פעולה של מחול בחלל: גילי אבישר במוזיאון הכט

חודשיים שלמים להשתולל (כמעט) כאוות נפשו: זה מה שקיבל גילי אבישר לקראת התערוכה הקרובה שלו, ״פרדס״, במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה. מזה כעשרה שבועות שהוא פועל בחלל המוזיאון, יחסית לבדו, עם חומרים ועבודות שיצר בשני העשורים האחרונים ועם כאלה חדשים שיצר במקום. ביום חמישי הקרוב (6.6) תפתח התערוכה, שתציג את תוצרי השהות הייחודית הזו למשך עשרה ימים בלבד – עד שהחלל ייסגר וייכנס לשיפוצים.

״אני גר בחיפה כבר שנתיים״, מספר אבישר. ״לפני חודשיים וחצי פנה אליי סורין הלר, האוצר הראשי של המוזיאון, והציע לי לבוא לראות את החלל התחתון של המוזיאון, שעתיד להכנס לתקופה של שיפוצים – ולעשות בו תערוכה קצרה לפני שהוא נסגר לטובתם. מדובר בחלל מטורף של 750 מ״ר, מלא ויטרינות ריקות שלא נגעו בהן כבר שנים. כשראיתי את הוויטרינות, ישר נדלקתי״.

אבישר (44) הוא בוגר התואר הראשון והשני באמנות בבצלאל. בעשור האחרון הוא מוכר בעיקר הודות למיצבי הבד הענקיים שלו, שעשויים מחתיכות ושאריות בדים, לרוב בצבעוניות מגוונת ואינטנסיבית, שנתלים בצורות שונות, לא פעם נראים כאילו מרחפים בחלל. בשנתיים האחרונות הציג שתי תערוכות יחיד בחיפה, שבה גם עבר לגור: בחלל הפירמידה ובחממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה.

אחת העבודות הכי ישנות היא כזו שיצרתי בגיל 17. עבודת צילום דווקא, שבמסגרתה בניתי סצנה של מסיבה שכולם מתים בה. היא גם נראית כמו עבודה של ילד בן 17, אבל כשהיא פוגשת את העבודות המאוחרות יותר שלי, היא מקבלת משמעויות נוספות

״יצא שאני עושה לעצמי סוג של רטרוספקטיבה״, הוא אומר. ״אחת העבודות הכי ישנות היא כזו שיצרתי בגיל 17. עבודת צילום דווקא, שבמסגרתה בניתי סצנה של מסיבה שכולם מתים בה. היא גם נראית כמו עבודה של ילד בן 17, אבל כשהיא פוגשת את העבודות המאוחרות יותר שלי, היא מקבלת משמעויות נוספות – מה שקורה בעצם לכל העבודות בתערוכה״.

כשקיבל לידיו את החלל הגדול הביא אבישר למקום 60 (!) ארגזים, שבתוכם אוחסנו כל העבודות שלו מכל השנים. ״אני לא אציג הכל, אבל נוצר תהליך סופר־מעניין של מפגש בין עבר והווה, של חיבורים, של גילויים לגבי איפה הכל התחיל. משהו ישן עוד יותר שמצאתי היה מכתב שכתבתי בגיל 16 למגזין ווג שאליו צירפתי רישומים שעשיתי לבגדי נשים. הם אפילו החזירו לי תשובה, מאוד קורקטית, ואמרו לי שאני צריך קודם ללכת ללמוד. אני מדמיין שאני אציג את המכתב הזה פה באחת הוויטרינות, כמו הכתר של המלכה״.

למה לא הלכת ללמוד עיצוב אופנה?

״בתיכון למדתי בריאלי, פה בחיפה, ובלי להגיד להורים עזבתי אותו ונרשמתי לוויצו חיפה כדי ללמוד עיצוב אופנה. אז כן למדתי עיצוב אופנה, במשך שלוש שנים בתיכון, שבמהלכן הבנתי שאני ממש לא רוצה להיות מעצב אופנה. הבגדים שלי אף פעם לא היו נוחים, אף אחת מהכיתה לא רצתה ללבוש אותם.

״הבדים נשארו איתי, למרות שבמהלך הלימודים בתואר הראשון בבצלאל הם דווקא לא היו המרכז. עשיתי אז וידיאו, ופרפורמנס, ואינסטליישן – ואני עדיין עושה הכל מהכל, אבל הבדים הם החומר המרכזי שאני משתמש בו בשנים האחרונות. גם בהמשך היו לי גישושים בתחום עיצוב האופנה. בשנת 2015 הלכתי ללמוד בקורס של משרד העבודה, אבל היה לי מאוד קשה לתפור קו ישר״.

במכונת התפירה, אחד הכלים המשמעותיים שלו בעבודה, מצהיר אבישר שהוא מאוהב. ״הבאתי אותה איתי לכאן, יחד עם הארגזים ועם משור ומקדחה. אולי אפילו אציג אותה באיזושהי צורה. היא הרי עשתה פה הכל, אני בסך הכל עובד שלה. היא תפרה תערוכה עם מאות אוביקטים״.

יש נושא מסוים לתערוכה? תמה כלשהי?

״אין נושא ואין תמה. הכל נורא מבולגן אבל באותו הזמן גם מאוד מסודר. אף פעם לא קרה לי, וגם לא קורה לאמנים באופן כללי כמעט שנותנים להם להציג במוזיאון בתערוכה בלי מגבלות, בלי אוצר, בלי אסיסטנטים, בלי נושא. יש פה חופש כמעט בלתי מוגבל, בקטע טוב. אף אחד לא אומר לי את מה כן ואת מה לא.

״זו אחת הסיבות שהיה חשוב לי להביא למקום את מכונת התפירה, המשור והמקדחה. אני עובד פה בחלל עצמו כבר חודשיים, מחפש ומוצא פתרון לתלייה של כל עבודה. זה הפך להיות גם הסטודיו שלי בשבועות האלה, גם התערוכה עצמה. ועוד במוזיאון. זו חוויה מדהימה״.

על שום מה שם התערוכה? פרדס?

״היתה לי התלבטות ארוכה לגבי השם, משהו שמתקבלת לגביו החלטה בדרך כלל במסגרת דיאלוג עם אוצר.ת, מה שבמקרה הזה לא קיים. באחת הנסיעות שלי באוטו התנגן ברדיו השיר ׳אשכולית׳ של עפרה חזה, שבו היא שרה את המילה פרדס. פתאום זה הקפיץ אותי לילדות שלי, להסתובבות בפרדסים, לקח אותי אחורה וקדימה בזמן.

״כל העבודות שלי הן סוג של פרדס, הן הגידולים של ה־20 שנים האחרונות. בהמשך חקרתי והבנתי שיש למילה הזאת עוד הרבה פירושים וקונוטציות, אבל עבורי היא התחברה בעיקר למקום של חופש, של דמיון, של להבריז מבית ספר כדי להסתובב עם הכלב בפרדס״.

כל התערוכה וגם העבודה עליה, מספר אבישר, לקחה אותו באופן רציף אחורה וקדימה בזמן. ״כל העבודות שלי מנסות לבנות עולם ואז לצאת מתוכו. תוך כדי העבודה עברתי על כל ההארד־דיסקים שלי, פגשתי את כל התלבושות ששמרתי מ־20 השנים האחרונות. ראיתי איך קרה השינוי, איך הפכו העבודות מדימויים שמזכירים בגדים לכאלה הרבה יותר מופשטים, מבולגנים, בלי גזרה, בלי הפרדה – אבל תמיד כאלה שמתחברים בכל זאת לאיברי גוף – לידיים, לרגליים, לצוואר״.

העבודות שיציג אבישר בתערוכה נעות על הציר שבין כאלה באורך של 20 מטרים לכאלה בגודל 2 ס״מ. ״אני מציג גם חתיכות מעבודות, שנראות ממש כמו ממצאים ארכיאולוגיים. הוויטרינות הופכות את הבדים להיראות כמו סט צלחות. או כיפות. או פטמות. אני חושב שהעבודות שלי מעולם לא נראו כל כך טוב כמו שהן נראות מאחורי ויטרינה.

״כמעט ולא תליתי עבודות על הקירות. מתחתי כבלים בין הקירות ועליהם תליתי. אני אוהב לראות אנשים מסתובבים בחלל ולייצר עבורם מסלול. החופש המוחלט איפשר לי גם לקדוח כל פעם במקום אחר ולנסות לראות איך העבודות תלויות בכל פעם מזווית אחרת. זה נהיה כמו פעולה של מחול בתוך החלל״.

העבודה המאומצת על התערוכה בתוך חלל המוזיאון קרתה במקביל למציאות הלא פשוטה שמתחוללת מחוץ לקירות המוזיאון, וגם בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. ״אנחנו חיים בתקופה הכי מחורבנת אוור. אני מרגיש כל הזמן על הציר שבין חגיגה לבין הסוף. מצד אחד אני חוגג את היצירה, מצד שני אני יוצר לעצמי רטרוספקטיבה. מי עושה לעצמו דברים כאלה? אבל אני מרגיש שהחלל ממש ביקש את זה. מדובר ברצון של החלל, וגם ברצון שלי לייצר את החיבורים בין העבודות מכל השנים, בין העבר להווה״.

---

גילי אבישר | פרדס
מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה
פתיחה: 6.6; נעילה: 15.6