RCA 2024 // הדס אמסטר

מי אני

הדס אמסטר, בוגרת בהצטיינות של המחלקה לאמנות בבצלאל, כולל סמסטר בסטודיו של היטו שטרייל ב־UDK בברלין. בימים אלה מסיימת תואר שני ברויאל קולג׳ במחלקת Information Experience Design או בקיצור IED. זה תחום חדשני מבוסס מחקר, שמאמץ מחשבה ומיקוד ביצירת חוויות אמנותיות מרתקות עבור קהלים מגוונים.

התכנית משלבת מדיומים מגוונים – מפרפורמנס ופיסול, דרך עיצוב ניסיוני, ועד אמצעים טכנולוגיים ודיגיטליים כמו רובוטיקה, AI, סינמה 4D ועוד. השנה היה מיקוד מחודש בתקשורת ואינטראקציה; אריגה של אינטראקציות בין־אישיות, בין־מכונתיות ובין־מינים דרך פרדיגמות אוניברסליות ואינטימיות. בתור מישהי שיוצרת חללים מרובדים במדיומים שונים שמשלבים אלמנטים טכנולוגיים מחד ואוביקטים אנלוגים מאידך, תוך התמקדות בחוויה של הצופה שחלל – חיפשתי מקום שאוכל לחשוב ולאתגר בו יחד גם את הפן הטכנולוגי וגם את הפן האמנותי ה״קלאסי״ ביצירה שלי.

הלימודים אחרי ה־7 באוקטובר

ה־7 באוקטובר חולל בי (כמו ברובנו) זעזוע עמוק ותהומי. אחי ומשפחתו היו בעוטף עזה לכבוד החג אצל משפחה. יש לי גם חברי ילדות שגרים באחת ההרחבות על הגבול. בתור בת מחזור של גלעד שליט, ששירתה בנחל עוז כשהוא נחטף, המחשבה על מה שקרה באוקטובר ביישובי העוטף ועל התצפיתניות שישנו אולי באותה מיטה שבה אני ישנתי פעם – ערערו אותי ואני מייחלת לשובן.

השיח במעגלים שאני חברה בהם של שיח פלסטיני־ישראלי, של שיח פמיניסטי, של עולם האמנות ושל האקדמיה – העלו בי שאלות קיומיות באשר למקום שלי ולעשייה האמנותית שלי. הייתי צריכה לבחור מחדש בה ובערכים שלי. אני מייחלת לעסקה להשבת החטופים ולסיום המלחמה הנוראית הזו.

המיצבים של הפסלים המתכלים הם למעשה שתי הצבות של עבודות מסדרת סכינים שהכנתי מדבש, סוכר מקורמל, תמציות ורדים ולדר פירות. הם מסמלים את המתקת הסוד, נמסים ונעלמים

החוויה הלימודית שלי בהקשר הזה היתה יותר רכה משל חברים אחרים מהקולג׳. הרגשתי שברמת הקולג׳ קורים דברים מזעזעים, כמו הפוסט באינסטגרם של איגוד העובדים ואיגוד הסטודנטים, אבל ברמה הבין־אישית באינטרקציות איתי דאגו לי ושמרו עליי, בין אם זה השומר בכניסה, מרצה במחלקה או חברים מהקורס. בסופו של דבר העברתי את השנה הזו בביטחון פיזי, וזה משהו שהפך ללא מובן מאליו.

פרויקט הגמר

פרויקט הגמר שלי, Handle wirh Care, משתמש בסודות כדי לבחון יחסי כוחות ודינמיקות בין־אישיות. סודות, כמו נשק, יכולים להגן ולפגוע. שיתוף סוד הוא מטבעו אינדיקציה לאמון. הפרויקט כולל וידאו, סדרת רישומים, סדרת ציורי שמן, סדרת פסלי פורצלן, פסל זכוכית, ושני מיצבים עם פסלים נמסים ופרפורמנס.

במרכז הפרויקט נמצאת סדרת סכיני פורצלן עם מוטיבים מגן העדן התנ״כי. בתוך כל סכין טמון סוד מאדם אחר שהזמנתי להשתתף בפרויקט. גם אני לא יודעת את טבעו של הסוד. הקהל יכול לאחוז בפסל ולשמוע את הסוד מרשרש בקירבו. לידע יש מחיר, ובכדי לגלות את הסוד יש לרכוש ולנפץ את הכלי. בין המשתתפים ישנם חולה סופני, דוקטור לגנטיקה שמנהל למידת תוכנה בתעשיית התרופות, אמנית מפורסמת, מנהיג דתי, לוויתן קריפטו וסכין אחת עם שני סודות שונים – של תאומים זהים.

פסל הזכוכית You See Right Through Me נוצר בטכניקת יציקה כשהסכין הבוהקת דרכו איננה קיימת עוד. כל שישנו היא טביעת החותם שהיא הותירה בזכוכית.

סדרת הרישומים קווית ומתחקה אחר קווי המתאר של הסכין והדימויים השונים שבחרתי כעיטורים: חבל עם כפפות אגרוף בקצוותיו, חגורת חלציים או מחוך עם לבבות וכתר שמש – כולם אלמנטיים אנגמטיים חושניים עם פוטנציאל אלים. בסדרת הציורים השתמשתי בגירי שמן ויצרתי שכבות שבהן חרצתי וחשפתי את המצע מתחת.

העיסוק בנחש נובע מכמה הקשרים: ברמה הביולוגית תהליך השלת הנשל ריתק אותי, ספציפית הרגע שבו הנחש נפרד מעורו הישן אך עודנו כלוא בתוכו. עניין אותי גם ההקשר הארכיטיפי של התחדשות ורפואה שמקושר לנחש. כשחזרתי לקרוא את סיפור הגירוש מגן העדן גיליתי שהנחש הוא החיה שדיברה אמת בעוד שאלוהים שיקר. היה בזה משהו עוצמתי – בכך שיש מחיר לרכישת הידע, לגילוי הסוד. הווידאו שאני מציגה הוא של נחש שברגע השלת עורו זחל בטעות בחזרה לתוך הנשל ולמעשה נכלא בתוך עורו, והוא זוחל בו במעגל.

המיצבים של הפסלים המתכלים הם למעשה שתי הצבות של עבודות מסדרת סכינים שהכנתי מדבש, סוכר מקורמל, תמציות ורדים ולדר פירות. את המתכונים פיתחתי ביחד עם שפית שעבדה במסעדות פיין דיינינג עם כוכבי מישלן. הפסלים, שמסמלים את המתקת הסוד, נמסים ונעלמים. בהצבה אחת סכין שנמסה מעל Crumpet (סוג של לחם בריטי דמויי פנקייק או לחוח. זה האוכל הבריטי האהוב עליי).

ההצבה השנייה כוללת מתקן תלייה שבניתי ביחד עם כלי קיבולת של מים וסכין עשויית סבון. אותו אובייקט מלכלך ומשמש להתנקות, לשטוף את הסוד מעליי. הפרפורמנס מפעיל את המיצב.

עתידות

אני חלק מקבוצת סטודנטים שנבחרה לתכנית שיתוף פעולה ביחד עם חברת מטא והאקדמיה לאמנות בסיאול, דרום קוריאה. אנחנו פותחים תערוכה בסיאול בסוף החודש, שבה אני מציגה עבודת מציאות מדומה. בסתיו נציג בשבוע העיצוב באמסטרדם ובהמשך מתוכננת תערוכה קבוצתית נוספת בלונדון.

בספטמבר אגיע לישראל לקחת חלק בתוכנית הרזידנסי בארטפורט למשך חודשיים. אני במקור מהצפון ובגלל המלחמה לא יכולתי להגיע לבקר השנה, אז אני מתגעגעת. אני מתרגשת לחזור, להביא את העשייה שלי בחזרה לתוך שיח האמנות בארץ ולשתף בידע שרכשתי.

לאחר מכן אשוב ללונדון, יש כמה דברים שמתחילים להירקם ואני מקווה שהזדמנויות נוספות ייווצרו בקרוב. אני עושה אמנות, ואם יש משהו שהשנה הזו לימדה אותי הוא שאני לא יכולה להפסיק לעשות אמנות. אני מאמינה שזו התרומה הגדולה ביותר שיש לי להעניק לאנשים סביבי.