כל מה שחשוב ויפה

מורן ברק // גילי והשונית הכחולה

באיוריו לספר הילדים החדש של איריס ארגמן שיחק המאייר מורן ברק עם הגבולות בין מציאות לדמיון. הוא השתמש בבנו כרפרנס, שילב אלמנטי רדי־מייד מצולמים וכמו בטקסט, ערבב בין העולם הממשי לעולם המדומיין של גילי, גיבור הספר

אני מורן ברק, מאייר – בעיקר לעיתונות, ספרי ילדים ואנימציה. אני גם מלמד במוסדות אקדמיים שונים כמו בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה (ויצו חיפה) ולימודי החוץ של בצלאל. כשקיבלתי את הטקסט של איריס ארגמן לספר התחברתי אליו מיד,  גם כי הוא פשוט סיפור יפה וגם כי הוא מדבר על מציאות מול דמיון, שזה תמיד כר פורה לאיור. העבודה על הספר נעשתה תוך דיאלוג רציף עם איריס ועם נועה סמלסון העורכת.

הספר מספר על גילי שמטייל עם אבא שלו בחוף הים, כשהאבא מספר על השונית הכחולה במעמקי הים, שבה אוצרות שאיש לא ראה. הסיפור הזה מניע את גילי למצוא מציאות שונות בים ולבנות מהן סיפור פרטי, שבסופו הופך לשונית הכחולה ולבית ליצורי הים שלו. באופן כללי, אפשר לחלק את יחסי מציאות מול דמיון בספרות ובאיור לשני סוגים. הסוג המקובל יותר מקיים ניגוד בין המציאות לדמיון – המציאות מוכרת וברורה והדמיון דוקר אותה ומאופיין אחרת באופן מובחן. בסוג השני והפחות נפוץ הגבולות מטשטשים, וזה מה שקורה בספר.

זו הסיבה שבגללה בחרתי למקם את הספר לא בישראל (כנראה שגם מצורך אסקפיסטי), אלא בכפר ספרדי ציורי בשם א־גוארדה. אפשר למצוא בו קווי דמיון לישראל, וגם הדמויות הן ישראליות במראה ובלבוש. אבל ההזרה הזו היתה חשובה לי, עבור המפגש עם השונית המדומיינת והצמח שגילי אוסף בים, שאחר כך צומח בחדרו והופך בהדרגה את החדר לשונית הכחולה והמסתורית. גם המגדלור נראה שם טבעי יותר.

בחרתי למקם את הספר לא בישראל (כנראה שגם מצורך אסקפיסטי), אלא בכפר ספרדי ציורי בשם א־גוארדה. אפשר למצוא בו קווי דמיון לישראל, וגם הדמויות הן ישראליות במראה ובלבוש. אבל ההזרה הזו היתה חשובה לי

הספר הוא ספר המשך לספר ״בכיסים של גילי״ שיצא לפני כעשור עם איוריה הנהדרים של איה גורדון נוי. רציתי לרפרר לדמותו של גילי בספר המקורי ולאזכר את השפה החזותית שלו שהתאפיינה בקולאז׳ ובשימוש ברדי־מייד. גם בטקסט של שני הספרים וגם בדמותו של גילי הראשון קיים ממד נוכח של חיפוש משועשע, התבוננות וניסוי שחפים ממגבלות הזמן וניסיון החיים ומגמישים את המציאות לצרכי הדמיון.

למשימה גויס בני, כרמי, כרפרנס העיקרי לדמות, לצד אוצרות שהוא מצא. חשבתי גם שהתלתלים שלו (השם ייקום דמם) הם דימוי מוצלח לחיפוש הזה. בנוסף שילבתי אלמנטים של רדי־מייד מצולמים, שגם הם עזרו לערבב בין העולם הממשי והמדומיין, ולפעמים ליצור ניגוד בין מה שרואים למה שיודעים שגילי רואה בדמיון.

birds

דמויות ההורים ומחפש האוצרות עוצבו כך שלא יקחו לגילי את התפקיד הראשי אלא כמגדלור שמאיר מרחוק ולא מתערב כשלא צריך. הכתם הכהה והבולט ביותר בכל האיורים הוא ראשו של גילי. אחרי עיצוב הדמויות פניתי ללייאאוט של הספר כולו, שכלל סקיצות קטנות וגולמיות של הכפולות ובדיקה של הקומפוזיציה של כל כפולה, של הקשר ביניהן ושל רצף הקריאה בספר.

מכיוון שהספר הוא בעל אופי משחקי, הקפדתי על גיוון במיקומי הטקסט והדמויות. בגלל שיש בטקסט גם אלמנט מתגבר של הצמח שגדל וגדל וממלא את חדרו ודמיונו של גילי – יש עלייה מקבילה גם בעומס הפרטים, לקראת השיא בכפולה מספר 12.

אחרי השיא גילי הולך לישון לצד ״הקונכייה ששרה״, וכשהוא מתעורר החדר שלו חוזר להיות חדר רגיל. בכפולה הזו נגמר הערבוב בין המציאות לדמיון והיא חצויה בין חושך לאור כדי לסמל את ההפרדה, כלומר לרמוז שגילי בעצם מייצר את הבלבול ושולט בו – ברצותו מערבב וברצותו מפריד. חיזוק לכך אנחנו מקבלים בכפולה האחרונה שבה גילי מכניס את החרוזים לכיס, הכיס הוא הדמיון והאיור הוא מין כפולה של ״מייקינג אוף״, מאחורי הקלעים שבהם רואים את אבני הדמיון.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden