כל מה שחשוב ויפה
טולי זיו, בובות; בית האמנים, ראשון לציון. צילומים: אבי אמסלם

הבובות של טולי זיו בבית האמנים ראשון לציון

פורטפוליו Promotion: טולי זיו סוגר טרילוגיית תערוכות שעוסקות בנושא השואה. ״כמו בתיאטרון בובות אפל, הבובות שלו מתפרקות ומתחברות מחדש, ויש בהן גם יחס להווה ולטראומה הלאומית של ה־7 באוקטובר״

בובות ילדות, צעצועי הילדות הקלאסיים, עומדים במרכז התערוכה החדשה של טולי זיו, שסוגרת את הטרילוגיה המעסיקה את האמן בנושא השואה. התערוכה הנוכחית, בבית האומנים בראשון לציון, מהווה המשך למסע החיפוש הפנימי וחקר נושא השואה שמעסיק אותו בשנים האחרונות. 

בתערוכות הקודמות, בבית האמנים בתל אביב, עסק בנושא התנור שבנה אביו, לשריפת גופתו של הצורר אדולף אייכמן. ההשראה לתערוכות הבאות הגיעה מצד אמו של האמן שהייתה במחנה ההשמדה אושוויץ, ועבדה שם ב״בלוק קנדה״, בלוק ידוע לשמצה שהיה מקום לאיסוף ומיון ציוד של יהודים שהגיעו בטרנספורטים.

בין הציוד הרב שהגיע לבלוק היו גם צעצועי ילדים רבים, בהם סוסי עץ שהחליט זיו להנציח ולהפוך למטפורה אמנותית לזכר הילדים והילדות שנגדעה שם; כמו גם הבובות של הילדות שאמו נאלצה למיין ולדמיין מה עובר על הילד שלו שייכת הבובה.

הבובות של זיו מצוירות על נייר בטכניקה אופיינית לו, פנדה דחוסה ואקספרסיבית שיוצרת שכבות על שכבות ומחזקת את האמירה המיסטית־מסתורית ואת האווירה הלחוצה. לדבריו, הבובות הן בדמות אנושית קרובות לאדם עשויות בצלמו של הילד בהקטנה. הוא מצייר אותן פעורות עיניים בתימהון גדול שכשהאיברים תפורים בגסות בחוטים דמויי גדר תיל. בכמה מהעבודות חלקי הבובה מפוזרות בחלל, איברים שמחפשים את השלם ללא מוצא.

הבובות אנונימיות, שייכות לכל ילד בעולם. הן מחפשות זהות לאחר שאיבדו את הילד שאחז בהן. כמו בתיאטרון בובות אפל, הבובות שלו מתפרקות ומתחברות מחדש, ויש בהן גם יחס להווה ולטראומה הלאומית של ה־7 באוקטובר. בובות שרופות שנמצאו בבתים בעוטף החזירו לו את הטראומה של אמו מהמחנה, ממנה לא השתחררה. 

במשך שנים אמו של זיו דקלמה לעצמה: ״יש לי ראש יש לי ידיים יש לי רגליים״, ולאחר מות בתה בתאונת דרכים המשיכה לתפור בגדים לבובות, כמו רצתה להמשיך את את החיים שנגדעו. את הילדות האבודה של הילדים הנספים לא ניתן להחזיר, היא נשארה בזיכרון הקולקטיבי שלנו, וזיו – כבן לניצולים – ממשיך להחיות את הרוח שנשבה בילדים האבודים, דרך הבובות שנשארו והפכו אצלו למטאפורה לילדות אבודה, לפירוק הפיזי והנפשי, ולחיבורם מחדש.

birds

הציורים בתערוכה זו בגדלים זהים ובנויים בסימטריה מכוונת. יש בהם אלמנטים מיסטיים עם רצון לפנות לכוח עליון. בחלקם נראה שהבובה נושאת תפילין על ראשה, וחלקם נראים כפרוכת על ארון הקודש.

עד התערוכה האחרונה זיו נטע בדמויות שצייר כנפיים. הוא רצה לתת להן אפשרות לעוף ולצאת מהכאוס והרוע האנושי אל החופש והאור. בתערוכה זו הכנפיים ירדו והמועקה שוקעת ולא מניחה, במיוחד בימים של מלחמה ואסון לאומי שמחזיר את העבר לתודעה.


טולי זיו | בובות
אוצר: אריה ברקוביץ
בית האמנים, גבעתי 17, ראשון לציון
נעילה: 25.5

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden