כל מה שחשוב ויפה
המשתה, מוזיאון ישראל, ירושלים. צילומים: אלי פוזנר
המשתה, מוזיאון ישראל, ירושלים. צילומים: אלי פוזנר

הזדמנות אחרונה לראות // המשתה

תערוכת המשתה במוזיאון ישראל מאפשרת הצצה אל אחורי הקלעים של השיקולים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של הפרקטיקה החברתית. נעילה: 20.1

מה צריך לדעת לפני שבאות

התערוכה המשתה של אגף הארכיאולוגיה במוזיאון ישראל בירושלים (אוצרת: נורית גשן), מאפשרת הצצה אל אחורי הקלעים של השיקולים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של פרקטיקת ״המשתה״: מה הן ההכנות לסעודה? מה מביאים? איך מתרצים אי הגעה? מי הם הנבחרים שמסבים לשולחן לעומת האחרים שמגיעים רק לקבלת הפנים? וגם – איך נבחר התפריט ורמת המעדנים המוגשים לאורחים. 

התערוכה ממחישה במגוון של מוצגים את תפקידיו האוניברסליים, החברתיים והפוליטיים של המשתה ברחבי המזרח הקדום – ממסופוטמיה במזרח ועד הים האגאי במערב, מאנטוליה בצפון ועד מצרים בדרום – מהאלף ה־4 ועד המאה ה־4 לפני הספירה.

למה כדאי להתאמץ

משתאות עתיקים וסעודות חגיגיות, כותבת האוצרת נורית גשן, היו מאז ומתמיד מפגשים חברתיים פוליטיים ששימשו כסמל סטטוס והזדמנות להביע תמיכה בפטרון או ליצירת סולידריות בין המשתתפים. כבר לפני 5,000 שנה היו המשתה והסעודה החגיגית אמצעים חשובים לביסוס כוחו של השלטון הדתי והפוליטי. מתברר שמה שהיה נכון לפני אלפי שנים, נכון ורלבנטי גם היום.  

בתערוכה, שלושה חלקים. החלק הראשון: כלכלת המשתה, עוסק בהבטים הכלכליים של האירוע – אלו משאבים נדרשים לקיימו ומה אפשר להרוויח ממנו. מדובר באירועים רבי רושם ויקרים שיש בהם מקום מרכזי להעברה הדדית של מתנות, סחורות, מוצרים ונכסים – מתנות שמביאים האורחים.

לדוגמה, משלחות המביאות מתנות יקרות ערך למלך לרגל הכתרתו, יחד עם מתנות שמעניק עורך המשתה למוזמנים. באמצעות אנימציה גדולת ממדים שדרכה נכנסים אל התערוכה, מומחשת תהלוכה של צועדים (על פי יצירות אומנות עתיקות מרחבי המזרח הקדום) כשהם נושאים מנחות ומתנות למשתאות ולאירוח מלכותי.

מודל עץ מצרי של אישה הלשה בצק לתוך קנקן בתהליך הכנת הבירה, אוסף מוזיאון ישראל

מודל עץ מצרי של אישה הלשה בצק לתוך קנקן בתהליך הכנת הבירה, אוסף מוזיאון ישראל

סט ליין עשוי ברונזה מהמאה ה־10-11 לפני הספירה, אוסף מוזיאון ישראל

סט ליין עשוי ברונזה מהמאה ה־10-11 לפני הספירה, אוסף מוזיאון ישראל

מסננות אחמניות, המאה ה-6 עד ה-4 לפני הספירה, אוסף מוזיאון ישראל ואוסף רשות העתיקות

מסננות אחמניות, המאה ה-6 עד ה-4 לפני הספירה, אוסף מוזיאון ישראל ואוסף רשות העתיקות

קמע מצרי בצורת קנקן בירה ועליו כתוב בהירוגליפים המילה המצרית לבירה

קמע מצרי בצורת קנקן בירה ועליו כתוב בהירוגליפים המילה המצרית לבירה

המשתה, מוזיאון ישראל

המשתה, מוזיאון ישראל

 החלק השני, עוסק בסעודת המלך (או האישיות הבכירה), שמחויב מתוקף תפקידו ומעמדו לערוך את הסעודה, וכל שינוי בה או פיחות באיכותה עלולים לערער את מעמדו. מרכיב חשוב באירועים אלו היה האלכוהול – הבירה – היתה מצרך זמין לכל אך גם נחשבה למתנת האלים. 

במיוחד עבור התערוכה יזם המוזיאון שיתוף פעולה ייחודי עם חוקרים וארכיאולוגים מהאוניברסיטאות העברית, בר אילן ותל אביב ורשות העתיקות. יחד עם מבשלת ״השיקמה״ יצרו מהדורה מוגבלת של בירה משמרים שהפיקו מכלים בני כ־3,000 שנים. 

החלק השלישי מוקדש למשתה או לנשף ומטרתו לבדל ולסמן מעמד או סטטוס חברתי. משתה זה, שקובע מי יהיה ״קרוב לצלחת״, משריש את הבדלי המעמדות והופכם למקובלים. כך לדוגמה, לוח הקדשה (מראשית האלף השלישי לפנה״ס) שהושאל לתערוכה ממוזיאון הלובר בפריז, מתאר סצנת משתה מלכותי שבה משרתים מגישים משקאות לאצילים היושבים על כס. לוחות כאלו קובעו על קירות מקדשים גם כעיטור וגם כהקדשה לאלים. 

בנוסף, זה מול זה מוצבות שתי עבודות וידאו. הראשונה מפרקת את הסעודות הממלכתיות של ימינו למרכיביהן מסידור השולחן ומקומות הישיבה, דרך קבלת הפנים, הכניסה לאולם, הנאומים, הרמת הכוסית, והמופעים הנלווים. מנגד עבודתו של האמן האיטלקי פדריקו סולמי, מציגה ציור דיגיטלי בחמישה מסכים שעושה מהלך דומה של פירוק האירוע למרכיביו כשהאורחים הם סטראוטיפים של מנהיגים מהעולם העתיק והמודרני כאחד. 

אם אתן כבר בסביבה

תומס דמאנד: גמגום ההיסטוריה – תערוכת הדגל המופתית של המוזיאון שנפתחה לאחרונה מחדש – מציגה סקירה מקיפה של עשייתו האמנותית של האמן שחוקר ב־30 השנים האחרונות את ההצטלבויות בין היסטוריה, דימויים וצורות אדריכליות (אוצר: דאגלס פוגל; אוצרת מטעם מוזיאון ישראל: נירית נלסון). בתצלומים הגדולים מעשה ידיו, מקומות ואירועים היסטוריים – שהועלמו מהם סממנים מזהים – מוצגים כהעתקים בנאליים וטורדי מנוחה. גם אם לרגע נדמה שדימוייו מציגים את העולם הממשי, במבט מעמיק מתגלה דמיון שברירי בינם לבין המציאות, שכן זהו צילום של שחזור, ולא של הדבר עצמו.

דמאנד בוחר תמונות מהתקשורת, משחזר אותן לדגמים בגודל טבעי, עשויים נייר וקרטון – ואז מצלם אותם. המפתח לעבודתו הוא הבנת התהליך המעגלי – מהאירוע הממשי, דרך תיעודו בתקשורת, לשחזור הפיסולי של האמן ועד גרסת התצלום האל־ביתית שלו, המשוגרת חזרה לעולם. גמגום ההיסטוריה טמון בפער שבין העולם שאנו חיים בו ובין העולם המשוחזר בנייר ובקרטון שהאמן מעלה באוב בסטודיו שלו.

תומס דמאנד, Backyard

תומס דמאנד, Backyard

תומס דמאנד, Folders

תומס דמאנד, Folders

תומס דמאנד, Pacific Sun

תומס דמאנד, Pacific Sun

תומס דמאנד, מוזיאון ישראל. צילום: מ״ל

תומס דמאנד, מוזיאון ישראל. צילום: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אביטל

    לאחר הביקור בתערוכת המשתה הזמינו מקום במסעדת מודרן הממוקמת בביתן הכניסה למוזיאו ישראל בירושלים. אנחנו פותחים השבוע אחרי 4 חודשי עשייה למפוני הדרום. בואו… יש אוכל טעים!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden