כל מה שחשוב ויפה
איתי סנפיר, חיזיון בין השמשות. צילום: דניאל חנוך
איתי סנפיר, חיזיון בין השמשות. צילום: דניאל חנוך

חיזיון בין השמשות: הפנטזיה והמציאות של איתי סנפיר

בתערוכה חדשה ביפו העתיקה איתי סנפיר מלהטט בין טראגיות ואופטימיות, פנטזיה ומציאות, פחדים ותקוות, איור ואמנות, פיליפ גסטון ונחום גוטמן, דו ותלת ממד, מין, מגדר וזהות

יובל: הי איתי, מה שלומך בימים אלו? ואיזה יופי נראית התערוכה החדשה שלך

איתי: הי יובל, שלומי האישי טוב, על אף כל הבלאגן שקורה מסביב. תודה רבה! אתמול היה אירוע הפתיחה והיה נורא מרגש וכיף

יובל: עוד לא הספקתי לבקר אבל מהתמונות ממש עושה חשק, ובוא תתחיל בלספר על חיזיון בין השמשות. אולי נתחיל מהשם?

איתי: על השם חשבנו אני וירדן שטרן, אוצר התערוכה. רצינו למצוא שם שמביא איתו גם את עולם הדימיון והפנטזיה, וגם להצליח לחבר אותו לכאן ועכשיו. ״חיזיון בין השמשות״ מדבר על נקודת זמן ביום שחופפת עם היום שבא אחריו; זו נקודה שמשלבת בין זמנים, ממש כמו העבודות עצמן

יובל: איך נוצר החיבור בינך לירדן? ומאיפה הגיע הדרייב להציג תערוכה?

איתי: את ירדן הכרתי לפני כמה שנים דרך חבר משותף, הוא חזר לארץ לאחר תקופה ארוכה בארצות הברית שם הוא עשה את הדוקטורט שלו במחלקה ללימודי פרפורמנס באוניברסיטת ניו יורק. מאז הוא פעיל בשדה האמנות בארץ, מרצה ואוצר תערוכות שונות

צילומי עבודות: דניאל חנוך

צילומי עבודות: דניאל חנוך

איתי: העבודות בתערוכה נעשו במהלך השנתיים האחרונות. הייתי חוזר כל ערב מהעבודה ומצייר לתוך הלילה. לפני חודשיים החלטתי שהן צריכות לצאת מהמגירה ושאנשים יוכלו לחוות אותן בגודלן המקורי. פניתי לירדן ושאלתי אותו אם הוא רוצה להקים איתי תערוכה, ומשם הכל קרה די מהר

יובל: ועבודות התלת־ממד? מתי הן נכנסו לסיפור?

איתי: העבודות הקטנות מעיסת הנייר נעשו לפני שנה בערך. הייתי מפסל דמויות קטנות שהיוו מודלים לציורים עצמם. העבודות הגדולות יותר מחיתוכי עץ נעשו בשביל התערוכה.

ברגע שראיתי את הוויטרינה הגדולה של הגלריה שפונה לסמטה, הבנתי שאני חייב להשתמש בה ובחרתי להגדיל אלמנטים מהציורים ולהפוך אותם לפסלים. כאלו שיתנו תחושה של עומק וגם יכניסו את הצופים לתוך עולם הדימויים של התערוכה

בציור אחד אני לוכד רגעים מאוד אישיים, ילדיים או נאיביים, ובו בזמן מכילים בתוכם את ההווה הרעוע, דימויים שאנו חשופים אליהם בכל יום, פחדים וגם תקוות

יובל: בוא נדבר באמת על עולם הדימויים של התערוכה, על הדימיון והפנטזיה, שקשור גם למה שמצוייר אבל גם לטכניקה ולצבעוניות. כשהסתכלתי על העבודות בקטלוג היפה שהוצאת – הייתה לי תחושה כל הזמן שמצד אחד אתה מספר סיפור מאוד אישי, אבל שיש גם איזה משהו גדול יותר מאחוריו, שלא תמיד אני יודע לשים עליו את האצבע (בקטע טוב, כן?)

איתי: אני חושב ששווה להתייחס למקום שממנו בא הצורך בכלל לצייר. לחזור למקום שמתעסק בחומר, בצבע ובחופשיות, המקום הזה מאפשר לי להיות מצד אחד להיות מאוד אסוציאטיבי בבחירת הדימויים, דבר שנראה על פניו כמו עולם של פנטזיה, ומצד שני התעסקות עם ההווה והמציאות. כך שבציור אחד אני לוכד רגעים מאוד אישיים, ילדיים או נאיביים, ובו בזמן מכילים בתוכם את ההווה הרעוע, דימויים שאנו חשופים אליהם בכל יום, פחדים וגם תקוות

יובל: אתה יכול לתת כמה דוגמאות ספציפיות מתוך העבודות שבתערוכה?

איתי סנפיר. צילום: דימה טרייוס

איתי סנפיר. צילום: דימה טרייוס

נמר בסלון. צילום: דניאל חנוך

נמר בסלון. צילום: דניאל חנוך

איתי: בוודאי. אחד הציורים הראשונים שאנו רואים בכניסה לתערוכה הוא הציור ״נמר בסלון״. קראתי לו כך בשביל להצביע על הדבר הכי פחות מטריד שקורה בציור.

בציור רואים ילד לבוש בתחפושת של נמר, יושב על השטיח בסלון ומשחק במכוניות צעצוע. מסביבו אפשר לראות מספר אלמנטים נוספים, טנק צעצוע, מטוס, רכב עם דמויות ״חמודות״ בעלי ידיים ירוקות. ברקע אנחנו רואים שידת טלויזיה וציור של נחום גוטמן בשם ״פרש על סוס לבן״.

על פניו, אנחנו רואים ילד משחק בצעצועים רגילים של ילדים, בלי הרבה דרמה. אבל המשמעויות בתוך הסצנה הזאת כואבות ומדברות לא מעט על הנרטיב שאנחנו גדלים לתוכו. ולא רחוק היום שהילד הזה יחליף את תחפושת הנמר בתחפושת אחרת והמשחק ילדים הזה כבר לא יראה כל כך חמוד ורגוע

יובל: זה אחד הציורים האהובים עלי בתערוכה! תגיד, למה הכוונה בנרטיב שאנחנו גדלים לתוכו?

איתי: הנרטיב הזה הוא כמובן הצבא, שחזר לשיח היום־יומי וקשה שלא להסתכל עליו ולשאול עליו אינספור שאלות. אני לא יודע להגיד את זה משהו שמאפיין רק את התרבות בארץ, אבל רובנו גדלים עם הידיעה שיום אחד נתגייס לצבא, והדבר הזה פוגש אותנו כבר בגיל מאוד מוקדם עם צעצועי מלחמה, דמויות של גיבורי־על, ובכללי חפצים בעלי אופי מיליטנטי. וזה לא נגמר בחפצים, אנחנו רואים את הנרטיב הזה בשדה האמנות והתרבות בלי סוף בצורות ובמופעים שונים

הומו־אירוטי או הומו־חברתי

יובל: תן עוד דוגמה? אולי שבת בקיבוץ? ובכלל תגיד משהו על הרפרנסים מנחום גוטמן ועד פיליפ גסטון

איתי: בכניסה לתערוכה ישנה עבודה נוספת, עם רקע כחול עמוק. ציור של טבע דומם – פרחים וכמה חפצים. בין החפצים יש ציור קטן של חייל שהוא בעצם צילום של עדי נס מסדרת ״החיילים״, בובה של משה דיין שפיסל פרנק מייסלר, וברקע ציור של אבסטרקטי של יוחנן סימון. ביחד הם יוצרים ציור של טבע דומם מקומי, אבל במקום להכיל פרחים ופירות כמו ציורי טבע דומם מוכרים, הם מכילים אוביקטים בעלי משמעות טראגית.

אני עובד הרבה עם רפרנסים מעולם האמנות הישראלי, וגם קצת מהעולם. הציורים שלי הם כמעט משחקים מעצמם, אפשר לשקוע בתוכם ולהתחיל לזהות חפצים מוכרים, מקומות, ועבודות אמנות מקומיות. הציורים הם כמעט פרויקט אוצרות קטן בפני עצמו שמתכתב עם אמנים שגדלתי עליהם וכאלה שמצביעים על המקום והזמן. חשוב לי שהעבודות יתקשרו למקום הזה, ושאנשים יצליחו לזהות את אובייקטים שאני שותל בתוך היצירות.

מלבד זה, אני חושב שיש כח בשימוש בעבודות אמנות מהעבר ולתת להם חיים חדשים ואינטרפרטציה חדשה. הדמויות שפיליפ גסטון פיתח בשנות ה־60 שמדברות על עליית הגזענות בארצות הברית אז, חוזרות לתחייה ומשחקות תפקיד חדש בעבודות שלי עם התאמות ושינויים קלים להווה

צילום תערוכה: שני לויה

צילום תערוכה: שני לויה

שבת בקיבוץ. צילום: דניאל חנוך

שבת בקיבוץ. צילום: דניאל חנוך

יובל: נייס. ועכשיו משהו גם על שבת בקיבוץ

איתי: זאת העבודה שפרצה את הסכר היצירתי שלי בשנה האחרונה. בשבועות שלאחר השבעה באוקטובר הייתי כמו רבים משותק ממילים, היה קשה לקום בבוקר ולתפקד כרגיל. וזאת כנראה הדרך שלי להוציא את מה שאני לא מוצא לו כבר מילים: פרשתי קנבס על הקיר והתחלתי לצייר את האואזיס הפרטי שלי.

כשהייתי חייל, בסוף מבצע צוק איתן לקחו את הפלוגה שלי לשבוע ריענון בקיבוץ בארי. הקיבוץ קיבל אותנו בזרועות פתוחות ודאג לנו להכל. הזיכרון הזה נשמר אצלי בלב והיה בשבילי רגע של שקט בתוך אוסף זכרונות קשים מאותה תקופה.

בשבעה באוקטובר כשהחלו לזלוג תמונות וידיעות מהעוטף, ראיתי את המקום שנשמר אצלי בלב כחוף מבטחים עולה באש. הציור לוכד את רגעי האסון ביחד עם רגעי האידיליה. גם בו אני עושה שימוש נרחב ברפרנסים מקומיים, שם הציור מבוסס על סדרת ציורים בעלי אותו שם שצייר יוחנן סימון המתארים את חיי האידיליה בקיבוץ. בתוך הציור משולבים אלמנטים רבים מהתרבות המקומית ויוצרים המשכיות של אותו נרטיב שאנחנו עדים לו

birds

יובל: נהדר. ועוד שאלה אחת, עוד עבודה שאני אוהב, זאבים במטבח. יש פה אלמנט קווירי, נכון? שגם מהדהד אני חושב את לוכד הציפורים מכיוון אחר?

איתי: בוודאי, העבודות כולן מתעסקות בנושא של זהויות. אפילו בריבוי זהויות שיש לאנשים שחיים פה. העיסוק שלי בנושא של מין, מגדר, זהות מקומית והזהות שלי כמי שהיה בעבר חייל מעסיקה ופוגשת אותי ביצירה. 

העבודה ״לוכד הציפורים״ נקראת על שם עבודה אחרת של נחום גוטמן. אותו לוכד הוא גרסה עכשווית של דמות מקומית שעסוקה בשאלות של זהות. חליפת החיה עוטפת אותה ושומרת על הדמות שהיא מקרינה כלפי חוץ, ובכל עבודה היא בוחרת להחשף ברמה מסוימת.

״זאבים במטבח״ לוכדת רגע של זוג דמויות שטיב הקשר שלהן לא לגמרי ברור, הוא יכול להקרא בצורה הומו־אירוטית, או דווקא באופן הומו־חברתי. יתכן וזוג הדמויות האלו דואגות אחת לשנייה בתוך סביבה שדורשת מהן ללבוש את המסיכות שלהן, ולרגע אחד מותר להן להחשף

יובל: יתכן…

זאבים במטבח. צילום: דניאל חנוך

זאבים במטבח. צילום: דניאל חנוך

חייל צעצוע. צילום: דניאל חנוך

חייל צעצוע. צילום: דניאל חנוך

יובל: שאלה אחרונה: אתה סיימת את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל לפני שלוש שנים. לא שחשובה לי תשובה אבסולוטית, אבל איפה אתה רואה את העשייה שלך בין איור לאמנות? אולי גם תספר על עצמך כמה מילים לטובת מי שלא מכיר.ה, מה עשית/עושה מאז

איתי: אז קצת עליי. סיימתי את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ב־2021, התעסקתי בלימודים בעיקר באיור ובגיימינג.

מאז סיום הלימודים אני עובד כמעצב גרפי. כרגע אני עובד בחברה בשם ריברסייד, יש לנו מוצר מגניב להקלטה ועריכה של פודקאסטים. ואני מאוד אוהב את האיזון הזה בין עיצוב שהוא מאוד מחושב ועליו להעביר מסר מאוד חד וברור, לבין עשייה הפרטית שלי שהיא חופשית, עצמאית וכמעט מדיטטיבית.

כמו שהציורים שלי מבקשים הכלה של טראגיות ואופטימיות, גם העשייה שלי מצריכה הכלה של שניהם, אני מאייר ואומן בו זמנית. ציור אחד יקרא כמו איור שמעביר סיפור מאוד ברור וקריא, וציור אחר ידרוש מהצופה לתת פרשנות למה שהוא רואה ומבין.

אחד הכלים כמעצב גרפי הוא לקחת את כל העבודות ולאגד אותם לקטלוג, מוצר גרפי שעושה שימוש בכלים של תקשורת חזותית על מנת להעביר רעיון וחוויה. ההזדמנות לעצב לעצמי קטלוג אפשרה לי לתת פרשנות ולהנגיש את העבודות שלי מחוץ לגבולות הגלריה או דיגיטל, מדובר במוצר פיזי שמעביר את חווית התערוכה ואפילו מכיל פוסטר של אחד הציורים מהתערוכה בגודל מלא

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

איתי: דיברנו לא מעט על הרקע המעט כבד של העבודות. חשוב לי להגיד שזאת תערוכה כיפית, צבעונית וגם מלאה הומור. ואני מאמין שאורחים בכל גיל יכולים למצוא את עצמם שם משוטטים ושוקעים בעבודות. אני חושב שאת השאר כבר צריך לבוא לראות בעיניים.

ורק אגיד תודה אחרונה לחברה לפיתוח יפו שנתנה לי את ההזדמנות להציג בגלריה המהממת הזאת


איתי סנפיר | חיזיון בין השמשות
אוצר: ירדן שטרן
גלריה מזל דגים 5, יפו העתיקה
נעילה: 10.8

צילום תערוכה: שני לויה

צילום תערוכה: שני לויה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden