על המושג ״החלום האמריקאי״ המזוהה לרוב באופן חומרי: בית, מכונית גדולה, שני ילדים, חיית מחמד, ומשרה טובה, והוא לוקח השראה מכרזות פרסום מאוירות וצילומים ישנים (רובן משנות ה־50), הדואגים להציג זוגות הטרוסקסואלים צעירים ומשולבי ידיים כשברקע בית צמוד קרקע ועתיד מזהיר במיוחד. 

כאיש ארט ומעצב חלונות ראווה אני נוטה לחשוב על הפרטים הקטנים שיעזרו בהידוק הסיפור, וישלבו בין היתר גם את המקומות הסוריאליסטים בתוך המציאות הקיימת. כאן נכנסו לתמונה כרוביות גינה ענקיות, שיח בצורת כלבת פודל גנדרנית, ופאי תפוחים שבדיוק יצא מהתנור ומתקרר על אדן החלון – כולם הוכנו בעבודת יד.

חי דורני

תמר יוגב וגיא מגידס, סטודיו Kipkop

מה אם היינו יכולים לבקש מציירים מפורסמים בהיסטוריה לעצב את חדר המלון הזה עבורנו? מה לאונרדו דה וינצ׳י או אנרי מאטיס היו עושים בתערוכה שכזו אם הם היו חיים היום?

את הסקיצה לחדר הזה יצרנו באמצעות תוכנת Dall-E, טכנולוגיית AI שהופכת טקסט לתמונה. ביקשנו ממנה ליצור ציורים של חדר מלון אוטופי בסגנונות של אמנים מפורסמים שונים יחד עם בקשות אמנותיות ספציפיות שלנו. התוצאה הייתה סט של תמונות מופשטות, דו־ממדיות, המשכללות בתוכן את המידע שקיים על האמנים המפורסמים, ואת הבקשות שלנו. 

מתוך אינסוף תמונות בחרנו וריאציה של ציורים בצבעי שמן המשלבות את הסגנונות הייחודיים של אנרי מאטיס ולאונרדו דה וינצ׳י. את התמונות שיצר המחשב הפכנו למציאות קיימת בחדר בעזרת ציור ידני שמעוות את חוקי הפרספקטיבה ומייצר תחושה דמיונית דו־ממדית, כמו להיות בתוך הציור.

תמר יוגב וגיא מגידס, סטודיו Kipkop

יעל פרידמן וליאור פרידמן

ניגשנו לפרוייקט מלון אימפריאל ולנושא ״אוטופיה״ כמאיירות במטרה לייצר עולם איורים דו־ממדי ולתת לו חיים בחלל תלת־ממדי. התייחסנו לחלל החדר כמו לדף לבן שעליו אנחנו צריכות לספר את סיפור האוטופיה שלנו – עולם של טבע, של דמיון, של שינוי.

השתמשנו בצבעי אקריליק ובמכחולים, מדיום ששתינו מכירות, שאפשר לנו ציור ביד חופשית, ורשמנו עם מכחול על הקיר איורים מהירים בשחור לבן עם נגיעות צבע. התחלנו את העבודה עם הדימוי הגדול על הקיר ומשם פשוט שייטנו לנו, הוספנו פה חיה ופה צמח, ציירנו קצת מימין ואז הרבה משמאל. השלמנו רעיונות תוך כדי יצירה.

סגנון הציור של שתינו שונה במהותו – ליאור מציירת בקווים אחידים עם שאיפה ליצור דימויים מוכרים ואילו יעל מציירת ללא חוקים וכללים. בחרנו שלא להפריד בין סגנונות הציור אך גם לא לאחד בינהם, ובמקום זה לתת לחלל ולצבעים ליצור אחידות ויזואלית. מצאנו שהשימוש בפלטת צבעים מצומצמת מאפשר לנו להשלים אחת את השניה, ואילו השימוש בקו שחור המפריד בין הדימויים השונים והסגנונות השונים מאפשר למבט לשוטט בחלל באופן רציף ולגלות כל פעם משהו חדש: את המדוזות ששוחות בחלל, את המוס הנחבא בין העצים, פה קופץ לו דג ושם עף פרפר, שממיות ופטריות וחיות אחרות.

יעל פרידמן וליאור פרידמן

Dioz

ידעתי שאני רוצה להעביר את המבקרים לעולם אחר, סוג של קפיצת חלל ליקום מקביל, כוכב לכת חוצני שבו חוקי הפיזיקה שונים והאוטופיה הפסיכדלית חוגגת. רציתי להפגיש את הצופה עם ישויות חייזריות, נוף שלא מהעולם שלנו, באמצעות צבעוניות עזה שנוזלת מכל פינה ואובר־סטורציה מקסימלי עד כדי בלבול, כך שכל סנטימטר בחדר יהיה מצוייר ומטופל מהתקרה עד הרצפה לרמת הפרטים הכי קטנים.

תהליך היצירה היה חופשי לחלוטין, סוג של אימפרוביזציה משחקית ללא תכנון מקדים או סקיצה; נתתי לחדר לייצר את עצמו. כל יום הגעתי ודמיינתי משהו או מישהו ואז ופשוט נגשתי לעבודה כדי להגשים את אותו רעיון קטן למציאות. ככה, פרט אחר פרט, דמות אחרי דמות, החדר קיבל צורה והקונספט התעצב ונברא. 

רציתי לטשטש את גבולות המדיום העיקרי שלי שהוא גרפיטי, ולייצר חוויה ששוברת את ציור הקיר הדו־ממדי אל תוך מרחב החדר הפיזי.יצרתי פסלי דמויות באמצעות רשת לולים, קרטון ועיסת נייר, חלקם ממש יוצאים מציור הקיר החוצה וחלקם פסלים שלמים המוצבים בחדר בסיטואציות שונות. היה תהליך מאד כיפי, זורם וקריאייטיבי, והתוצאה הסופית הצליחה אפילו להפתיע את עצמי.

Dioz

אידית פישר כץ ויערה זקס

נקודת המוצא הייתה הרעיון שהמבקרים בתערוכה יהפכו לחלק מהעבודה: הם ישתקפו במרכזה ויתמזגו עם המהלך של בניית עולם אוטופי. יערה פנתה אל אידית עם הרעיון וחברנו לעבודה משותפת על ההתרחשות סביב כדור המראה, מרחב של יצירה ופעולה של דמויות מיניאטוריות, שאליהם יצטרפו המבקרים.

אידית שהיתה אמונה על בניית הדמויות בעבודה, הגדירה את פלטת צבעי היסוד ואת האפיונים של הדמויות, בשאיפה להכיל את כל הטווח האנושי הקיים. הדמויות, שפוסלו בחימר פולימרי, הוצבו על פיגומים ובכדורים פורחים, כשכל אחת עסוקה בפעולה אחרת של יצירה, וביחד הן משקפות את המנעד התרבותי האנושי. הדמויות בונות את העולם בעזרת חומרים וכלי יצירה רדי־מייד, קיימים וזמינים לשימוש כבר בעולמנו, וכך המבקרים מוזמנים להצטרף ולבנות עולם אוטופי בכלים הקיימים בידם.

בדיעבד, העבודה המשותפת על החדר, ההפרייה המחשבתית, התמיכה והסיוע ההדדיים, היו בהלימה מושלמת עם ההזמנה לשיתוף פעולה ובנייה משותפת של עולם טוב יותר. 

אידית פישר כץ ויערה זקס

IMPERIAL HOTEL WONDERLAND 2
אוצרת ומפיקה: יערה זקס
מלון אימפריאל, הירקון 66 (פינת טרומפלדור), תל אביב