ליעד יוסף: האני מאמין שלי הוא הזיכרון מהעבר; לא למחוק הכל

יובל: הי ליעד, בוקר טוב. מה שלומך בימים מורכבים אלו?

ליעד: ימים הזויים. האמת שכל המשפחה מפונה מהצפון כולל בית הורי שנפגע ישירות מטיל, ובכל זאת אנחנו בטוב. היינו עסוקים בחתונה של אחותי הקטנה, אז מתעסקים בטוב

יובל: הו, וואו. שמח שאתה מצליח לשמור על מחשבות חיוביות. איך בתוך כל זה אתה מצליח להקדיש זמן ליצירה? 

ליעד: לצערנו או לשמחתנו ככה הורגלנו עם ישראל, לא?! לחיות בתוך המצב ולהסתגל

יובל: נראה לי יותר לצערנו, הייתי שמח שיהיה פה קצת יותר משעמם, לא ככה?

ליעד: ברור… כמו הולנד, שנתעסק במה אכלו הפרות היום

יובל: הלוואי. בכל אופן, בוא נדבר על דברים יפים, ובמקרה שלך על אחד הפרויקטים האחרונים שתכננת, דירת מגורים בלב אזור התעשיה של בת ים, שהיא גם בוטיק אופנה. איך זה קרה?

ליעד: חחח… יאללה!! האמת שזה אחד הפרויקטים המעניינים שיצא לי לעבוד עליהם. הלוקיישן היה אתגר, קומה שניה של מוסכים בלב אזור תעשייה, הדרישות היו קצת שונות מעוד בית מגורים. 

הלקוח רווק, צלם אופנה, בעולם מאוד מקובל שהעסק שלך הוא גם הבית שלך, כחלק מהקיימות. בארץ זה עוד לא התפתח. הוא רצה לחיות בחלל שמתפקד כדירה + אזור צילום ללקוחות + חנות בגדי גברים

יובל: כמה גדול החלל?

ליעד: 90 מ״ר

יובל: לא מאוד גדול, איכשהו מהתמונות היה לי נדמה שזה יותר. ואני מניח שכשהתחלת את העבודה זה היה עוד חלל תעשייתי

ליעד: נכון

מי שמגיע לסשן צילומים/רכישה של חליפה ברור לו שהוא גם הגיע לדירת מגורים. לא החבאנו את זה, להפך, הדגשנו את זה, וכבר בכניסה בלב הלופט הזה עומד המטבח

יובל: אז מאיפה מתחילים? ספר קצת על התהליך

ליעד: בחללים קטנים יש הרבה עבודה של מחשבה, לכל דבר צריך להיות בול במקום ולכל דבר צריך סיבה.

מתחילים כמו כל לקוח בתשאול, אני לומד עליו, מי הוא, מה הוא, איך הוא חי, מה הוא אוהב, איך הוא מתעורר בבוקר ומתי הוא נרדם בלילה, ממש מקיף את הכל. ההשראה והרעיונות נולדים אצלי כבר במהלך השיחה הראשונה, הלקוחות שלי הם ההשראה שלי.

האתגר כאן היה לשלב בין הפונקציות, ומתוך הסכמה והחלטה עיצובית שמי שמגיע לסשן צילומים/רכישה של חליפה ברור לו שהוא גם הגיע לדירת מגורים. לא החבאנו את זה, להפך, הדגשנו את זה, וכבר בכניסה בלב הלופט הזה עומד המטבח

יובל: וכמה היה חשוב הקונטקסט מסביב?

ליעד: רציתי שירגישו את השייכות למקום, שהיה לפני גם עם סיפור; סוג של מוסך. הכי קל היה לי לרצף באיזה אריח מפונפן ולדפוק תקרת גבס לבנה חלק עם כמה ספוטים. לכן הרצפה עברה טיפול רק כדי לשמר אותה והתקרה נצבעה מחדש בגוון שחור עם כל המערכות חשמל הקיימות חשופות עליה.

האזור המרכזי חשוף להכל, אבל אזור השינה והמקלחת נשארו פרטיים וגם לא הצטלמו כדי לשמור על הפרטיות. בסלון אין קיר טלויזיה, יש קיר לבן שעליו אפשר להקרין בערב סדרה/ סרט, וביום צילום הקיר הלבן מתפקד כרקע לדוגמנים. לא צריך לעבוד קשה כדי להפוך את סלון לטובת יום צילום.

באזור הבגדים שמרתי על מראה אלגנטי, נקי, ובקיר אחד השארתי זכרון מהמוסך, קיר בלוקים שנצבעו בלבן הכי אותנטי שיש

ברזלים, ריח של זפת, חום אימים, דלתות פלדה, מאווווד גברי, רועש. וכשנפתחת הדלת של הלופט הזה, עולם אחרי מתגלה

יובל: ובחוץ הכל כרגיל, עדיין אזור תעשיה עם איך שאנחנו יכולים לדמיין שנראה אזור תעשייה

ליעד: לגמרי: ברזלים, ריח של זפת, חום אימים, דלתות פלדה, מאווווד גברי, רועש. וכשנפתחת הדלת של הלופט הזה, עולם אחרי מתגלה

יובל: איך אתה רואה את הפרויקט הזה משתלב בשאר העשייה שלך, משהו שהוא על התפר בין פרטי למסחרי, לעומת דירות ובתים פרטיים?

ליעד: שאלה מצוינת 🤗🤗 לאחרונה עבדתי על אתר חדש ושם יש חלוקה לפרויקטים פרטיים ופרוייקטים מסחריים. כשהגעתי ל־KARIO לא ידעתי מה לעשות, ובסופו של דבר הוא יותר מסחרי

יובל: כן, אני מסכים. אבל מבחינת שפה אישית שלך, אני מאמין עיצובי שלך – איפה הוא משתלב/ממשיך?

ליעד: האני מאמין שלי הוא הזיכרון מהעבר. אני תמיד משתדל בתהליך של שיפוץ לנסות להשאיר משהו מקודם. לא למחוק הכל, ולנסות להשתלב בצורה טבעית עד כמה שניתן במיקום הגיאוגרפי.

אם זו וילה בצפון אז לשלב את הנוף והחוץ פנימה ועבוד עם חומרים מקומיים, אם זה ריזורט וילות חדש באילת בלב שכונת מגורים חדשה שאני עובד עליו בימים אלה ממש, זה החיבור לחול והים והמראה מעודן מבחוץ, ולא נטע זר בתוך השכונה.

וגם כאן בפרויקט שלשמו התכנסו זה החיבור בין העבר להווה. הרי למה הוא בחר את המקום הזה דווקא? הוא נכנס לשם כשלא היה כלום ואהב אותו, הייתה סיבה, משהו הרגיש לו טוב ונעים. ולי חשוב שאותה ההרגשה תשמר לו גם אחרי השיפוץ ותתגבר ולא להעלים לו את הזיכרון. עיצוב עובד על רגש

יובל: זה נכון. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

ליעד: להבדיל מכל פרויקט אחר שלי שאני מכיר את כל בעלי המקצוע, כאן לא הכרתי אפילו אחד! עבדתי רק עם השכנים, היה מסגר בקומת כניסה ונגר דלת ממול, זאת היתה עבודה מעניינת ביותר. ככה גם הצלחנו לתקתק את המקום במהירות