כל מה שחשוב ויפה
שירלי רחל רוכמן, בתקציב מוגבל. צילומים: מ״ל
שירלי רחל רוכמן, בתקציב מוגבל. צילומים: מ״ל

שירלי רחל רוכמן // בתקציב מוגבל

18 שנה לאחר שהגישה את פרויקט הגמר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שירלי רחל רוכמן מוציאה אותו לאור, לטובת כל מי שחושבים שמגבלות כסף וזמן עומדים בדרכם להגשים חלום

לא מזמן ישבתי עם חברים ודיברנו על המצב. אמרתי שאני לא באמת מפחדת משינויים. ואז אחד הילדים שאל ״באמת? את גם לא מפחדת מלחיות בלי כסף?״. ״ברור שלא!״, צחקתי. ״אפילו כתבתי על זה פעם ספר״, ונזכרתי שלא הוצאתי אותו מהארון כמעט 18 שנה.

כשחזרתי הביתה עיינתי בו שוב. חוץ מהעובדה שאנחנו לא משלמים כל כך הרבה כסף על שיחות טלפון ולא משתמשים בכרטיסיות באוטובוס – לא הרבה השתנה מאז. הימים ימי מלחמה, יש ירידה בהכנסות והתפנה לי זמן – אז החלטתי לנסות להוציא אותו לאור. דווקא עכשיו, בתקופה שרבים מתקשים להתמודד עם שינויים ועם הירידה בהכנסות ובשאיפה שיתן להם תקווה, שאפשר גם את זה לעבור. 

״בתקציב מוגבל״ הוא ספר שכתבתי, צילמתי ועיצבתי כשהייתי בתואר הראשון שלי בבצלאל. הוא עוצב כפרויקט גמר בשנת 2006 במחלקה לתקשורת חזותית ובהנחיית אשר (שרי) ארנון. הספר מתאר את הסיפור שלי אבל גם סיפור של הרבה סטודנטים לעיצוב שמתקשים לעמוד בהוצאות הלימודים ובכלל של כל צעיר/ה שיוצאים לעצמאות ומגלים כמה יקר לחיות מחוץ לבית ההורים.

גדלתי בחיפה ומגיל 14 רציתי ללמוד בבצלאל. שלוש שנים ניסיתי להתקבל והתזמון לא יכל להיות יותר גרוע. אלו היו השנים של האינתיפאדה השנייה. אוטובוסים התפוצצו בשלושת הערים ששהיתי בהן. אבל מה שהיה קשה באמת היה שזאת היתה אחת התקופות הקשות שהמשפחה שלי עברה ובמקום לקבל מהם תמיכה, את הלוואת הסטודנטים היחידה שיכולתי לקחת – לקחתי כדי לעזור להם. שכר הדירה בירושלים היה יקר וצמוד לדולר והדולר קפץ כל חודש יותר גבוהה, דורס תחתיו את מעט התקציב שהיה לי כדי לחיות. 

העותק הצהוב שנשאר אצלי, ״בעלת העסק״, מספר מזווית אישית את האתגר שעמד בפניי ואת התובנות שלי מלחיות בצמצום באותו תחום ספציפי

עבדתי לילות וסופי שבוע, בקושי חזרתי לבית ההורים. גם בקושי למדתי והלימודים היו הדבר הכי חשוב והכי מרגש בחיים שלי. עם הזמן פיתחתי שיטה כדי לפצות על זה שאין לי זמן להשקיע ואין לי כסף להדפיס צבעוני: השקעתי הרבה יותר ברעיון מבביצוע וחיפשתי תכנים שיצדיקו הדפסה בשחור לבן. התעסקתי ביהדות ודפי גמרא ואף מרצה לא חשד שזה מעסיק אותי בגלל מגבלות כלכליים. 

בשנה ג׳ מצאתי עבודה טובה וחלמתי על פרויקט גמר מושקע ויוקרתי.  יום שישי אחד פוטרתי מהעבודה. ביום ראשון, באחד השיעורים העיוניים התיישבה לידי המשנה לעניינים אקדמיים, יערה בר און. לא הכרנו אחת את השנייה ולא ידעתי מי היא אבל החלפנו רשמים במהלך ההרצאה ובסופה, כשנדלקו האורות, היא שאלה אותי לשמי ולמחלקה שאני לומדת בה. היא שאלה אם אני מכירה את שירלי שעיצבה את הלוגו שזכה בתחרות עיצוב לוגו לחגיגות מאה השנה לבצלאל. כך גיליתי שמגיע לי כסף על הזכייה הזאת והסכום הלא צפוי הזה יועד כדי לממן את פרויקט הגמר שלי. 

פנקס הקבלות כפורמט

השם ״בתקציב מוגבל״ היה שם מהרגע הראשון. היה לי ברור שאני צריכה להישאר עם יד על הדופק כדי לא להפיק פרויקט שהוא מעל ליכולותיי הכלכליות ורישום ההוצאות הפך להיות חלק בלתי נפרד מהפרויקט. פירוט העלויות ברמת הגלופה, סוג הנייר והטבעת הזהב מופיעים על כל עמוד, ומספרי העמוד הם עלות הפקת הספר עד אותו דף ספציפי. 

חילקתי את חיי לסעיפים כמו בדו״ח הוצאות שנתי וכללתי בו סעיפים שאולי לא מוכרים לצורכי מס אבל בהחלט עולים כסף – כמו טיפוח, חברות, בריאות נפש ומזל. היה לי חשוב שהפרויקט שיעסוק בשלושה סוגים של מסרים כדי להצדיק את קיומו בעולם:

1. ביקורת על יוקר המחייה, כזו שפונה לכולם.
2. הסיפור האישי, האותנטי, שפונה אל הרגש.
3. ביקורת על עולם העיצוב. 

פנקס הקבלות היה פורמט שאפשר לי לעסוק בשלושתם כיחידה אחת, אבל גם להפריד בצורה גרפית ברורה לשלושת עולמות התוכן באופן שמתאים אורגנית גם לשימוש המקורי של העותקים בפנקס. העותק הלבן שבדרך כלל נשאר עם הלקוח, מכיל נתונים כלליים על סעיף ההוצאות הספציפי ומלווים בצילום מתוך החיים שלי: הרחוב שגרתי בו, החפצים בדירה, ביקור בקניון וכדומה. זהו פרק חזותי עם אופי אינפוגרפי שמפרק את המרכיבים הכלכליים של אותו הסעיף ממבט על ובעצם מפרט איך הכל סביבנו עולה כסף.

birds

העותק הצהוב שנשאר אצלי, ״בעלת העסק״, מספר מזווית אישית את האתגר שעמד בפניי ואת התובנות שלי מלחיות בצמצום באותו תחום ספציפי. העותק הוורוד הוא העותק היבש, נטול הרגש, שמיועד לרואה החשבון ובו צילומי הקבלות שהצטברו עד כה בהוצאות שסביב הפקת הפרויקט.

הבחירה בפנקס קבלות כרפרנס אפשרה לי להכניס קצת צבע לפרויקט ושימוש בניירות מסוגים שונים בלי לייקר את עלויות ההדפסה מפלטת שחור בלבד לעוד 3 פלטות צבע. את הטבעת הזהב, שמופיעה בכריכה ובחוצץ שבתחילת כל פרק, הוספתי כדי להכיר קצת את עולם השבחות הדפוס וכדי לקרוץ לכל המבקרים שעשויים לטעון שהספר לא ״מעוצב״ מספיק.

כשהגשתי את הפרויקט בדיוק פרצה מלחמת לבנון השנייה. חודשים אחר כך היה קשה למצוא עבודה. למרות התגובות המרגשות בהגשה והתערוכה ושהוצג בשתי תערוכות שונות – לא מצאתי את הפנאי וההון הדרוש כדי לקדם אותו. החיים והחובות שאבו אותי והספר נשכח. 

נזכרתי בו מדי פעם כשליוויתי סטודנטים במצבים דומים לאלו שהיו לי. סיפרתי עליו לסטודנטים לפני פרויקט גמר. עכשיו נוצרו הנסיבות הנכונות לי כדי לשחרר אותו לעולם ואני בעיצומו של פרויקט גיוס המונים להוציא מהדורה ראשונה שלו לאור. 


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אהרון כהן

    שירלי את בן אדם מדהים ומרצה מעולה,
    מקווה שתצליחי להוציא את הספר בקרוב

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden