כל מה שחשוב ויפה
עידו רוזנטל ז״ל, פורטרט עצמי
עידו רוזנטל ז״ל, פורטרט עצמי

הצילומים של עידו רוזנטל איפשרו לצופה להביט בעולם בעיניים חומלות

עידו רוזנטל, לוחם שלדג שנהרג בקרב על קיבוץ עלומים ב־7.10, החל ללמוד צילום רק לקראת גיל 30. ״עם כל ה׳גבר גבר׳ שהיה, השרירים והשקט, בפנים היה לו עולם צבעוני ורך; מבט שמלא באהבה ואנושיות״

״יכול להיות שבעתיד עידו היה מגשים רצון שהיה לו פעם, והופך לצלם טיפוס וגובה. יכול להיות שהיה חוזר למונגוליה וממשיך לצלם שם, אולי היה מפתח עוד את הפטיש שלו לצילום קומקומים ומדורות״, אומרת נוגה פרידמן זוגתו. ״למה דווקא קומקומים ומדורות? הלוואי והייתי יכולה לשאול אותו. מנקודת הזמן הזו, נשארו רק פרשנויות״.

רוזנטל איננו כאן מהשבעה באוקטובר. כלוחם ותיק ביחידת שלדג, חלפו דקות קצרות מרגע שהוקפץ בשבת בבוקר, ויצא מהמושב שבו גר, למלחמה שפרצה בדרום. כמה שעות אחר כך נהרג בזמן שנלחם, הציל חיים והגן על קיבוץ עלומים.

עידו רוזנטל, סדרת הטיפוס

עידו רוזנטל, סדרת הטיפוס

יוצרים משאירים את העבודות שלהם כמו ספר, שמאפשר להתחקות אחר מחשבות והלכי הנפש שלהם. היצירות שרוזנטל השאיר מספרות הרבה יותר ממה שאמר במילים. ״עידו היה אדם מאד פרטי ושקט. לפעמים אני חושבת שאני לימדתי אותו לדבר״, מוסיפה פרידמן.

״הכרנו כשהיינו סטודנטים בירושלים. לקראת גיל 30 הוא החליט לקחת את האהבה שהייתה לו לצילום, שהתפתחה מהנסיעות בעולם, והלך ללמוד במחלקה לתקשורת צילומית במכללת הדסה בירושלים. 

״זו הייתה תקופה יפה, שאני נוטה להתרפק עליה. שיא ההתאהבות, היינו רק שנינו לבד; תקופה משמעותית. בזמן הזה עידו יצר פרויקט שאני אוהבת במיוחד, וגם תלוי פה בבית, פרויקט הטיפוס. הוא הצטלם בכל מיני מקומות בירושלים בזמן שהוא מטפס עליהם. חומות העיר העתיקה, חומת ההפרדה, פסל המדרגות ההפוכות ועוד. טיפוס היה משהו שאהבנו לעשות יחד, וירושלים הייתה הבית שלנו בתקופה הזו.

״הוא עשה עוד פרויקט בעיר, עם הילדים הפלסטינים שצילם בצומת הגבעה הצרפתית. ילדים שמגיעים מהכפרים מסביב, למכור ולהרוויח כמה שקלים. הוא התחבר אליהם, ותיעד אותם גם בסרט דוקו קצר״.

נוגה פרידמן: יכול להיות שבעתיד עידו היה מגשים רצון שהיה לו פעם, והופך לצלם טיפוס וגובה. יכול להיות שהיה חוזר למונגוליה וממשיך לצלם שם, אולי היה מפתח עוד את הפטיש שלו לצילום קומקומים ומדורות. הלוואי והייתי יכולה לשאול אותו

סיון עובד, חברה קרובה של עידו בתקופת הלימודים, מוסיפה: ״אני זוכרת שהוא אהב את הפרויקט הזה ובילה שם הרבה. הוא התנהג עם הילדים אחרת ממה שהיית מצפה. בהתחלה הם לא היו כאלה נחמדים אליו, בעטו לו באוטו, חשדו בו.

״אבל הוא היה בהכלה אליהם. חזר אליהם כל פעם עם מסטיקים וחיוך, ניסה לעזור להם. הוא יצר חיבור אנושי. אני מבינה את הילדים האלה, אי אפשר היה להתעלם מעידו. זה אדם שמהרגע הראשון שאת רואה אותו, את רוצה שהוא יהיה חבר שלך״.

מסעות התענוגות לארץ הקודש

מסעות התענוגות לארץ הקודש

איזה מן סטודנט הוא היה?

״כל מי שלמד איתו, העריץ אותו, גם ממחלקות אחרות. הוא לא דיבר הרבה, אבל למילים שלו היה משקל. גם בביקורת שהעביר. הוא גרם לאנשים סביבו לרצות להיות טובים יותר; מנהיג.

״מבחינת התהליך האמנותי, בהתחלה לא הלך לו חלק. הוא לא בא מאמנות כמו סטודנטים אחרים. אני הרגשתי שחיפש דרך להתבטא ועד שהוא לא הכיר את נוגה, זה יצא מגומגם. ברגע שהכירו, היה מי שיפרה אותו, הוא נעשה רגוע יותר, וזה חלחל לתוך הצילום. דברים התיישבו במקום, הוא הצליח לבטא את עצמו ולהיות יותר טוב בהכל, גם טכנית. 

סיון עובד: אני חושבת שרוב הצילומים שלו הגיעו ממקום שרוצה להראות שהצד השני אנושי, גם בשירות הצבאי. אולי הוא רצה להדגיש שהוא עצמו היה אדם עגול

״עם כל ה׳גבר גבר׳ שהיה, השרירים והשקט, בפנים היה לו עולם צבעוני ורך, וזה מה שהוציא החוצה בצילום ובלט בעיקר בפרויקט הגמר. הוא קרא לזה ׳מסעות התענוגות לארץ הקודש׳, על שם הספר של מרק טווין, ויצר לו פרשנות אחרת.

״במשך תקופה ארוכה הוא הסתובב בארץ וצילם באותו פורמט כל מיני טיפוסים. חלקם הגדול היו כאלה שמיצגים סטיגמות ישראליות – אנשים סהרוריים ביערות, מתנחלים בהרים, מפגינים בבילעין, אנשים בג׳סר, פועלים זרים ועוד. היו שם כ־100 צילומים.

״דרך הצילום שלו, המעטה התפרק: אפשר לראות את המבט שלו שמלא באהבה ואנושיות בתוך הרב־גוניות הזו. הוא הנגיש לצופה את האפשרות לרוך, להתעניין באדם, להביט בו בעיניים חומלות. אני חושבת שרוב הצילומים שלו הגיעו ממקום שרוצה להראות שהצד השני אנושי, גם בשירות הצבאי. אולי הוא רצה להדגיש שהוא עצמו היה אדם עגול״.

סדרת החיילים

סדרת החיילים

פרידמן: ״כשעידו סיים את הלימודים, ובחר להמשיך לעבוד בצבא, הוא עדין המשיך להסתובב עם המצלמה כל הזמן. הוא שמר את הציוד ובמקביל צילם עם הטלפון לא מעט. טלפון נוקיה דפוק כזה, הוא לא רצה טלפון חכם, רק לאחרונה הספוטיפיי הכריע…

״באחת הפעמים הוא יצר סדרה של צילומי חיילים. הוא ירד איתם לשטח לשבוע וצילם פורטרטים בשחור לבן של הצעירים, שאחר כך היו תלויים ביחידה. הוא לא התעסק בשאלות לאן הצילום ייקח אותו ומה הוא יעשה עם זה. הוא יצר לשם היצירה״. 

עידו רוזנטל, בן 45 במותו, השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. אילנה קפלן

    איפה אפשר לראות עוד עבודות צילום של עידו רוזנטל?
    חלק מהצילומים נגעו בי מאוד , בינהם הטיפוס על חומת ההפרדה ערום בחלק העליון של גופו.
    תודה לכל העושים בהפצת הצילומים וחיבוק ענקי לבני משפחתו , אישתו ושלושת ילדיו.

  2. רחל דהאן

    את עידו רוזנטל הכרתי לפני למעלה מעשרים שנה.
    בן הזוג שלי לחיים הוא הדוד שלו, אח של רונית.
    כל מה שמספרים וסיפרו עליו, לא מתאר אפילו קמצוץ אחד קטן ממי שהוא היה באמת.
    המשפחה, המדינה והעולם בכלל הפסידו את האדם שהיה באמת, מכול הבחינות.
    היה בן משפחה מדהים לכולם, עם הרבה מאוד אהבה ורגישות.
    היה לוחם ענק ולא רק למען ישראל והשתיקה יפה.
    "חבל על דאבדין ולא משתכחין!" 😭💔

  3. איילת חן

    תודה רבה ששיתפתם עליו.

  4. אלי

    גיבור גדול… מהזן של מאיר הר ציון

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden