כל מה שחשוב ויפה

מה נשמע // היו זמנים בישראל

בפודקאסט ״היו זמנים בישראל״, גלעד לוי־קופלמן מנתח את המרכיבים והסיבות שהפכו קלאסיקות טלווזיויניות או קולנועיות מקומיות, למה שהן

מי אני

גלעד לוי־קופלמן, עורך וידאו ובמאי פוסט בטלוויזיה המסחרית והציבורית; מרצה לתקשורת, מנהל אמנותי ומפיק אירועי קולנוע.

על מה מדובר

הפודקאסט היו זמנים בישראל בא לעולם מתוך אהבה ליצירה הישראלית ומחבר בין שני מדיומים פופולאריים שהקשר ביניהם קרוב יותר ממה שנהוג לחשוב. בכל קלאסיקה טלווזיוינית או קולנועית יש איזושהי חדשנות, ראשוניות, פריצת דרך ולעתים גם מחתרתיות ובעיטה במוסכמות. בכל פרק אני מתמקד ביצירה אחת או כמה, ומראיין יוצר, שחקן או מומחה אחר, על מנת לנתח ברמה התקשורתית והתרבותית את המרכיבים והסיבות שהביאו את אותן יצירות למעמד שאליו הן הגיעו.

סדר היום של הפודקאסט הוא לפנות לא רק לקהל שמתעניין בקולנוע או טלוויזיה, אלא להנגיש את השיח סביב המדיומים האלה גם להמונים ולדעת למנן בין האקדמי ללא פורמלי והפרטני. לכן, בריאיונות אני משלב שיח דידקטי יחד עם שפה קלילה ואווירה משוחררת. בסופו של דבר קולנוע וטלוויזיה כולנו צורכים ולא רק העוסקים במלאכה, ולכן הדיון סביבם יכול להיות פתוח לכולם.

השם שלי

התלבטתי רבות, המון כותרות נזרקו לאוויר ולא הצלחתי להחליט. בסוף בחרתי ב״היו זמנים בישראל״, למרות שהשם הזה טומן בתוכו גם הקשרים נוסטלגיים, וחששתי שזה יחטא למהותו העיקרית של הפודקאסט. השם הקליט, הקריצה לסרטיהם של סרג׳יו לאונה וקוונטין טרנטינו, והעובדה שכבר אחרי 75 שנים, לישראל יש הסטוריה טלוויזיונית וקולנועית עשירה ומגוונת, הכריעו את הכף.

גלעד לוי־קופלמן. צילום: ליאת לוי־קופלמן

גלעד לוי־קופלמן. צילום: ליאת לוי־קופלמן

בריאיונות אני משלב שיח דידקטי יחד עם שפה קלילה ואווירה משוחררת. בסופו של דבר קולנוע וטלוויזיה כולנו צורכים ולא רק העוסקים במלאכה, ולכן הדיון סביבם יכול להיות פתוח לכולם

הפעם הראשונה

הכלל הברור בכל יצירה שנפרסת על פני מספר פרקים זה לפתוח חזק. היו לי כבר כמה מוקלטים וידעתי שהפרק הראשון חייב להיות כזה שידבר למכנה משותף רחב ככל האפשר, לכן הבחירה בקרובים קרובים, הסיטקום הראשון בישראל, הייתה טבעית.

גם סדרה פופולארית וזכירה שההומור בה רלוונטי להיום, גם כזו שמציעה סיפור ״מאחורי הקלעים״ מרתק, וגם מרואיין כריזמט ומלא בחן כמו אפרים סידון, שהוא לפני הכל סטורי טלר ואיש של מילים. ומילים מן הסתם, הן מה שעושות פודקאסט למעניין.

נשמע מעניין

הפרקים מאד מגוונים ובסוף זה תלוי במידת העניין שלכם בסרט, בתכנית, או באדם שמתראיין. יש שמעדיפים להעמיק את הידע שלהם ביצירות שהם מכירים, ויש אחרים שמעדיפים לעשות היכרות ראשונית עם קלאסיקות שהם פסחו עליה; יש פרקים שמתעסקים ביצירה אחת, ויש כאלה שעוסקים בכמה.

אם אני בכל זאת צריך לבחור אז הפרק על סדרת הנוער עניין של זמן עם רונית וייס ברקוביץ׳ התסריטאית, ומוש בן בסט אחד השחקנים הראשיים, הוא אחד המרתקים, כמו כן הפרק המיוחד שהוקלט אחרי ה־7 באוקטובר שבו אני מדבר עם מבקר הקולנוע של YNET בנימין טוביאס על ההתעסקות של הקולנוע הישראלי במלחמות ושכול לאורך ההסטוריה, מלמד המון על ההתמודדות שלנו כאומה עם הנושאים האלה, ועל האתוס הישראלי בכלל.

birds

אולי יעניין אותנו גם

לא בכדי כמעט כל הקולנוענים בדורינו מסכימים שהתסריטים המדויקים ביותר נכתבים על ידי אחד בשם קוונטין טרנטינו, וזה לא מקרי שגם הספרים שלו מצוינים, אז מה הפתעה שגם הפודקאסט שלו כזה.

ב־The Video Archives הוא צופה יחד עם חברו הבמאי והתסריטאי רוג׳ר אייברי (שכתב איתו את ספרות זולה) בסרטים שאפילו סינפילים לא תמיד יכירו, והם עושים את זה בשילוב מעורר השראה בין המקצועי לקליל. בפודקאסט הזה טרנטינו שופע כריזמה ולא צריך לאהוב קולנוע כדי להנות ממנו, אבל מה שבטוח שאחרי שתשמעו אותו כן תאהבו.

בעברית אני מקשיב הכי הרבה ל״עושים תנ״ך, פודקאסט שמצליח לקלף באופן מרתק את הרבדים הרבים של אסופת הכתבים המדהימה הזאת שבספר התנ״ך, וחושף אותך לעולם עצום שיש בו היסטוריה, אידאולוגיה, וספרות ושירה מהמעלה הראשונה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden