״נשמת הילדים״: רות אורנבך בבית האמנים ראשל״צ

מבעד לעיניו של ילד, אפשר לראות את יופיו של הטבע גם בליבה של האפלה. מבעד לעיניו של ילד, פרח קטן הוא מוחשי ובעל משמעות רבה יותר מהזוועה והרוע שאורבים לו מאחורי גבו.

רות אורנבך יצאה למסע בעקבות תמונה מתוך הספר ״אלבום אושוויץ״ בהוצאת יד ושם, המכיל תמונות שצולמו בידי שני אנשי אס־אס, שתיעדו את תהליך הסלקציה שאותה עברו יהודי הונגריה עם הגיעם למחנה ההשמדה, בחודש מאי 1944 – ערב חג השבועות. בין המצולמים היא זיהתה למרבה הזוועה את אמה ששרדה ושלושת אחיה ואחותה, שאותם לא הכירה. ארבעתם נרצחו באותו הלילה ואפרם פוזר בביצות של העיירה הסמוכה אושווינצ׳ים.

העבודה על התערוכה נולדה בעקבות צילום נוסף מתוך הספר: בתמונה קבוצת משפחות יושבות וממתינות לגורלן בשדה ולצידם תאי הגזים. במרכז התמונה ילד פעוט היושב בגבו לצלם ובידו פרח קטן שקטף. הצילום שלוכד בתוכו את זוועת המפגש בין תמימות לבין הרוע המוחלט רודף את רות ואינו מרפה. סדרת עבודות נייר פרגמנט שנוצרו בעקבותיו, נעשו בטכניקה מיוחדת של חירור והבלטה, כך שהדימוי הלבן מזכיר תחרה. הדימוי נולד מתוך הנייר עצמו ומכיל דיסוננס בין יופי קסום לזעזוע עמוק ממשמעותו של הדימוי ומקורו.

״את השואה אי אפשר ללכוד בצבע. זה הופך אותה לממשית. רציתי עבודות טהורות, שקופות״, אומרת אורנבך. ״היא מאפשרת לנו לחזור לרגע למבט הילדי, התמים, נטול הפרשנות, הרואה את היופי ולא מסוגל לתפוס את הזוועה״.

במשך שנים אוספת אורנבך פרחים על שורשיהם ורגבי אדמה מהארץ ומסיוריה בעולם. אחת העבודות בתערוכה מכילה בתוכה פרח צהוב מכיכר החטופים. היא הופכת אותם לכמוסות זיכרון משומרות. הטכניקה עוצרת את התהליך הטבעי של צמיחה וקמילה, בקיפאון מוות שהגיע טרם זמנו.

העבודות בתערוכה מתרחקות משימוש באמצעי המבע השגורים בציור, לעבר דימויים הנוצרים מצללים או השתקפויות. רוחות רפאים לכודות בנייר, בשרף ובדמיון המבקש להעיר אותן.

זוהי תערוכה נוספת של אורנבך בנושא השואה. בתערוכות קודמות היא עסקה במשפחתה, בארבעה תצלומים של אחיה שנותרו בידי הוריה, ובטבע המתעורר בחודשי האביב.

---

רות אורנבך | נשמת הילדים
אוצרת: קרן ויסהוז
בית האמנים ראשון לציון, גבעתי 17
נעילה: 25.5