לני בלה כהן // חפוז

״ארוטיקה היא אחות לפורנוגרפיה. כפי שהזמן אח לחלל. למעשה, ארוטיקה ופורנוגרפיה הן שתי צורות של מיניות שצמחו בהתאמה לשתי הקטגוריות החושניות (אסתטיות) של הרצון: גירוי ופיתוי. בעוד שהפורנוגרפיה מתייחסת אל מרחב הגירוי (לתגובה), ולפיכך כרוכה בכינון של פרקטיקה, הארוטיקה התמקמה אל מול הפיתוי (לפעולה), בכדי לעורר את ׳הבלתי מושג׳ ולפרק כל פרקטיקה.

״כך חולשת הארוטיקה על מרחב התשוקה באמצעות הרגש, בעוד שהפורנוגרפיה, להבדיל, מייתרת את הרגש וממירה את התשוקה בהתמכרות…״ (מתוך המסה ״ארוטיקה בעידן הפורנוגרפיה״, גיליון #1).

תמר בנין, ללא שם

יובל, תחנת עגינה

אני לני בלה כהן, בת 31, מתגוררת בתל אביב, מייסדת ועורכת ״חפוז״ – מגזין ספרות שעוסק בארוטיקה עברית. את כתב העת הקמתי זמן לא רב אחרי שסיימתי לימודים של ארבע שנים במחלקה לכתיבה בבית הספר מנשר לאמנות.

באחד מערבי הקיץ החמים והלחים בתל אביב ישבתי לצד חברתי לספסל הלימודים, וניסינו לחשוב יחד, בעזרתו של בקבוק יין כמובן, מה חסר בסצנה הספרותית המקומית. מה היינו רוצות לראות ולא מקבל ייצוג מספיק או ראוי. ואז היא עלתה – הארוטיקה.

המטרה שלנו הייתה להקים כתב עת צעיר, בועט ונועז, כזה שלא חושש לעסוק בנושא לא מדובר מספיק ובטח שלא נוכח מספיק בשדה הספרותי בישראל, וכמובן לתת מקום לקולות מוכרים וחדשים כאחד

די מהר התחלנו לגבש את הקונספט שמאחורי כתב העת, ואפילו השם, ״חפוז״, עלה די מהר, והרגיש כמו הברקה, כזו שממחישה את הלך הרוח שרצינו לייצר – ממתק ספרותי מזוקק שלא צריך לפנות בשבילו זמן כמו קריאת רומן. בגיליונות כתב העת אפשר למצוא מספר מצומצם של יצירות ספרותיות שעוסקות, שואלות ומדברות ארוטיקה. המטרה שלנו הייתה להקים כתב עת צעיר, בועט ונועז, כזה שלא חושש לעסוק בנושא לא מדובר מספיק ובטח שלא נוכח מספיק בשדה הספרותי בישראל, וכמובן לתת מקום לקולות מוכרים וחדשים כאחד.

מאז עברו לא מעט מים בנהר, המערכת התרחבה והשתנתה, הוצאנו חמישה גיליונות, השקנו מדור ארוטיקה ויזואלית שמפרסם יצירות של אמנים ואמניות ישראליים, קיבלנו תוכנית רדיו משלנו ברדיו המחוגה, ולאחרונה גם השקנו את הגיליון החדש – מלחמה וארוטיקה.

מיכאל ליאני, יעל ודנה

זה לא היה פשוט עבורנו להוציא את הראש מהחול ולעסוק באמנות, בספרות, ובטח בארוטיקה, בזמן שהמלחמה מקיפה את כולנו, המוות והכאב. ובכל זאת, לאחר שההלם הראשוני עבר, כמו אצל כולנו, החלטנו להרים את הראש ולשאול, בעדינות, את קהל הקוראים והקוראות שלנו האם היו רוצים לקרוא בימים אלה גיליון חדש. שמחנו לגלות שהרוב המוחלט אמר שכן.

וכך, יצאנו לדרך, כשהיה לנו ברור כמערכת שהגיליון החדש חייב לעסוק במלחמה, בדרך כזו או אחרת. עברו שלושה חודשים של קבלת חומרים, לקטורה, עריכה והקמת הגיליון, עד שיצאנו איתו החוצה, לאוויר העולם. הגיליון מבקש לעסוק בקשר המורכב בין שני הנושאים, להציף את הפצע, ולבחון מה אפשר לומר בעת מלחמה על ארוטיקה, איזה מקום היא תופסת, או לא תופסת כלל. התוצאה היא מניפה של יצירות נוגעות ללב, פוצעות, ולעיתים אף מנחמות. היה לנו חשוב להביא את קשת הרגשות הרחבה שקיימת במנעד שבין מוות לחיים, בין תשוקה לכאב.

״ואנחנו אחויה / אנחנו גומרים ביחד איתם / וכל הזרע שלהם אחי נמרח על הקיר / וכל הזרע שלנו אחי שוחה בתוך התחת שלהם / אתה קולט מה אני מדבר גבר / ליטרים על ליטרים של זרע מושפרץ שם אח שלי היקר / זרע של ערבים וזרע של יהודים בכמויות מסחריות אחי / ואנחנו כולנו גונחים יחד / איזו גניחה זאת תהיה אחי / שאתה לא מאמין בכלל איזו גניחה זאת הולכת להיות / כולנו גונחים כמו גברים אחי / כמו גברים / גונחים אחי / אהההההה / גברים גונחים יחד״ (מתוך ״שלווים ואוהבים״, מאת מעין אבן).

כך לדוגמה, היצירה של מעין אבן, כותב ויוצר תיאטרון, שולחת יד ונוגעת בפצע ישירות, ללא מורא, ולא חוששת להשתמש באירוניה, להביט לפחד בעיניים. אבן פוצח במונולוג מהפנט, עוצמתי ומפעיל, שמדבר את הלא מדובר, ובכך חזקתו. מהצד השני, יש מי שמבקשת לספק מעט רוך בכל הקושי ולהעניק מעט נחמה, אוויר לנשמה. כמו לדוגמה יצירתה של תמרה חלוצי, ״מה שמציל אותי מהאין״:

הַהֶבְדֵּל הַבּוֹהֵק, הַנָּחוּץ כֹּל כָּךְ, בּוֹ אֵין לִטְעוֹת,
בֵּין מְצִיאוּת מְסֻיֶּטֶת
לִמְצִיאוּת סְתָם.
הַשֶּׁינָה רְווּיַת הָאוֹקְסִיטוֹצִין לְצִדֵּךְ,
וְהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁכֻּלָּהּ רַכָּה כְּמוֹ שְׂעָרֵךְ.
הַגַּאֲוָה שֶׁמַּתְחִילָה לְטַפְטֵף, מְתוּנָה וּשְׁלֵוָה,
מִמֵּךְ אֵלַי.
הַהִתְמַמְּשׁוּת שֶׁל הָאַהֲבָה בַּבָּשָׂר.
הַיְדִיעָה שֶׁבְּקַצְווֹת הַיּוֹם
הַמִּלִּים יְעוֹפְפוּ בֵּינֵינוּ, יִגְעוּ בָּנוּ אַחַת־אַחַת.
הַבִּטָּחוֹן הַמִּתְגַּבֵּשׁ עִם הַהַכָּרָה שֶׁלָּנוּ –
אַחֲרֵי הַכֹּל, הָעוֹלָם אֵינוֹ נוֹרָא כָּל כָּךְ.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

רותם קודיש, ללא שם

בגיליון הנוכחי היה לנו הכבוד לשתף פעולה עם המאיירת והאמנית המופלאה רותם קודיש, שעובדת בימים אלה על פרסום ספר שיעסוק במערכת היחסים שלה עם בן זוגה שנמצא במילואים כבר מאז תחילתה של המלחמה. הציור של קודיש מעטר את הגיליון ומדבר אותו בצורה כה מדויקת, ובעיקר את מערכות היחסים שמתנהלות בצל המלחמה, האינטימיות שנפגעת, שמשנה צורה, והמורכבות שמגיעה עם כל זה.

אנחנו כמערכת, ככתב עת, וכקבוצה של כותבות ויוצרות, ממשיכות ללכת עם המבט קדימה, במטרה להמשיך וליצור מקום לשפה, לספרות, למגוון קולות, ולארוטיקה בפרט, שנדחקה הצידה עוד ועוד על ידי הפורנוגרפיה, על ידי המציאות שכולנו חיים וחיות כרגע. אנו מזמינות אתכן ואתכם לשוטט בין יצירות כתב העת, ובין שאר הגיליונות, ולמצוא, בתקווה, מעט נחמה.

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו