עומר הופמן: אהבתי את הצליל של המילה Irreversible. קיוויתי שיהיו דרמות

יובל: הי עומר, בוקר טוב. מה שלומך בימים לא פשוטים אלו?

עומר: הי יובל. אני בסך הכל בסדר, בהתחשב בתקופה הנוכחית

יובל: שמח לשמוע. ובתוך כל זה הוצאת לאור עם חבורה מוכשרת של יוצרות ויוצרים אנתולוגיית קומיקס ישראלי, שלישית בסדרת MISDEEDS, שגם בימים כתיקונם זה השג לא ברור מאליו

עומר: כן, זה היה מסע. בדרך כלל זה אתגר להוציא אנתולוגית קומיקס, הפעם זו הייתה משימה מורכבת יותר. כי כבר היה ספר מוכן, ואז הגיע אוקטובר. הרגשנו שאין לאף אחד, וגם לא לנו, פניות לעסוק במשהו כמו אנתולוגית קומיקס. זה נראה טריוויאלי לעסוק בפרינט וסיפורים אישיים פרטיים אחרי כאלה אירועים. 

ואז הזמן עשה את שלו, הספר קצת התמקם אצלנו מחדש, והרגשנו שזה הזמן

יובל: רגע לפני התוכן – תגיד מי זה אנחנו ומה היו המהדורות הקודמות? תן לנו תקציר הפרקים הקודמים

עומר: בהתחלה היה HUMDRUM, קולקטיב קומיקס אלטרנטיבי שכלל את הילה נועם, קרן כץ, דן אלון, הדר ראובן ואותי. הוצאנו כל שנה ספר קומיקס והזמנו אורח או אורחת להצטרף. מכאן נולדה המחשבה לפתוח את רעיון האנתולוגיה לכמה שיותר משתתפים. 

לפני כמה שנים הפקתי אנתולוגית קומיקס עם כמות נכבדה של משתתפים – מלא קומיקסאים וקומיקסאיות ישראלים, וב־2019 הוצאנו בהוצאת ברחש את MISDEEDS, אנתולוגית קומיקס עם 200 עמודי קומיקס שחור לבן. ״הוצאנו״ זה אומר שערכנו אותו הילה נועם ואני, עיצבה אותו מיכל מגן והוא יצא בהוצאת ברחש, שאחד המו״לים שלה היא קרן כץ. PRIMITIVES היה כבר ההמשך היותר גדול ויותר צבעוני שיצא ב־2021, והיה מועמד לפרס אנתולוגית הקומיקס האלטרנטיבית בפסטיבל אנגולם בצרפת

יובל: נייס. וכל זה במקביל למה שנקרא גם עבודה כמאייר והחיים עצמם…

עומר: השנים האחרונות היו באמת קצת אינטנסיביות באיור, היו הרבה איורים לספרי ילדים בארץ ובעולם. לשמחתי יש לילדים תמונה שלי ליד המיטה, שיזכרו מי זה אבא

יובל: תמונה או איור?

עומר: תמונה. הם לא מתרגשים מאיורים יותר

יובל: לול. בוא נדבר על IRREVERSIBLE. אמרת שהכל היה מוכן לפני אוקטובר. מה היה הבריף? מה הנושא שאיתו עבדו המאיירות והמאיירים?

אולי זו ההשפעה של ההפיכה המשטרית. כי גם בשאר הסיפורים יש דרמה, אבל היא שקטה יותר, מופנמת. יש התכנסות בספר הזה, מבט פנימה שהיה פחות נוכח בספרים הקודמים

עומר: אנחנו מספקים בריף חופשי יחסית לאנתולוגיות שלנו. בפעם הזו זה היה נושא, 2 עד 7 עמודים בצבע, גריד, וזהו. יש לנו ועדת חריגים – גפן רפאלי שביקשה 10 עמודים לקומיקס נהדר, ושמעון אנגל שעשה עמוד אחד אבל משמעותי, שהוא העמוד הסוגר של הספר. 

הנושא הוא תמיד שם האנתולוגיה. אנחנו מנסים למצוא נושאים שיהיו פתוחים לכיוונים שונים של אינטרפרטציה, ועם זאת יכוונו לאופי מסוים. נניח PRIMITIVES, רציתי שיהיה קצת ספר מרושע, ולשמחתי זה עבד. עם IRREVERSIBLE אהבתי את הצליל של המילה, את הדרמטיות שלה. קיוויתי שיהיו דרמות

יובל: וקיבלת? חוץ מה־7.10 🤦🏻

עומר: תראה, בסיפורים קצרים כמעט תמיד יש דרמה. יש מעט זמן ליצור אימפקט על הקורא. בספר הזה, אני חושב שיש הרבה דרמות אישיות, נקודות מבט פרטיות: מחשבות על קיום, על לידה, ועל מוות. שליש מהסיפורים עוסקים במוות ובסוף החיים בדרך כזו או אחרת. סשה זילברמן כתבה על פטירתו של סבא שלה, אילנה זפרן כותבת על בת דמותה שתוהה מתי לסיים את החיים, ניב תשבי מתאר דמות פצועה שלא נרפאת. 

אולי זו ההשפעה של ההפיכה המשטרית. כי גם בשאר הסיפורים יש דרמה, אבל היא שקטה יותר, מופנמת. יש התכנסות בספר הזה, מבט פנימה שהיה פחות נוכח בספרים הקודמים

יובל: משהו השתנה בספר מאז אוקטובר? או שזה אנחנו שהשתנינו וכתואה מכך גם הקריאה שלנו בסיפורים (ובאיורים)?

עומר: גם וגם

עומר: כמו כל אמנות, קומיקס משנה את המסר שלו כשיש שינוי בנקודת הייחוס. יש יצירות שמרגישות כאילו נכתבו כתגובה לאירועים של אוקטובר. סרגיי איסקוב אייר קומיקס יפיפה שעוסק בטבח של צייד בחיות שנמצאות במסיבת יער. קשה לקרוא את הקומיקס הזה היום ולא להצטמרר למראה הדימויים שלו.

אחרי אוקטובר, היה לנו ברור שחייבים לפתוח את העריכה של הספר מחדש. חשבנו להתחיל עם הקומיקס הנפלא של נדב יהל, אבל הוא מתאר מלחמת רחוב בין יהודים לערבים. זה פשוט לא עבד עם שאר הספר פתאום, אז נסחפנו לתהליך עריכה נוסף. במקביל, הספר הזה בניגוד לקודמים, גם ביקש הערת עורך בהתחלה, כי הידיעה שהוא נכתב לפני אוקטובר היא חשובה; היא מייצרת ערכים שלא היו בו לפני. 

אפשר להסתכל על הספר כמו על קפסולת זמן סגורה, לבחון מה עניין את היוצרות והיוצרים הישראלים לפני רעידת האדמה שחווינו. במקביל, אפשר לבחון דווקא את הרלוונטיות של הקומיקסים להיום. לשאול למה עדיין אפשר להתחבר אליהם, מה יש בגרעין שלהם שהופך אותם לבעלי משמעות אפילו עכשיו

יכול להיות שהמציאות שסביבנו מספיק רועשת ותוקפנית, ולכן אנחנו מתכנסים פנימה באופן אינסטקטיבי. ואולי במצב של מלחמה וחוסר ודאות, בחינה עצמית ועדינות מרגישים כמו הדבר הנכון

יובל: ומה התשובה שלך? או התשובות

עומר: אין מסקנות, יש לי רק השערות. רוב עבודות הקומיקס (והאיור) הישראליות נוטות להיות עדינות, אינטרוספקטיביות. בניגוד להרבה מהנעשה בזירה של הקומיקס האלטרנטיבי במקומות כמו אירופה וארצות הברית, יש מעט יצירה שעוסקת בחברה, בביקורת חברתית, יצירה שיש לה קצוות חדים.

יכול להיות שהמציאות שסביבנו מספיק רועשת ותוקפנית, שקשה ליצור את התנאים ליצירה כזו, ולכן אנחנו מתכנסים פנימה באופן אינסטקטיבי. ואולי במצב של מלחמה וחוסר ודאות, בחינה עצמית ועדינות מרגישים כמו הדבר הנכון

יובל: זה השלב שבו אני תוהה מה יהיה נושא האסופה הבאה, ואיך השנה האחרונה תבוא בו לידי ביטוי, אבל יש סבלנות. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

עומר: יש כרגע פרויקט בשלבים ראשונים של עריכת סדרת ספרי קומיקס. מוקדם מדי לדבר עליו, אבל יכול להגיד שכמעט כל הקומיקסאים שבו בחרו לעסוק בצורה כזו או אחרת בהשלכות של אירועי השנים האחרונות. זה משהו שלא יעזוב אותנו בקרוב. 

ולמי שרוצה להזמין את הספר IRREVERSIBLE, ניתן לרכוש אותו באתר סיפור פשוט, לצד האנתולוגיות הקודמות