כל מה שחשוב ויפה
עידו מיכאלי בארטפורט. צילום: מ״ל
עידו מיכאלי בארטפורט. צילום: מ״ל

ארבע העונות של עידו מיכאלי

עידו מיכאלי מחפש את גן העדן האבוד: הוא מייצר שטיחים בדמות סנטרל פארק ומחבר בין מזרח ומערב; בין ישראל, ארה״ב ואפגניסטן; ובין אמנות המערב למלאכה מסורתית

מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק שוכן בשדרה החמישית, פחות או יותר במרכז הצלע המזרחית של המלבן הארוך של סנטרל פארק, הריאה הירוקה של העיר. מהמוזיאון, כמו מנקודות כניסה אחרות לפארק, נראית רק פיסה קטנה של הגן השופע, על השבילים, האגמים, המדשאות ואזורי הסלעים והחורש שבו. אך החיבור בין המוזיאון לפארק הוא נקודה עירונית רבת משמעות, מפגש בין תרבות לטבע.

או כך לפחות חשב עידו מיכאלי, כשעבר לניו יורק, לפני כעשור. הוא התבונן בהתפעלות על פיסת הטבע הפראית שנשמרת בקנאות בלב המטרופולין האורבני המסודר בגריד מופתי, שתי וערב של שדרות ורחובות, אותיות ומספרים. אולם במהרה גילה שטעה: שום דבר בסנטרל פארק אינו פראי באמת, הכול מתוכנן – כל אבן ועץ, ואפילו סוגי העצים והאבנים, וגם מה שנראה כחיק הטבע הוא למעשה מעשה ידי אדם.

עידו מיכאלי. צילום: מ״ל

עידו מיכאלי. צילום: מ״ל

שטיחי ארבע העונות של עידו מיכאלי בארטפורט. צילומים: טל ניסים

שטיחי ארבע העונות של עידו מיכאלי בארטפורט. צילומים: טל ניסים

התגלית הייתה עבור מיכאלי סוג של הזמנה פתוחה לחיפוש אחר אמיתות מופרכות נוספות. חלק מזה קשור לעובדה שהמעבר ממקום למקום בעולם כרוך בהתפכחות והתוודעות, חלק אחר הוא המבט של המתבונן מבחוץ על המקום – מסע גילויים שהביא ליצירה מושקעת ורבת רבדים, עתירת עבודה, יקרה, שצופנת בעצמה סודות וחידות לפיענוח.

את סנטרל פארק תכננו אדריכלי הנוף פרדריק לו אולמסטד וקלברט ווקס, במסורת הגן האנגלי ״הפרוע״, ובמחשבה רומנטית על תמונות נוף וטבע, שדרכן ישוטטו האנשים הפוקדים את הפארק. מעין תערוכת קבע שמשתנה בהתאם לעונות השנה. עונות השנה הן גם המפתח לעבודתו החדשה של מיכאלי, שיצר מיפוי של סנטרל פארק בארבעה עותקים ותרגם אותם לארבעה שטיחים, שכל אחד מהם מייצג בגווניו את אחת העונות.

״העבודה שלי דומה לניסיון של תרגום משפה אחת לשניה. אפשר לחשוב על הפעולה של הפרויקט כניסיון להסביר לאפגנים מה זה הסנטרל פארק ולאמריקאים מה זה שטיח. ואולי גם להראות שבעצם זה אותו דבר בשפות שונות״

״אולמסטד ווקס ראו את עצמם כחלק מאסכולת נהר ההדסון, התנועה האמנותית שחגגה בציור את ההערצה והכמיהה לנופי אמריקה הפראיים״. במקום קנבס וצבע האדריכלים תכננו את הפארק כציורים בתלת מימד. המבקר לפי תפיסתם מוזמן להיכנס ולטייל בתוך ציור״, מתארת ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט ואוצרת התערוכה של מיכאלי ״מלאכת התרגום״, המוצגת בגלריה של ארטפורט בימים אלה.

מהגר מתרגם את חיים

מיכאלי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ובוגר המחזור הראשון של חממת האמנים ארטפורט, לפני 11 שנה, קושר בעבודתו בין סנטרל פארק, גאוות העיר המערבית, לבין מסורת המזרח המתייחסת לגן כייצוג של גן העדן. גנים בתרבות המזרח מפארים את פלא הבריאה והן מיוצגים באופן סימבולי בשטיחים מסורתיים – פרסיים ואפגניים לדוגמא – ובשטיחי התפילה המוסלמים.

״העבודה שלי דומה לניסיון של תרגום משפה אחת לשניה. אפשר לחשוב על הפעולה של הפרויקט כניסיון להסביר לאפגנים מה זה הסנטרל פארק ולאמריקאים מה זה שטיח. ואולי גם להראות שבעצם זה אותו דבר בשפות שונות. המוטיבציה שלי היתה ונשארה לעשות אמנות אבל מבלי לוותר על המקום ממנו המשפחה שלי הגיעה. המשפחה שלי מצד אמא ואבא היגרה לארץ עם יהדות כורדיסטאן מצפון עיראק. לפני יותר מעשור טליה אשתי ואני עברנו לניו יורק ואני מתחבר לתחושה של מהגר שמתרגם את החיים בין קודים תרבותיים שונים״, אמר מיכאלי בשיחה עם גרוס, המצוטטת בקטלוג.

הרעיון לעסוק בשטיחים אינו חדש אצלו. בעבודתו המפורסמת ״שטיח בנק הפועלים״, שהוצגה במוזיאון ישראל, מיכאלי יצר שטיח המבוסס על תיעוד יחסי המסחר והכוח בבנק, כמייצג אחד הענפים הכלכליים המשמעותיים. את השטיחים הוא מייצר בבתי מלאכה מסורתיים באפגניסטן, באמצעות שרשרת סחר הוגן, והדרך שהם עושים – מהתכנון עד לביצוע ובחזרה אל המזמין – היא מעין ״משימה בלתי אפשרית״ שהוא מתעקש לגבור עליה בכל פעם מחדש.

כדי לייצר את השטיחים מתרגם מיכאלי את מפת סנטרל פארק לסמלים: כאן בית הסירות, שם ״שדות התות״ מול בית הדקוטה, לזכר ג׳ון לנון. פסלים, מזרקות וגם הבניינים שמקיפים את הפארק, כולם רשומים ומתועדים ומקבלים את התרגום שלהם לשפת השטיח.

פרטים מהשטיחים. . צילומים: מ״ל

פרטים מהשטיחים. . צילומים: מ״ל

את הרישומים וההוראות הוא מעביר לאריגת יד מסורתית באפגניסטן – מקום שאין לו דרך להגיע אליו, מול אנשים שהמצב בעולם לא מאפשר לו לדבר איתם ישירות: מיכאלי הישראלי, כיום בארצות הברית, משגר הנחיות מדויקות לאומני האריגה האפגניים, דרך מתווכים במספר ארצות נוספות. הוא בוחר ומנחה אותם באיזה צבעים לעבוד, מתאם את המידות והפרופורציות, ומייבא את ״הסחורה״ כעבור כשנה של ייצור בעבודת יד.

בדרך לגלריה בישראל השטיחים צריכים לעבור במכס של משטר הטאליבן וגם במכס הישראלי. הם נתונים תחת פיקוח שבוחן בספקנות לא רק את מקורותיהם ויעדיהם, אלא גם את מעמדם כיצירות אמנות. עם כל הקושי שבדבר, מיכאלי, שעובד על הפרויקט כבר שבע שנים, רואה גם בהיבט הזה – של שאלת הסחורה כאמנות ואמנות כסחורה – חלק חשוב מהאמנות עצמה.

״אני חושב שהרבה מזרחיים חיים באיזו סתירה פנימית. משפחתי הגיעה ממדינה איסלאמית שהפכה למדינות אויב וכך גם חלק מהזהות שלי הפך להיות עויין ולא נגיש. יש בי סקרנות ורצון לגשר על הפער הזה. ואולי אפילו סוג של אידיאליזציה, כמו גן עדן קדום״

החיבור שהוא יוצר בין נקודות קיצון במזרח ובמערב, והשותפות הסודית בין נציגי צדדים ״אויבים״ (שיתכן והצד השני אינו מודע לה כלל) הם חלק מרכזי באמנות שלו. העיסוק החתרני בכסף, במעבר סחורות ומסרים בין תרבויות קיבל ביטוי גם בעבודה אחרת, בה ייצר בולי דואר פיקטיביים והשתמש בהם כבולים (בולים תקניים הם בעלי מעמד חוקי וערך כספי כשטרות).

הפעם הוא מרחיק ראות ומשלב מבט אל העבר והביוגרפיה האישית שלו עם המציאות המקוטבת בין מדינות ועמים כיום. על כנפי הדמיון והשטיחים הוא מגיע למחוזות שורשי משפחתו, שאליהם אינו יכול לנסוע. הוא גובר על גבולות מדיניים, מרחקים גאוגרפיים ואפילו על שאלות של יוקרה וקידמה, דת ומסורת.

גן עדן קדום במדינות אויב

מיכאלי: ״אני חושב שהרבה מזרחיים חיים באיזו סתירה פנימית. משפחתי הגיעה ממדינה איסלאמית שהפכה למדינות אויב וכך גם חלק מהזהות שלי הפך להיות עויין ולא נגיש. אני יכול רק לחלום לבקר שם אך לפחות כרגע אין לי אפשרות כזו. לכן יש בי סקרנות ורצון להצליח לגשר על הפער הזה. ואולי אפילו סוג של אידיאליזציה, כמו גן עדן קדום״.

הוא מותח את חוט המחשבה משטיח פרסי עתיק שמצא באגף האיסלאם במוזיאון המטרופוליטן: השטיח בתבנית גן פרסי קלאסי, נועד לדמות ולפאר את גן העדן. מקור מים במרכזו וארבעה נהרות יוצאים ממנו, ומשרטטים סימטריה כפולה ורבועה. גנים מהונדסים ומוקפדים כאלה היו במרכזי ערים במזרח, וסביבם צמחו בארצות ערב ערים פרועות, שהלכו ועלו על גדותיהן.

צילומים: טל ניסים

birds

בפרסית המילה גן היא ״פרדיזיה״, אומרת גרוס, ומצביעה שוב על הקשר בין הגן הארצי לנשגב. גם אסכולת ההדסון פיארה את הנשגב שבטבע, יפי הבריאה. אך הגישה המערבית הפוכה מזו של המזרח כפי שניתן לראות בסנטרל פארק ובניו יורק: הגריד העירוני מסודר בסרגל ואילו הפארק מבטא את המשיכה לטבעי, לפראי לבלתי מרוסן – גם אם רק בכאילו, במסגרת המלבן המהוקצע שבין רחובות 59 ו־110, בין השדרה החמישית לסנטרל פארק ווסט (רחובות ניו יורק ממוספרים לחוד במזרח ובמערב, בהתאמה למיקום ביחס לסנטרל פארק).

ואם לחזור לסימפוניית ארבע העונות: כל שטיח הוא עולם סגור, סיפור בגוונים סימבוליים. הטעויות בצבע, הגלישות הקטנות, יוצרות את השיבוש שמוסיף לשטיחים את החן שבמעשה ידי אדם. מצד אחד – מלאכת מחשבת מפוארת; מצד שני – מדובר בעבודת אמנות שהיוצר שלה מנהל מרחוק ובאמצעות פרוקסי.

״אולי דווקא עכשיו שנראה שכל האופציות מצטמצמות חשוב להצליח להרהר ולדמיין אפשרויות. אני לא חושב שזה פריבילגי אלא שיש אפילו צורך בזה דווקא במציאות כל כך קיצונית כמו זאת שאנו חיים בה״, אומר מיכאלי. ולצד כל הרבדים האחרים, הוא מצליח לתת ביטוי אולי לדבר היחיד הטבעי באמת, שבו אין לאדם שליטה ויכולת תכנון וייצור: עונות השנה, הזמן ומזג האוויר.


מלאכת התרגום | עידו מיכאלי
אוצרת: ורדית גרוס
ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
נעילה: 18.5
במקביל מוצגים בגלריה נגא בתל אביב רישומי ההכנה לשטיחים. נעילה: 4.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. רונית כפיר

    זה יפהפה. תודה על זה

  2. חגית פלג רותם

    תודה רונית 💝

  3. ארסמוס

    מרתק. אשמח להזמין את האמן להרצאת אורח בשנקר הנדסאים. [email protected].

  4. עפרה שחר

    מושלם.

  5. איתי

    כמה יופי כמה כישרון כיף לראות .
    יופי של אומנות .

  6. זהורית אסולין

    ביקרתי בתערוכה ופשוט מדהים לראות את המיפוי ויצירת הסמלים על השטיחים. כחוקרת תרגום שם התערוכה סקרן והיו שם תרגומים בין מישורים רבים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden