כל מה שחשוב ויפה
חיים מצויירים, בכורה בפסטיבל אנימיקס. צילומים: מ״ל
חיים מצויירים, בכורה בפסטיבל אנימיקס. צילומים: מ״ל

רחלי שלו: ״אני מאוד מאמינה בכוח שיש בסטוריטלינג, ואין מי שיעביר את התוכן שלי יותר טוב ממני״

במופע ״חיים מצויירים״ המאיירת רחלי שלו עוברת לקדמת הבמה במופע אינטראקטיבי שמשלב אנימציה, איור חי, מוזיקה, קומיקס והצצה אל אחורי הקלעים של הסיטואציות המשפחתיות שמוכרות לכולנו

יובל: הי רחלי. מה שלומך בימים המורכבים והלא פשוטים האלו?

רחלי: שלום יובלי! הו ישר לבטן הרכה. ימים לא פשוטים. אני בעיקר מנסה להתאושש אחרי ארבעה חודשים שבעז היה במילואים והשבוע הוא סוף סוף חוזר (!) וכמו כולם לאסוף את השברים ולהרים את עצמנו

יובל: ארבעה חודשים? וואוו. והצלחת ליצור בתוך כל זה?

רחלי: כן, אבל לא מהרגע הראשון. בשבועות הראשונים הייתי משותקת לגמרי. לא הבנתי איך אני ממשיכה ליצור. בראש ידעתי שזה ממש צו השעה, ואפילו התחלתי לשאול את עצמי ולחקור מה תפקיד האמנות בזמנים כאלה… 

ואז טלפון מהפקה של פרויקט שהייתי צריכה להמשיך לעבוד עליו זרק אותי ישר חזרה למים. תמיד אני אומרת שדד ליין זה ההשראה הגדולה ביותר, וגם כאן, ברגע שהייתי חייבת לחזור לעבוד, נפתחו לי הצ׳קרות וחזרתי ליצור. וזה עשה לי טוב. יצירה זה ההאפי פלייס שלי

יובל: לגמרי. ועכשיו יש לך בייבי חדש שבו את עוברת לקדמת הבמה, מהלך יוצא דופן למאיירות ומאיירים. איך זה קרה?

רחלי שלו (משמאל) עם חני פירסטנברג בטרום בכורה. צילומים: מ״ל

רחלי שלו (משמאל) עם חני פירסטנברג בטרום בכורה

רחלי: אוקיי. זה סיפור ארוך. מוכן?

יובל: קדימה

רחלי: אז הכל התחיל לפני שש שנים. היה לי טור קומיקס שבועי והוצאתי גם את הספר ״האמא עם הפסים״ ובו אוסף טורים אוטוביוגרפיים, והיה לי גם חלום, ובו אני רואה הרצאה שהיא מעבר למפגש אמן, מעין הופעה שבה הקומיקס עולה על הבמה ויש בו חדשנות ואינטראקטיביות… 

כל כך רציתי את זה שהוצאתי את עצמי לשלושה ימי ריטריט בירושלים וכתבתי את המופע במכה. כשחזרתי הביתה גילית שאני בהריון 😳 ומפה לשם, עוד הריון, קורונה, בקיצור, החיים קרו והחלום נדחק.

בשנה שעברה לקחתי חלק בתוכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית, ובמסגרת הזאת יכולתי לחלום קדימה ופתאום נזכרתי באותו חלום ישן, והבנתי שזה הזמן להוציא אותו לפועל.

הכל התחיל לפני שש שנים. היה לי טור קומיקס שבועי והוצאתי גם את הספר ״האמא עם הפסים״ ובו אוסף טורים אוטוביוגרפיים, והיה לי גם חלום, ובו אני רואה הרצאה שהיא מעבר למפגש אמן, מעין הופעה שבה הקומיקס עולה על הבמה ויש בו חדשנות ואינטראקטיביות

הבנתי שאצטרך ליווי אומנותי ברמה הגבוהה ביותר ואז נזכרתי במופע VHS ד״ש מן העבר של רננה רז וניצן כהן, שגם בו יש אינטראקציה בין דמות על במה ומסך, ורננה תמיד סקרנה אותי, היו לנו מלא ממשקים משותפים אבל אף פעם לא נפגשנו. התחלנו לעבוד על זה ביחד, מההתחלה היה ברור לי שאני בידיים טובות, העומק וההתעקשות של רננה בנו למופע קומות נוספות (ומרתפים) שלא הייתי מגיעה אליהם לבד.

רננה גם היתה הנסיינית הראשונה של ציור העתיד, הניסוי הצליח לנו מעל המצופה, אבל על זה לא נפרט 🤫

יובל: רננה רז! איזה יופי, כבר מקנא.

אבל הדבר על זה של הרצאה, של לעמוד על במה, זה לא משהו טבעי לאמנים (ומאיירות) בדרך כלל. איפה זה תופס אותך?

רחלי: ממש ככה, במיוחד מאיירים ומאיירות שזה עם חמוד וביישן במיוחד. אבל נראה לי שתמיד הייתי טיפה שונה בקטע הזה: אני מאוד מאמינה בכוח שיש בסטוריטלינג, ואין בן אדם שיעביר את התוכן שלי יותר טוב ממני, מה גם שיש כל כך הרבה עולמות תרבותיים שמעניינים אותי, ושאני צורכת אותם, ששנה כמו של מנדל, כשאת מוקפת בכשרונות הכי גדולים בארץ מתחומי הבמה, הטלויזיה, הפודקאסטים, הכתיבה, היא שנה מצויינת להתלכלך קצת בארגז החול הזה, לשתף פעולה ולהעז… מהדברים הכי מפחידים אפשר להרוויח הכי הרבה.

ווואלה, זה היה מפחיד! מה שהיה נשמע כמו רעיון מעולה, בשניה שעמדתי באולם לפני ניסוי כלים לקהל של חברים וחברות שהזמנתי, בהחלט אמרתי: ״אלוהים. למה עשית את זה לעצמך?״

רחלי שלו. צילום: אבישג שאר ישוב / איור פרח: עינת צרפתי

רחלי שלו. צילום: אבישג שאר ישוב / איור פרח: עינת צרפתי

יובל: ובכל זאת החלטת להמשיך. יפה! אז מה קורה במופע? איך זה עובד?

רחלי: טוב אני לא אגלה הכל… אבל תדמיין שקומיקס הוא מופע. אני מדברת את הטקסט והמסך הגדול הוא הדימוי. תוסיף לזה טיימינג מדויק ושילוב של מוסיקה, וככה נוצרת חווית ״קריאה חדשה״, שהיא חוויה רב חושית לקהל. מעבר לזה יש אנימציה, איור בלייב וגם – מישהו או מישהי מהקהל שאני מציירת את החלום שלהם.ן, ומניסיוני, מה שאני מציירת מתגשם

יובל: הו. אבל מה הסיפור? על מה הכל מבוסס?

רחלי: הכל יוצא מהקומיקס שלי ״האמא עם הפסים״ ואיך בהתחלה מצאתי את הכלי שלי, האיור, הקומיקס ככלי להתמודדות עם האתגרים של היומיום, כאמא לחמישה ילדים וכלב משוגע, כיוצרת שמנסה להשמיע את הקול שלה ותמרן בין העולמות, ולאט לאט בין הקווים וחלונות הקומיקס גיליתי בחזרה אותי

יובל: ספרי עוד קצת על האמא עם הפסים, לא כולן מכירות ויודעים על מה את מדברת

הבנתי את כוח של הטור שלי ביצירת נירמול (הרבה לפני שזה היה כל כך אופנתי) בנחמה, בחמלה וגיליתי עוד משהו משמח… שאני ממש מצחיקה!

רחלי: אז ההרפתקאה הזאת התחילה כשהזמינו ממני טור מאוייר שבועי מעיתון מקור ראשון, שזה היה מחמיא ומצמית בו זמנית. מצד אחד הזדמנות חלומית, מצד שני, מה יש לי להגיד מידי שבוע ובעוד בקומיקס? רגע קטן ומכונן שאני משחזרת במופע גרם לי להבין שהנושא שבוער בי כרגע הוא האימהות והמשפחה והזוגיות, ושהקומיקס הזה צריך פשוט לתאר את חיי.

וככה הפכתי לדמות הראשית של הטור שלי, כשחולצת פסים ופוני היו המאפיינים החזותיים הדומיננטיים והפכו לסמל המסחרי, ולאחר מכן גם לשם הספר שאיגד את הטורים ויצא בהוצאת ידיעות. 

מהר מאוד גיליתי שמה שעובר עליי עובר בערך על כל ההורים והבנתי את כוח של הטור שלי. ביצירת נירמול (הרבה לפני שזה היה כל כך אופנתי) בנחמה, בחמלה וגיליתי עוד משהו משמח…

שאני ממש מצחיקה!

יובל: שזה מסביר גם את המעבר הקצת יותר חלק לבמה

רחלי: לגמרי, יובל, עלית על משהו! עכשיו אני יכולה לשמוע את הצחוק מהפאנץ׳ שלי בלייב

בכורה בפסטיבל אנימיקס

בכורה בפסטיבל אנימיקס

birds

יובל: תגידי מילה על המוזיקה?

רחלי: מוזיקה זו לדעתי התרבות הנעלה ביותר. אין משהו שמפעיל אותי רגשית יותר ואני מאד נמשכת לשם… במופע זה בא לידי ביטוי במופעים קצרים של קטעים משירים שיש להם תפקיד בתוך הזרימה של הסיפור. כחלק מפתיח, כשרץ קומיקס ללא טקסט, כתגובה למשהו שאני אומרת…

יובל: סיקרנת. מה עוד על הפרק אצלך בימים אלו?

רחלי: שני פרויקטים מרכזיים ששניהם על קו הסיום. אני עובדת על העיבוד לרומן גרפי של הספר ״אל עצמי״ של גלילה רון פדר בהוצאת מודן. אני כותבת את זה וכל פעם מתרגשת מחדש על הזכות לקחת חלק ביצירת המופת החשובה הזאת שהשפיעה על חיים של כל כך הרבה אנשים. והדרך ארוכה אבל מאד מהנה, אני מתאהבת בציון כהן כל יום מחדש, מתעצבנת על ניר שרוני וכבר מחכה שדור חדש של ילדים וילדות הולך להחשף אליו בזכות היציאה שלו כקומיקס והרעיון המבריק של העורכת מיכל פז.

הפרויקט השני שגם מאוד מרגש אותי הוא הפודקאסט ״מעשה בשישה סיפורים״, הסכת נרטיבי שמספר את הסיפורים הנפלאים שמאחורי קלאסיקות ספרות הילדים הישראלית. שותפיי לפודקאסט הם שירה קדרי עובדיה ויובל מלחי, ואנחנו זוכים לראיין דמויות מופת כמו אלונה פרנקל וגלילה רון פדר ולתעד את הפרקים החשובים בתרבות המקומית שלנו, אלה שאנחנו צורכים בתקופה הכל כך קריטית של הילדות.

לשמחתנו גם זכינו לתמיכה של מפעל הפיס בפודקאסט

יובל: הו, נייס! אז יש למה לצפות. איזה יופי כל הפרויקטים האלו, עושה רושם שמצאת את המקום.ות שלך, שזה כבר לא רק האיור על הדף

רחלי: איזה מילים שכיף לי לקרוא. בהחלט כן, אבל אני מתכוונת תמיד להמשיך לחפש עוד.

אז מי שרוצה לצפות בי מלהטטת (לא באמת. אני ממש גרועה בלהטוטים) יוכל להגיע לכפר ידידיה היום (שלישי 13.2) בשעה 20:30, או להזמין את המופע למקום העבודה, חברת ההייטק, כנסים, מועצות ושאר המקומות החמודים שמשקיעים בתוכן טוב. ואפשר גם לעקוב אחרי ההופעות הבאות באינסטגרם שלי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden