כל מה שחשוב ויפה
דין לנר, כלומייר
דין לנר, כלומייר

דין לנר // כלומייר

ספרו המאוייר של דין לנר עוסק בדמות שהיא חצי ליצן וחצי פינגווין, שמתמודדת עם העצב והכעס שנובע מהאכזבה מהחיים הבוגרים. לעצמו הוא אמר שאם ימצא דרכי התמודדות לדמות שבספר - יצליח למצוא כאלה גם עבורו

״כלומייר״ הוא ספר קומיקס בעברית באורך 150 עמודים על כלומייר – חצי ליצן חצי פינגווין – ילד יצירתי שגר באיגלו בקוטב וחולם להיות כבר מבוגר. הוא רוצה ללמוד על החיים ולהיות כמו שאר המבוגרים שהוא מעריץ בקוטב.

בוקר אחד, יחד עם אבא־בורג שהוא ״מפיק הלקחים הרשמי של הקוטב״, כלומייר יוצא לסיבוב בקוטב להפיק לקחים על החיים. ככל שכלומייר לומד עוד החיים מפי הדמויות המפוקפקות, הוא מתחיל להרגיש את המשקל של הידע מצטבר ומכביד עליו. הסיפור שהתחיל כהרפתקה אופטימית, תופס תפנית כשהוא מגלה שהקוטב שהוא ומשפחתו חיים עליו נמס, והוא נאלץ להתמודד.

את הסיפור כתבתי לראשונה לשבוע האיור ב־2019, לתערוכה ״יצאו מכלל שימוש״. בתערוכה לקחנו ספרים שעמדו להיפלט מהספריה, ונדרשנו להפיח בהם חיים חדשים. ישר נמשכתי לספר ילדים של ״פינגו״, כי גדלתי עליו והיה לי מסקרן לראות מה כתוב שם בעיניים בוגרות. נחרדתי לגלות שהוא ההתגלמות של אופטימיות רשלנית.

הכל התחיל טוב, באמצע היה טוב, וכמובן שנגמר טוב. זה הציף בי כעסים על ״הבטחות״ שקיבלתי מסרטים ומבוגרים כילד, הגיבור הטוב והיפה תמיד יזכה בבחורה, ועד שאגדל כבר לא יהיה צבא.

הכי התעצבנתי מהספר כשראיתי שהפינגווינים מטילים ביצה. חשבתי ״למה שמישהו יטיל ביצה על קוטב שנמס?״. החלטתי למחוק את כל הפרצופים ואת כל הטקסטים שבספר, וליצור בו סיפור משלי. סיפור שהוא מעין אנטי ספר ילדים.

כשהתחלתי לעבוד על הספר, הכל פה עוד היה ״בסדר״. הייתי בטוח שהספר יהיה כבד מדי להרבה אנשים. היום אני יודע שהוא עדיין לא כוס התה של כולם, אבל אין לי ספק שהספר הזה מסוגל – דרך הקושי – לעודד

שנתיים אחרי שכתבתי את מה שאני יודע היום שהיה הטיוטה ל״כלומייר״, החלטתי שאני לוקח את הסיפור הזה שדגר בי, משכתב אותו והופך אותו לפרויקט עצום. עזבתי את כל העבודות הזמניות שלי ולקחתי שנה כדי להניע את תהליך העבודה על ספר הקומיקס ״כלומייר״.

ההשראה לסיפור נלקחה מהחיים האישיים שלי והחוויות שלי כאדם מתבגר בעולם ובישראל. איכשהו ככל שאני מגלה יותר על איך העולם עובד, אני מתקשה להשלים איתו. רציתי לכתוב סיפור על דמות המתמודדת עם העצב והכעס שנובע מהאכזבה מהחיים הבוגרים. אמרתי לעצמי שאם אמצא דרכי התמודדות לדמות שבספר – אצליח למצוא כאלה גם לעצמי.

כשגדלתי צפיתי בתכניות ילדים שהפחידו אותי לחלוטין. לימים התאהבתי בהן, כי הן שימשו כגביעים על התגברות על פחד עבורי. ״החתול שמיל״, ״דו רה מי פה״, ״פלאי קלעים״ ועוד פנינים רבות של ילדות ואימה – היו השראה אדירה לעיצוב הדמויות. בספר הזה לקחתי שליטה על הדברים שמפחידים אותי ורתמתי אותם למטרה שלי.

רוב הספר אוייר דיגיטלית, מלבד כמה ציורים בעפרונות צבעוניים. הטכניקה אמורה לדמות בובות צמריריות ורכות. כלומייר הוא צייר קטן, ולאורך הספר יש המון ציורים שצייר פזורים בכל מקום. מתוך זה התפתח לי סגנון איור חדש עבורי – ציורי ילדים שכלומייר צייר.

אחרי שנתיים של עבודה דיגיטלית שבהן ציירתי ציורים בתוך ציורים, קינאתי בכלומייר על החופש שלו, אז התחלתי להתפרע במציאות עם עפרונות צבעוניים. מבחינתי, את הסגנון הזה כלומייר ״מצייר״. הכנסתי אותו לספר כי זה היה נראה לי רעיון טוב לתת לכלומייר לקחת חלק בעבודת האיור.

עיקר ההשראה שלי מגיעה מקולנוע, המדיום האהוב עלי. שילבתי המון רפרנסים כדי ליצור לי קוקטייל מדוייק לאווירה שרציתי בספר. מיקס של דייויד לינץ׳, פליני ואינגמר ברגמן. לקחתי את ההזדמנות ״לשוחח״ עם העולם שהכי מרתק אותי, אפילו יותר מציור.

עיקר ההשראה שלי מגיעה מקולנוע, המדיום האהוב עלי: מיקס של דייויד לינץ׳, פליני ואינגמר ברגמן. לקחתי את ההזדמנות ״לשוחח״ עם העולם שהכי מרתק אותי, אפילו יותר מציור

היום אני מורה לציור בבתי ספר, עובד עם ילדים מכל הגילים והאוכלוסיות, ומאז פרוץ המלחמה יצא לי לעבוד גם עם ילדים מעוטף עזה. ״כלומייר״ לאו דווקא מיועד לילדים, אבל התלמידים שלי היו בראשי לאורך כל הדרך. איך אנחנו כמבוגרים, מורים, הורים, אמורים לתווך להם את העולם? איך אנחנו אמורים לעזור להם להתמודד עם הקושי?

זה מצחיק, כי כשהתחלתי לעבוד על הספר, הכל פה עוד היה ״בסדר״. הייתי בטוח שהספר יהיה כבד מדי להרבה אנשים. היום אני יודע שהוא עדיין לא כוס התה של כולם, אבל אין לי ספק שהספר הזה מסוגל – דרך הקושי – לעודד. לא מתאימים לי יותר סיפורי ״הכל טוב״. זה נראה לי שקרי. כולנו ראינו דברים שלא רצינו לראות, חווינו דברים שנכפה עלינו לחוות, ואני זקוק לקול שיהדהד את זה ביצירה ויגיד ״ולמרות זאת, אפשר להתמודד״.

birds

הדרך שלי תמיד הייתה יצירה. ציירתי כשהייתי עצוב, שמח, מפוחד, מבולבל או עצבני. זה הכלי שאני הכי מאמין בו ואותו אני מעביר הלאה כמורה וכצייר. כל תהליך כתיבת הספר היה סשן טיפולי של שנתיים שנתתי לעצמי במתנה. בספר עצמו, כלומייר מתמודד כמוני – דרך יצירה.

״כלומייר״ יצא להדסטארט, והגיע ליעד המימון הראשון תוך ארבעה ימים בלבד. הייתי בשוק. כנראה ששיתוף תהליך היצירה שלו ברשתות החברתיות לאורך השנים היה משמעותי עבור העוקבים. היו המון אנשים שחיכו לו. עוקבים שעברו את ההתפתחות של כלומייר ושלי כמאייר וכותב יחד איתי.

״כלומייר״ הוא הספר העלילתי הראשון שלי. בתחילת הדרך הייתי כמו תינוק מטיס חללית, לא היה לי מושג מה אני עושה אבל נהניתי לשחק עם כל הכפתורים. לאט לאט התפתחתי. תוך כדי העבודה למדתי איך להתייעל ולעבוד חכם יותר. כרגע אני עם תיאבון אדיר לעבוד כבר על הפרוייקט הבא.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden