כל מה שחשוב ויפה
בצלאל בן חיים, חור שחור בבית המשאבות. צילומים: מ״ל
בצלאל בן חיים, חור שחור בבית המשאבות. צילומים: מ״ל

בצלאל בן חיים: ליצור אמנות שתאפשר לחשוב - מה עוד

עם תערוכה בנווה שאנן וקיר אמן בבניין עיריית תל אביב, בצלאל בן חיים מנסה להתחבר למיתוסים ומיתולוגיות, באמצעות עבודות שעוסקות באור, בחושך ובזמן

יובל: הי בצלאל, בוקר טוב, אני יודע שבימים אלו זו שאלה טעונה שאין לה תשובות פשוטות, אבל מה שלומך בימים אלו?

בצלאל: הי יובל, בוקר טוב. בגדול אני בסדר. אבל אתה יודע, אין דרך להיאטם אל מה שקורה מסביב, וזה מחלחל לכל מה שאני עוסק בו

יובל: כן, זה לא פשוט העניין הזה… ובכל זאת בתוך כל הכאוס יש לך תערוכה בגלריית בית המשאבות בנוה שאנן שאוטוטו נסגרת וגם עבודה גדולה במיוחד במסגרת קיר בעיר (הקיר שבתחתית בניין עיריית תל אביב) שרק נתלתה

בצלאל: נכון מאוד. בכלל, זו שנה שבה הוצגתי בכמה במות מכובדות. בזומו עכו, בחממת האמנים של יריד צבע טרי, ובנוסף לשתי הפלטפורמות העירוניות שהזכרת (וכל השבחים לעיריית תל אביב – יפו שמסתמנת כגוף החשוב במדינה בקידום האמנות), הודפסה עבודה שלי על מעטפות הארנונה של העירייה שנשלחו בתפוצה של כמה מאות אלפי עותקים

יובל: נייס! אז זו שאלה שהייתי שואל בסוף, אבל אם כבר עשינו רשימת מלאי מעניין אותי לשאול איזה חוט אמנותי מקשר אתה מוצא בין כל מה שהצגת השנה? שזו דרך אחרת לשאול, איזו אמנות אתה עושה, איזו אמנות מעניין אותך לעשות

בצלאל: אני נוטה לאמנות שמרחיבה את ההוויה ומאפשרת דרך התבוננות שונה על הקיום ועל החוויה האנושית. אנחנו פשוט שוכחים לפעמים עד כמה העולם שסביבנו מלא במסתורין ובפלא. אז דרך עבודות שעוסקות באור, ובחושך, ובזמן, ובשדים ורוחות, וביקום כולו, אני מחבר בין החיים שלנו כאן ועכשיו למיתוסים קדומים ולמיתולוגיות השונות.

מהבחינה הזאת, צילום, המדיום העיקרי שלי, יכול להיות מדיום מאוד מתסכל, כי הוא נוטה להיות מאוד קונקרטי – הפעולה הצילומית באה לתעד את מה שקיים, את מה שנמצא לפני המצלמה; להצביע ולסמן דברים בעולם, וזה מבט שמצמצם או לפעמים ממש חוסם את ההוויה עצמה.

הרי צילום של ציפור, לצורך הדוגמה, הוא לא הציפור עצמה, ואין בו את הפלא של ציפור ממשית. אז אני מחפש ליצור אמנות שתאפשר לחשוב – מה עוד הציפור הזאת יכולה להיות? וכשתצא מחר לרחוב, אולי תביט אחרת על ציפורים

חור שחור בבית המשאבות

חור שחור בבית המשאבות

חור שחור בבית, קיר בעיר

חור שחור בבית, קיר בעיר

בצלאל בן חיים. צילום: בר גורדון

בצלאל בן חיים. צילום: בר גורדון

יובל: אז בוא נדבר קונקרטית, וקודם על בית המשאבות: מה אתה מציג שם?

בצלאל: בית המשאבות הוא גלרית חלון קטנה שאוצר חגי אולריך; כלומר, הצפיה היא מחוץ למבנה פנימה. הגלריה נמצאת בשכונת נוה שאנן, בדרום העיר, מוקפת בבתי מרזח וכנסיות של עובדים זרים. אני החלטתי להקים בה מקדש זמני, בית פולחן לכל מה שלא־ידוע; מקום שבו אתה מגיע כדי לסגוד למה שלא מובן.

לצורך זה דחסתי שלושה חורים שחורים לתוך החלל הקטן. הראשון, צילום שלי שנעשה על חוף הים; צילום שנעשה בתנועה מתמדת בזמן חשיפה ארוכה ובו נפער חור שחור בשמיים. החור השחור השני הוא בלון ענק מגומי שחור שסיבת הופעתו אינה ברורה.

והחור השחור השלישי הוא היסטורי, ולא ניתן לראות אותו – ברצפת הגלריה יש פתח המכסה באר עתיקה הקיימת כבר מאות שנים, הרבה לפני שהעיר נולדה. זו הצבה שנולדה מפסוק בגמרא שמדבר על שלושת הפתחים שיש לגיהנום: אחד בים, אחד בעיר, ואחד בהר.

יובל: ולתערוכה גם קוראים חור שחור, שזה שם שיש לו קונוטציה שלילית בדרך כלל, אפילו מאיימת

בצלאל: כן. שחור = חושך = לא נודע = משהו רע. וזאת תהייה קבועה שלי – למה אנחנו כל כך מפחדים ממה שאנחנו לא רואים? איך זה שכל מה שנמצא מחוץ לחוש הראיה שלנו כל כך מאיים עלינו? כזכור, המילים הראשונות של אלוהים בספר בראשית הם – ״ויהי אור״. זה כל כך בסיסי, הצורך שלנו לראות, להבין, לפענח כל דבר

הלוקיישנים מוכרים – אלו בנייני מרכז העיר, אם כי הרכבתי אותה מחדש קצת אחרת. רציתי שזה יהיה מוכר אבל שונה – אולי תל־אביב של העתיד, מתוך סדרה דיסטופית של נטפליקס, כמו שאבי לובין קרא לזה

יובל: ולעומת זאת בקיר בעיר אתה מציג את ההפך הגמור: חורים לבנים. ספר מה מתוכנן לשם?

בצלאל: אני אכן רואה את זה כמהלך משלים: זו פנורמה בגודל של 2.5*40 מטרים (אוצר: אבי לובין) שעשויה מקולאז׳ אורבני שמחבר עשרות צילומים ליליים בחשיפות ארוכות שצולמו ברחבי העיר, והורכבו יחד כדי ליצור תל אביב דיסטופית, נטושה, דמיונית – עיר שהמאפיין העיקרי שלה הוא חורים לבנים הנפערים בכל פינה – אותם שלטי חוצות דיגיטלים שמאוד נפוצים לאחרונה, ושבחשיפות הארוכות הופכות לגוף תאורה ענק – ספק פורטל ליקום מקביל, ספק פתח של עולמות השאול, פתחים שמהם יוצאים השדים והרוחות של ממלכת הלילה.

אפשר להגיד שזה ההפך הגמור מחור שחור, אבל זה אולי דווקא אותו הדבר. אי היכולת לראות כקרקע הפורייה שבה צומחים המיתוסים השונים

יובל: ואני אזהה את הלוקיישנים? זה משנה אם כן או לא?

בצלאל: הלוקיישנים מוכרים – אלו בנייני מרכז העיר, אם כי הרכבתי אותה מחדש קצת אחרת. רציתי שזה יהיה מוכר אבל שונה – אולי תל־אביב של העתיד, מתוך סדרה דיסטופית של נטפליקס, כמו שאבי לובין קרא לזה

יובל: יש בזה משהו מטריד, אני גם חושב על הלוקיישן, שמסביבו ומעליו יש את השלטים שלא מפסיקים לרצד. ואני תוהה אם מי שיסתכל על העבודות שם יבין שזו חשיפה ארוכה ולא עבודה בפוטושופ, ואם זה משנה בכלל, ולמי

בצלאל: לי זה לא משנה. יכולתי ליצור את העבודה לגמרי בפוטושופ, והתוצאה היתה דומה – בסופו של דבר מדובר על דרך אחרת להתבונן על היום־יום שלנו, ולהזריק לתוכו ממד נוסף, ממד מיתי. אגב, כמו כל העבודות שלי גם זאת מדברת על המדיום עצמו, על צילום – על אור, חושך וזמן, שאלו אבני הבניין שמהם עשוי צילום

בצלאל בן חיים, מקטעים מתוך חורים לבנים

בצלאל בן חיים, מקטעים מתוך חורים לבנים

birds

יובל: ואיך זה מתחבר לאופטימיות ופסימיות בתקופה הזו, יחד עם כל המשמעויות הסימבוליות של אור וחושך?

בצלאל: [אנחה גדולה]

הנחמה העיקרית שאני מוצא בימים אלו זה לשקוע בעבודה, ביצירה, ומזגן טוב בימים החמים. אני לא יודע אם אמנות אכן מציעה תשובה או נחמה לצופים, אבל אין ספק שהיא מפלט למי שעוסק בה. ואני לאו דוקא איש אופטימי מטבעי, אבל אני פה מספיק שנים כדי לדעת שהשמש שוב תזרח והחיטה שוב תצמח

יובל: אהבתי. מה עוד על הפרק? יש עוד תכניות לאחרי קיר בעיר ובית המשאבות?

בצלאל: היו כמה וכמה דברים מתוכננים שנדחו, ולאט לאט מתעוררים שוב מחדש, בראשם – השתתפות בתערוכה קבוצתית שהיתה אמורה להתקיים בגלריה של מכללת ספיר, בשדרות, באוצרותה של סופי ברזון־מאקי מקיבוץ בארי. זו תערוכה שעוד תתקיים, והדיון כעת הוא על המיקום והזמן.

ובאופק יש גם השתתפות בתערוכה קבוצתית במוזיאון בת ים, ובבית קופפרמן, ותערוכת פופ־אפ זוגית בגלריית אינדי. אז יש תוכניות, אבל המצב, המצב. המוזות בוכות

יובל: בהחלט. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

בצלאל: אני רוצה שוב לשבח את עיריית תל אביב – יפו, שלא מקבלת לדעתי מספיק קרדיט על כל התקציבים והמאמץ שהיא מפנה לקידום עולם התרבות והאמנות הישראלי. זה משמעותי וזה לא מובן מאליו. תודה, חברים!


התערוכה ״חור שחור״ בבית המשאבות פתוחה מסביב לשעון עד 22.12
״חורים לבנים״, קיר בעיר, תוצג למשך כשנה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden