ארבעה ירחים: התיאטרון מתהפך לכמעט חודשיים והופך לגלריה חיה

יובל: הי עמית, צהרים טובים. מה שלומך בימים מורכבים אלו? תקופה לא פשוטה ליצירה

עמית: הי יובל, בהחלט מורכב מאוד אבל מנסים להבין איך ולמה…

יובל: ולאיזה מסקנות הגעת?

עמית: כמנהל תיאטרון אני בקשר עם הרבה אמנים ועם הרבה קהל, יש הרבה זוויות לשאלה הזאת. אבל אני חושב שהעשייה האמנותית תמיד קשורה במציאות או תודעה קצת נפרדת, ואני מקווה שזה נותן קצת חמצן למי שזה מתאים לו.

זה לפחות מה שאנחנו מנסים לעשות בזירה. ליצור סביבות שמגנות על חוויה ומחשבה שקטה

יובל: יפה. בוא נדבר על התערוכה הבאה בזירה הבינתחומית, ארבעה ירחים, שיתוף פעולה עם פרויקט חממות פיס לאמנות – שגם אליו בנסיבות טראגיות המציאות פלשה. תן רגע רקע כללי על שיתוף הפעולה הזה, מתי יצאתם לדרך, מה רציתם לעשות וכן הלאה

עמית: לפני קצת יותר משנה הזירה נבחרה לאחת מחממות הפיס, ויצאנו לדרך נרגשים עם האוצרים השותפים – טל יחס וניר שאולוף. לאחר תהליכי מיון של עשרות הצעות נבחרו האמנים מירב סבירסקי, אנה ווילד, תמר הרפז ועופר לאופר. התחלנו תהליך עבודה רציף של מפגשים ומחקרים כדי להבין איך כל אמן פועל במרחב של הזירה, ובמקביל ליצור תהליך של קבוצה שבונה יחד מחשבה ואנרגיה משותפת.

ב־7.10 הכל התהפך כמובן, בעיקר בטרגדיות שתפסו את מירב שמשפחתה מבארי. לקחו כמה חודשים להבין מחדש איך למה חוזרים. חזרנו לתהליך מאוד בעדינות, והשבוע תיפתח התערוכה שבה יציגו תמר, אנה ועופר. כל אחד פרויקט אישי, בחלל שמוקדש לו. התיאטרון מתהפך לכמעט חודשיים והופך לגלריה חיה

יובל: השם ארבעה ירחים היה מהתחלה? היה נושא לחממה? איך זה עבד?

עמית: לחממה לא היה נושא תמטי אלא חיפוש אחר אמנים שפועלים במתח הבינתחומי. בכל התערוכות יש ממד מופעי, תנועה או סאונד, פעולה או טקסט לצד אוביקט, חלל, דימוי והצבה. העיסוק הבינתחומי היה ציר מאחד בין האמנים והפרקטיקות שלהןם.

בשלב מסויים הבחנו שיש אצל כולןם עיסוק בתופעות ובארגון של מערכות. כך גם נולד השם ״4 ירחים״ שמבוסס על הגילויים של גלילאו את הירחים של צדק. קבוצת האמנים של החממה פעלו יחד ולחוד, באוטונומיה ובהקשר. ודאי שהנוכחות־היעדרות של מירב בשלב הזה נוכח גם הוא. וכמו הירחים – כל אחד נמצא בפאזה אחרת של הימצאות והתגלות

יובל: מעניין. ורגע לפני שנדבר על העבודות – איך זה עבד בשילוש האוצרותי?

עמית: לאורך התהליך כולנו ליווינו את כל האמנים, וככל שהתקדמנו התמקדנו, כל אוצר ליווה באופן צמוד יותר את אחת העבודות. אבל כולנו היינו בקשר ואני חושב ומקווה שהאמנים הרוויחו מזה. כל אחד מאיתנו הביא ידע וניסיון ותשומת לב אחרת אז אני חושב שזה יצר ליווי מקיף ומעמיק

יובל: נשמע חלום (אפרופו ירח). ועכשיו בוא נדבר על האמנות. ספר קצת על העבודות? במי נתחיל?

עמית: נתחיל בתמר הרפז שהתערוכה שלה תפעל ברצף כל התקופה – עד אמצע אוגוסט. התערוכה מתרחשת באולם 1 של הזירה, חלל אינטימי שביומיום משמש כחלק מאחורי הקלעים של התיאטרון. תמר יוצרת הצבה של אובייקטים שמורכבים מלוחות זכוכית מסוגים שונים. בתוך הסבך הזה שמלא בתחבולות אופטיות, מסתתרים פרטי מידע נוספים: חפצים יומיומיים, דימויים שמודפסים על הזכוכית, תופעות תאורה ואלקטרומגנטיות. עבור הצופה נוצרת חוויה אינטימית ואינטנסיבית שמעוררת עין בלשית וחשק לחקור ולגלות את הסודות של הסביבה הזאת.

אנה ווילד היא אמנית רבת פעלים שגם עבדה עם הזירה הרבה בעבר. הפעם, היא יוצרת עבודת סאונד שבה היא עוסקת בהוויתם של ניסים ובכוחו של הדמיון. היא מנצלת את העקרונות של חלל התיאטרון כדי ליצור עולמות מדומים. הקהל נכנס בקבוצות קטנות לבמת התיאטרון המרכזית של הזירה, שם באמצעות עשרות רמקולים היא בונה מסע סאונד מפורט ומדומיין שמתחיל על הבמה ומגיע עד להר כרכום בחיפוש אחר הסנה הבוער וההתגלות הניסית

יובל: ואם אני מבין ממה שכתבת, שהתערוכה של תמר תפעל כל התקופה, התערוכות של אנה ושל עופר יחליפו אחת את השני?

עמית: נכון. עופר לאופר יחליף את אנה ווילד על הבמה המרכזית בסוף יולי

יובל: ספר מה הוא מתכנן

עמית: עופר פיתח בחממה עבודת מיצב פרפורמטיבית. יחד עם צוות הזירה הוא בנה העתק בגודל אמיתי של הקרוואן שבו הוא חי. הקרוואן יוקם על הבמה ובתוכו עופר יארח את המבקרים וממנו יזמין אותם אל מסע בסביבה – טבע שהוא הציב בחלל התיאטרון. המהלך בנוי שאוסף של טקסים – תופעות טבע שעופר יוצר ומפעיל בעצמו, ולמעשה הוא יגור על הבמה בכל תקופת התערוכה…

יובל: הו. שזה מה, שבועיים?

עמית: בדיוק. זה נשמע מאתגר אבל האמת שעל הבמה יש מזגן ואין יתושים…

יובל: אז בוא נדבר על הדבר הזה שנקרא הזירה, ובינתחומיות, ואמנות, ותיאטרון, ותערוכות. לא ממש חשובות לי הגדרות אבל כולנו נתקלים בצורך להגדיר ולקטלג, ואני תוהה מה מבדיל מבחינתך בין מופע לתערוכה, בין תיאטרון לאמנות וכן הלאה. אנחנו צריכים את ההגדרות האלו? שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה? יש פה הרבה שאלות, נותן לך לענות איך ועל מה שתרצה

במצב אידאלי לא היו ההגדרות הללו. אנחנו מנסים לתפוס את הזירה כמרחב שמצליח להיות בית אמיתי לסוגים שונים של עשייה, להבין אותה ולעודד אותה לפרוץ גבולות חדשים. אבל רוב הזמן אנחנו גם כפופים להגדרות – זה בלתי נמנע

עמית: במצב אידאלי לא היו ההגדרות הללו. אנחנו מנסים לתפוס את הזירה כמרחב שמצליח להיות בית אמיתי לסוגים שונים של עשייה, להבין אותה ולעודד אותה לפרוץ גבולות חדשים. אבל רוב הזמן אנחנו גם כפופים להגדרות – זה בלתי נמנע.

ארבעה ירחים היא דוגמה נפלאה, כמעט אוטופית, לתהליך שבו לאמנים ניתן חופש מלא לעצב את התוצאה. ובאמת נוצרו תערוכות, מיצבים, מופעים. מצד אחד יש מהכל ומצד שני אצל כל אחת ואחד נוצרה המצאה אחרת וייחודית של סוג האירוע. מבחינתי זו חירות אמנותית והתוצאה עשירה ומרתקת

יובל: והקהל? כי אני מניח שאתה לא רוצה לפנות רק לחשודים המידיים, אז איך אתה מתווך לאנשים שמה שהם הולכים לראות זה מישהו בקרוואן על במה של תיאטרון וקוראים לזה אמנות? חס וחלילה לא בציניות, יש לכם הרי ניסיון לאורך השנים באתגר הזה

עמית: זה נכון שגם לקהל לפעמים ההגדרות חשובות. וזה מובן כי בסופו של דבר הוא צריך לדעת מה לדמיין כדי לדעת במה לבחור. אנחנו משתדלים מצד אחד לתווך לקהל מה מצפה לו בכל אירוע, אבל גם לעודד אותו להיות הרפתקני ולבנות בזירה אמון – שמה שמתרחש כאן יהיה מעניין ואיכותי. זו המהות בעיני של בית יוצר וקהילה שנבנית סביבו

יובל: תגיד, תמיד עשיתם תערוכות בתיאטרון? אני יודע שזו לא הפעם הראשונה אבל לא מצליח למקם לי בראש בציר זמן מתי זה התחיל

עמית: בחמש־שש השנים האחרונות זה קורה באופן קבוע וכל שנה אנחנו מפיקים שתיים־שלוש עבודות מקור. מאז הקמת בית הזירה החדש בירושלים הנפח גדל מכיוון שבתוכו הקמנו חללי תצוגה וסביבה שמאפשרת מחקרים אמנותיים ממושכים ושאפתניים. בזירה האמנים מוקפים בבתי מלאכה, מעבדות, אולפנים, ציוד, ידע וצוות מאוד מסור.

יובל: שווה. התערוכה של ניב גפני בשנה שעברה הייתה אחת מהתערוכות האלו, נכון?

עמית: נכון מאוד. החולמים

יובל: אז שאלה אחרונה, מה הבנת על מה שנקרא לו עכשיו תערוכות, בניגוד למופעים/הצגות, חוץ ממשך הזמן כמובן? כי בעבודות על במה יש לך יותר ניסיון, מעניין אותי מה הבנת על הפרקטיקה הזו שנקראת תערוכה

עמית: לפחות אצלנו בזירה, וזה מאוד שונה ממופעים שעולים שוב ושוב – לפעמים במשך שנים, תערוכה פועלת באופן חד פעמי לזמן יחסית ממושך. זה מאפשר ללכת מאוד רחוק עם אוביקט וחלל. ובאמת בתערוכות שנוצרות ומוצגות כאן יש הרבה פעמים אופי מאוד טוטאלי של השפעה על החלל והאימרסיביות של חוויות הצפייה.

בנוסף, האמנים שפועלים כאן מבינים את הסביבה וההקשר ופועלים קצת אחרת מחלל המוזיאון או הגלריה. הם מתייחסים למאפיינים והקשרים של התיאטרון וכמעט תמיד ממד הזמן והפעולה מחלחלים פנימה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

עמית: אני רוצה לציין לסיכום שהדימוי המוביל של התערוכה, ״ארבעה ירחים״, מבוסס על עבודת נייר של מירב סבירסקי. אנחנו מאוד מתרגשים שמירב נתנה לנו לעבוד איתו וכך גם היא נמצאת איתנו בתערוכה.

זה אולי בכל זאת מהדהד גם את תחילת השיחה שלנו, הניסיון להמשיך לחיות ועדיין להכיל ולקיים במקביל את המציאות הנוראה שאנחנו נמצאים בה. אני מקווה שהתערוכה תאפשר עוד הבט של המורכבות הזאת

יובל: לגמרי

---

ארבעה ירחים
אוצרים: עמית דרורי, טל יחס, ניר שאולוף
בהשתתפות: תמר הרפז, אנה ווילד, עופר לאופר, מרב סבירסקי
תיאטרון הזירה, הפרסה 3, תלפיות, ירושלים
נעילה: 8.8