כל מה שחשוב ויפה
שקמה ברסלר. איור: אלי בבג׳נוב
שקמה ברסלר. איור: אלי בבג׳נוב

סיכום 2023 / שנת הנשים: מה לובשות למלחמה?

מחאת הנשים וסיפורה של שפחה התחלפו בפעילות הלוחמות בקו הראשון, שלובשות מדים מסורבלים ואפודים גדולים ממידתן, ובדיסקית, שהפכה לסמל

2023 הייתה אחת השנים הסוערות בתולדות מדינת ישראל. החל במחאה נגד ההפיכה המשפטית, שהלכה והתעצמה עד שהגיעה שבת ה־7 באוקטובר, שהביאה עימה זעזוע שלא חווינו כמותו, וכלה במלחמה הנמשכת מאז. ובכל האתגרים והאסונות, בכל מה שקשור להובלה ולנשיאה בנטל – 2023 מסתמנת כשנת הנשים.

שנה שבה נענו מאות אלפים לקולה ולכריזמה של שקמה ברסלר; שנה שעלו בה מחלוקות נוקבות על מעמד נשים ומקומן בחברה, בעקבות עליית הממשלה השמרנית־ימנית־דתית ומעוטת הנשים הגדולה בתולדותינו. המחלוקת על שילוב נשים ביחידות צה״ל בכלל ובתפקידי לוחמה בפרט הייתה בעיצומה, עד שעם פרוץ המלחמה ניכרו במידה שלא הכרנו בעבר – הדומיננטיות, השכל הישר, הגבורה וההישגים המבצעיים של הנשים הלוחמות, בכל החזיתות, באוויר בים וביבשה.

גיא שמואלי, מיצג השפחות בבית ינאי

מתוך הספר ״אדומות״. צילום: גיא שמואלי, מיצג השפחות בבית ינאי

ובחזית אחרת, כדאי להסתכל בפריטי הלבוש והאופנה שנלווים למחאה, לפעילות בשטח וללוחמה. את מיצג השפחות, שהפך לאחד מסמלי המאבק על הדמוקרטיה, יזמה והובילה עמותת בונות אלטרנטיבה, בראשותה של מורן זר־קצנשטיין. המיצג נועד להתריע על הידרדרות במעמדן והפגיעה בביטחון האישי ובכוח היחסי של נשים בחברה – בעקבות הליכי חקיקה שכבר החלו ודחיקת נשים מתפקידים מקצועיים ועמדות השפעה.

הבגד האדום והמראה הקבוצתי, של עשרות ומאות נשים שצעדו בדממה, בראש מושפל ובטור מסודר בהפגנות המחאה בכל רחבי הארץ, הותירו רושם עז וזכו זכו לסיקור נרחב גם בכלי התקשורת בעולם. הצבע האדום יצא מגבולות המיצג, והפך לצבע המייצג של ארגוני הנשים במחאה, לצד החאקי הצבאי של ארגון אחים ואחיות לנשק.

האדום צובע גם את הקמפיין להשבת החטופות והחטופים, לצד הסרט הצהוב והדיסקית, שהוציא מטה ההייטקיסטים בשיתוף עם מעצבת התכשיטים גל פיחוביץ. הדיסקית הצבאית הומרה בסמל הזדהות עם המאבק והכאב של המשפחות, עם המשפט ״הלב שלנו שבוי בעזה״, והפכה לפריט חובה גם עבור פוליטיקאים וידוענים, לצד מאות אלפים שרכשו ועונדים אותה בארץ ובעולם.

הנשים התקדמו, המדים נשארו מאחור

פסיקת בג״ץ בעניין אליס מילר ב־1995 שימשה מאיץ משמעותי בהרחבת שירות הנשים בצה״ל. בג״ץ קבע אז שנשים זכאיות לשוויון הזדמנויות בשירות הצבאי, ובעקבותיו תוקן חוק שירות ביטחון ועודכן בו סעיף, לפיו כל התפקידים אמורים להיות פתוחים גם לנשים. בשלושה העשורים שחלפו מאז נפתחו בהדרגה יחידות שונות לשירות נשים, ובכללן באחרונה, גם יחידות לוחמות – נשים מהוות כיום 17% מהכוח הלוחם.

אולם בעוד שהנשים פרצו עוד ועוד גבולות וכבשו עוד ועוד תפקידים, המדים שלהן נשארו מאחור. איש לא חשב שצריך לעצב מדי פעילות לחובלות, לטנקיסטיות, לפרמדיקיות או ללוחמות ביחידות הרגלים. רחל גץ־סלומון, ראשת המחלקה לעיצוב אופנה בויצו חיפה, הקדישה את עבודת הדוקטורט שלה למחקר החצאית. היא בחנה את הקשר בין חומר, צורה וחוויית העצמי באמצעות החצאית, והקדישה פרק נרחב למדי הנשים בצה״ל.

״למרות שמדי הצבא הם פריטי לבוש מרכזיים, מוכרים ושגורים באווירה הציבורית הישראלית ובעלי נוכחות מובהקת, ככל הידוע לי לא קיים מחקר שמתמקד בפרטי לבוש אלה, כזה שמבקש לבדוק את האופן שבו פועלים בגדי הצבא בתוך השדה האנושי שבו הם מתקיימים״, היא כותבת. לתדהמתה היא גם גילתה שאין בישראל ארכיון מדים מסודר. קיימים מוזיאוני צה״ל וארכיוני לבוש, אולם באף אחד מהם אין תיעוד ואיסוף של מדי החיילות לדורותיהן.

רחל גץ־סלומון: נשים לוחמות לובשות את אותם המדים שלובשים הגברים הלוחמים, ובכך מקבלות על עצמן את חוקי סביבת המלחמה, שהייתה בעבר אזור סגור עבורן

צה״ל, ככל הצבאות, מנהיג קוד לבוש אחיד על חייליו. ישנם סוגי מדים שונים המייצגים את סוג השירות בחובה או בקבע; לכל חיל ומסגרת שירות קיימים מדים ייעודיים: בצבעי חיל האוויר, הים או היבשה; כמו גם אופי הפעילות – מדי א׳ לאירועים ומסדרים, התכנסויות וכו׳, מדי שרד שמיועדים לטקסים ומסדרים מיוחדים ובגדי העבודה שבצה״ל מכונים מדי ב׳.

החל מאוגוסט 2023 (שנת הנשים, כבר אמרנו?) הוחלט כי לחיילות תינתן אפשרות בחירה בין סוגי המדים. במעמד הגיוס ובהתאם לזרוע הצבאית אליה תשתייך תוכל כל חיילת לבחור שלושה סטים של לבוש, על פי הגדרות שנקבעו בצבא.

״על אף שבעשורים האחרונים משולבות בצה״ל נשים במידה הולכת וגוברת בתפקידי לוחמה, מרחבי פעילות אלו נשארו גבריים באופיים. נשים לוחמות לובשות את אותם המדים שלובשים הגברים הלוחמים ובכך מקבלות על עצמן את חוקי סביבת המלחמה, שהייתה בעבר אזור סגור עבורן״ אומרת גץ־סלומון.

רחל גץ־סלומון

רחל גץ סלומון. צילום: מ״ל

אור כהן. צילומים: מ״ל

אור כהן. צילומים: מ״ל

אור כהן במילואים, עם אחיין

אור כהן במילואים, עם אחיין

רס״ן במילואים אור כהן היא בוגרת קורס חובלים שהייתה המפקדת הראשונה של ספינת דבורה. כיום היא נמצאת במילואים מתחילת המלחמה, אך בימים כתיקונם היא משלימה תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן וחברה בוועד המנהל של פורום דבורה – שמטרתו לקדם ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות, בממסד הביטחוני־מדיני הישראלי ובשיח הציבורי.

״במדי א – מתוקף החוק, דין אישה כדין גבר. המדים שאנחנו מקבלות הם זהים לשל גברים. לי אישית זה לא היווה בעיה. אבל חלק מהחובלות נהגו להצר את המדים כדי להיראות נשיות יותר ולהרגיש טוב יותר. לעומת כמה מהחברות שלי, אני התייחסתי למדים שלי בחרדת קודש. כמדים שמייצגים את הצבא ואת החיל שאני משתייכת אליו – לא נגעתי בהם, לא הצרתי, לא שפצרתי, לבשתי אותם כפי שקיבלתי אותם״.

אבל במאבק על הכובע היא כבר לא הסכימה לוותר: ״עם המדים הלבנים, הייצוגיים, חובשים כובע קסקט. מדי חיל הים הישראלי מבוססים על המסורות של חיל הים הבריטי, וכובעי הגברים והנשים שונים זה מזה. בפרספקטיבה של כמה שנים אחורה ׳עשינו עבודה׳ מול המטה בעניין הקסקט. כשאני עוד הייתי בשירות הסדיר, נשים היו מקבלות קסקט נשי ושנאנו אותו. זה היה מבדיל אותנו במסדרים כאילו שהצביעו עלינו וציינו – שכאן יש נשים והן בעצם מיעוט. אחרי ניסיונות שכנוע לא קלים, פשוט הגענו למסדרים עם קסקט גברי, מה שגרם לשנות את החוקים וכיום חובלות מקבלות קסקט גברי זהה, שבעיניי הרבה יותר יפה.

אור כהן: השכצ״פ מגיע ב־one size. אין בעיה בעניין הגזרה אבל יש בעיה במידה האחידה, שלא מתאימה לנשים. לחובלות, שהן יחסית קטנות גוף, הכנפיים לא הדוקות על המותניים והמשמעות היא שהעומס לא מתפזר היטב

״מדי ב׳ אנחנו לובשות את אותם המדים שהגברים לובשים. וכאן חשוב להדגיש שחסרות מידות, כי באופן טבעי נשים קטנות יותר פיזית מגברים. אני אישית אוהבת יותר את המדים הרחבים, אבל אני יודעת שברמת הדימוי העצמי זה מפריע להרבה חובלות, והן מצרות את המדים״.

הדברים מורכבים עוד יותר כשנכנסים לתפקוד מבצעי. ״במהלך קורס החובלים קיבלנו אפוד שעוצב והותאם לגוף הגברי. המשמעות היא שהעומס של המשקל מתבסס על הכתפיים, מה שבאופן פיזיולוגי מוריד את רמת הביצוע של מי שלובש אותו. בצבא הגדול שלנו, היה כנראה מסובך לשנות את האפודים לאפודי נשים – כך שמרכז הכובד של נשיאת המשקל יהיה על המותניים.

״דוגמה נוספת היא השכפ״ץ בו אנחנו משתמשים בהפלגות, ונקרא שכצ״פ – יש בו חומר ציפה. הוא מגיע ב־one size. אין איתו בעיה בעניין הגזרה אבל יש בעיה במידה האחידה, שלא מתאימה לנשים. בתוך השכצ״פ יש מעין כנפיים שאמורות לעטוף את המותניים ועליהם סקוצ׳ים. לחובלות, שהן יחסית קטנות גוף, הכנפיים לא הדוקות על המותניים והמשמעות היא שהעומס לא מתפזר היטב.

״אני מודה שזה מעלה גם ספקות על רמת ההגנה כשהשכצ״פ קצת רפוי. בנוסף לשכצ״פ אנחנו חובשות קסדות – שגם בהן אין מידות שמתאימות לראש הנשי. פיזיולוגית, לנשים יש ראש קטן יותר משל גברים, ללא כל קשר לנתוניהן האחרים״.

נעם כהנא במהלך השירות הסדיר. צילום: מ״ל

רס״ל במילואים נעם כהנא משרתת בחיל האויר בתפקיד לוחמת. לדבריה, אין בעיה עם מדי הב׳ אותן הן לובשות במרבית הימים. ״הבעיה שלי היא עם הווסטים, שפשוט עוצבו לגוף וידיים גדולות יותר. את הווסט אנחנו לובשים בעיקר כדי לאחסן בו מחסניות לנשק. זה לא האפוד הקרמי, אלא וסט שנקרא מרעום דולפין. כל הכיסים שתפורים עליו לא נוחים לשימוש עבור נשים, שהן צרות יותר בחלק העליון של גופן.

״בווסט יש כתפיות רחבות מדי ושרוכים שמיועדים להקטנה והתאמה, אבל לא מספיק כדי להתאים אותו למבנה גוף נשי. מדובר בחלקים קדמיים ישרים וקשיחים, שלא מתאימים למבנה הגוף של נשים. אגב, גם לוחמים שהם רזים נתקלים במה שאנחנו קוראים לו בצבא ׳שווארמה׳ – שהצדדים של הצלעות משתפשפים מהתזוזה של הווסט, ונוצרים פצעים שדורשים טיפול רפואי״.

נעם כהנא: הווסט גדול מדי והכיסים לא נוחים לשליפה. גם הנעליים שאנחנו מקבלות, הן רחבות, גדולות ומגושמות. כדי להיות לוחמת טובה אני צריכה שיהיה לי נוח לרוץ, לסחוב משקל. אני בטוחה שחוסר ההתאמה של המדים יוצר קשיים ופוגם גם בביצועים שלנו כלוחמות

לשאלתי אם לדעתה הצבא צריך היה להתאים את מדי הלוחמות לנשים, כהנא משיבה: ״חד משמעית כן. למשל, סרבלי טיסה ושריון מותאמים לגברים ובהתאמה לכך גם לצורכי שימוש בשירותים, שכידוע שונים בין גברים לנשים. לנשים לא מספיק רק לפתוח רוכסן, בסרבל הן צריכות להתפשט כמעט לחלוטין״ היא אומרת.

״יש חברה אמריקאית בשם WOMEN WHO EXPLORE, שעיצבה מכנסי טיולים לנשים עם רוכסן לאורך כל התפר האחורי של המכנסיים – כדי לאפשר להן להשתמש בשירותים בקלות. אין לי ספק שאם היו מעצבים דבר כזה במדי הנשים זה יכול היה להקל מאד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Women Who Explore (@womenwhoexplore)

birds

״גם הנעליים שאנחנו מקבלות. הן רחבות, גדולות ומגושמות יחסית לרגליים של אישה ממוצעת. כדי להיות לוחמת טובה אני צריכה שיהיה לי נוח לרוץ, לסחוב משקל וכו׳. אני בטוחה שחוסר ההתאמה של המדים יוצר קשיים ופוגם גם בביצועים שלנו כלוחמות״, היא מסכמת.

מדובר בדיון רב שנים. במפתיע אולי, חוקרות פמיניסטיות ואקטיביסטיות דווקא לא רוצות מדים מותאמים במיוחד לנשים. המטרה היא שיהיו מדים נטולי מגדר, כאלו שאפשר להתאים אותם לכל מבנה גוף. אולם במציאות שבה ההתאמה נעשית על בסיס המדים שעוצבו למבנה גוף גברי – הדרך לניטרליות מגדרית עוד ארוכה.

״אולי הגיעה העת שישקיעו מחשבה בנושא הזה, ויעצבו מדים שבאמת יתאימו לכל מגדר. כאלו שיהיו מספיק ורסטיליים לשימוש של שני המינים. כי בסוף ״לוחמות ולוחמים טובים הם אלו שיש להם ציוד שמתאים מכל הבחינות״ אומרת כהנא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden