אפרת ירון: לדבר עם AI על הים ומשמעות החיים

חגית: בוקר טוב אפרת, מה שלומך?

אפרת: שאלה קשה. מניחה שסביר. מה שלומך?

חגית: קמתי בבוקר והעולם עוד לא חרב, אז אין תלונות באופן אישי. על הלא אישי לא נדבר…

אפרת: כן…

חגית: אנחנו משוחחות לרגל תערוכת היחידה שלך ״רקורסיה״ שנפתחה בגלריה פריסקופ. אולי לפני הכל נשאל באמת איך ההרגשה לפתוח תערוכה בתקופה כזו? לעבוד לקראתה?

אפרת: אנחנו בימים לא פשוטים בכלל. מצב בלתי אפשרי. מזל שיש אמנות ויש לאן לברוח. כמובן שלתערוכה קשר ישיר למצב. בשנה האחרונה עסקתי הרבה בשאלות על החברה הישראלית ובכלל על התרבות שלנו: שאלות של מוסר, זיוף ושקר מול אותנטי ומקורי, פייק ניוז, פילטרים, מותגים וחיקויים, האופן שבו אנחנו מנסים לפלס דרך כמעט בלי יכולת לברור

אפרת: בזה עוסקת גם התערוכה ששרי פארן אצרה בגלריה פריסקופ. התערוכה מנסה להבין ולהעלות שאלות בדבר בדיה ומלאכותיות, שבה שולטים כוחות שונים המושכים לכיוונים שונים

חגית: הכותרת רקורסיה הזכירה לי ספר בשם זה (מקור השראה?) שיצא לפני כמה שנים. ספר שמדבר על מעין מטריקס של מציאות מעגלית, חלקה בדויה וחלקה אמיתית, וקשור במידה רבה לזליגה בין מדע בדיוני למציאות שכבר קיימת בעולמנו

אפרת: גם. רקורסיה זה מושג שמגיע ממדעי המחשב, ומתאר פעולה שמשתקפת בשלמותה בתוך עצמה, שוב ושוב. אולי הדוגמה הכי טובה – כשמציבים שתי מראות אחת מול השנייה, יש השתקפות אין־סופית ביניהן. זה מאוד הזכיר לי את תהליך היצירה שלי. על מנת לחקור את נושא הזיוף ניגשתי למקור הכי מלאכותי שיש כיום, ה־AI והתחלתי לייצר איתו שיח, או אולי בעצם זה מונולוג בהשתקפות, אני והמכונה.

על מנת לחקור את נושא הזיוף ניגשתי למקור הכי מלאכותי שיש כיום, ה־AI והתחלתי לייצר איתו שיח, או אולי בעצם זה מונולוג בהשתקפות, אני והמכונה

זה התחיל בזה שהזנתי ציורים שלי, העוסקים במהות הקיום, בצורך במשמעות – אני נוטה לחפש משמעות בכל דבר שאני עושה – העליתי את הציורים לתוכנת בינה מלאכותית וביקשתי ממנה לתאר במילים את הציורים שלי. והתוכנה הפיקה טקסט המתאר את הציור. את התיאור שהתקבל, הכנסתי שוב לתוכנה, וביקשתי שתיצור דימויים מהטקסט שהיא יצרה.

התקבלו אלפי דימויים, דומים לציורים שלי אך לא זהים, מכיוון שהמכונה לא מייצרת אף דימוי זהה. את הדימויים לקחתי, ציירתי, הכנסתי שוב לתוכנה, וחוזר חלילה. זו בעצם מטא־רפלקציה של עצמי על התהליך.

בתערוכה על קיר אחד יש מאות פרגמנטים שיצרה הבינה המלאכותית, מתוכם בחרתי חמישה אימג׳ים שביטאו באופן מיטבי את הפער בין יכולת המכונה להבין משמעויות, לעומת הכוונה הראשונית. ואת אלה המשכתי לפתח לעבודת פיסול, ציור, עבודת פרינט, מיצב וידאו ארט

חגית: תהליך שאם היית עושה אותו בינך לבין עצמך אולי היינו קוראות לו רפלקסיה, ולשלב ההפקה מחדש אולי אוטוסוגסטיה. אז רקורסיה – מבטאת את המעגליות של העבודה עם AI. ולמה את קוראת ״המכונה״?

אפרת: המחשב מבחינתי הוא מכונה. הוא יודע לקבל אינפורמציה, לנתח אותה ולתת פלט. כלומר, יש פה עוד משתתף שאני נותנת לו פקודות והוא עושה מה שאני אומרת. המעגליות עם תוכנת ה־AI שמספקת חומרים שנבעו ממני ואני מכניסה אותם שוב אליה בשינויים שהיא יצרה – זה תהליך רפלקטיבי עם טוויסט

חגית: תסבירי?

אפרת: לא תמיד התוכנה מבינה עד הסוף את המשמעויות העמוקות של הדברים. התוצאות מאוד מעניינות. למשל: בתערוכה מוצגים ארבעה פסלים של בריכות, שהן תרגום של הבינה המלאכותית לציורי ים ומקפצות (דימויים שאני עוסקת בהם לא מעט). כשהתוכנה מקבלת אינפורמציה על מים ומקפצה, היא מתרגמת את זה לבריכה. למרות שמעולם לא ציירתי בריכה – שהיא עוד תוצר מלאכותי של ים שהאדם יצר

חגית: כשאני חושבת על זה, במים יש משהו מרגיע ומנחם, יש כוח חיים ושמחה. ההשתקפות היא דווקא ההיבט היותר ״אפל״ שלהם, בעיניי. ים זו האהבה הגדולה שלך?

אפרת: ים מבחינתי הוא הבסיס, הכוח המיתי שלו, משתלב בעולם האסוציאציות והמיתוסים הפרטי, הישראלי והעולמי. הוא גם מרגיע, גם סוער, גם אפל אך גם טהור… יש בו הכל. בתור תל אביבית שלא יוצאת את העיר זוהי נקודת המגוז שלי, מים ושמים. זהו. אולי המקום שלוכד את מהות הקיום באופן המיטבי ביותר. מצד שני, אני לא הולכת לים, אני מפחדת ממנו וגם החול נדבק ואני נשרפת בשמש. יש פה דיסוננס שאני מנסה לפתור.

ביצירות שלי אני מסדרת ים מהוקצע שקל לי להכיל. כאדם עם הפרעת קשב, אני צריכה לארגן לי עולם קל להכלה, מאז ומעולם כשניגשתי לצייר או ליצור תכננתי קודם גריד. גבול. ליצור בתוכו לא להתפזר, יצרתי לי בסיס להתייחסות שלא אאבד את עצמי, זה מאוד מרגיע אותי, כמו שמציבים גבולות לילד. תמיד אני יוצרת שכבת רקע של משטחי צבע גדולים ומשטחת את החלקים בכדי שלא יכבידו עליי. מתחילה בשמים ומים או קיר, בסיס להתייחסות ורק אז בשכבה מעל את האובייקט שאני עוסקת בו, אם זה ים, עיר, אנשים, מקפצה, או כל סמל אחר שאני עוסקת בו באותו רגע

התקדמות טכנולוגית, הגברת הגלובליזציה ושינוי נורמות חברתיות עשויות להגביר נטייה לנרטבים מומצאים, פיקציה והיבריס. העידן הדיגיטלי מקל על אנשים לייצר אידיליות עצמיות

חגית: את בונה בגלריה סביבה מאוד ״מימית״ עם הבריכה, העבודות הכחלחלות והמראות, והכל מאוד נקי, כמעט סטרילי (לפחות בצילומים). מאוד קרוב לים ומאוד רחוק מהחול והחום והרעש של הים. זה חלק מהדיסוננס? זה מבטא את הפער בין הכוחות העזים שבטבע לכוחות הרציונליים או המכניים של התהליכים שיצרת?

אפרת: בדיוק, זהו הפער בין היצירה הדיגיטלית המלאכותית למורכבות האנושית, ככל שהחברה והתרבות ממשיכות לצמוח, כך גם ביטויים ותפיסות חברתיות משתנות. התקדמות טכנולוגית, הגברת הגלובליזציה ושינוי נורמות חברתיות עשויות להגביר נטייה לנרטבים מומצאים, פיקציה והיבריס. במיוחד בהנהגה אך גם בעם. העידן הדיגיטלי מקל על אנשים לייצר אידיליות עצמיות, שלפעמים מדגישות את הפער בין התפיסה הציבורית למציאות.

ולמרות כל זה, נראה שנובטת לה מודעות גוברת לצורך במנהיגות אתית ובייצוג אותנטי, יש מיאוס גדול ותחושת זלזול והתרסה בכל הזיוף הסביבתי. האמנות היא אולי הכלי הביקורתי האחרון שנשאר לא מצונזר. אנחנו האמנים מחויבים להשתמש בה בכדי להביע דעה על מה שקורה סביבנו, בעקיפין או במישרין. גם אם זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר. מסרים מהירים, מציאות מדומה, תמונות מעובדות וספינים הם נחלת הרשתות החברתיות, הפרסומות והתקשורת בכלל. ואנחנו נשארנו לומר את האמת המרה שאף אחד לא מעוניין לשמוע, ביצירה קלאסית בחומר

חגית: ספרי לי על הרקע שלך, מאיזה עולמות את מגיעה ליצירה, לאמנות, לעיצוב ולבינה המלאכותית? ואיך את קושרת ביניהם? זה משהו שתמי דהיה משולב או התפתח עם השנים?

אפרת: הייתי ילדה היפראקטיבית, מופרעת קשב, לא מאובחנת, הוציאו אותי משיעורים, העיפו אותי מפעולות בצופים, לא יכולתי לשבת בשקט. בגיל 30 הלכתי לאבחון והמון תובנות התקבלו, ופתאום הבנתי למה אני מוצפת, היפראקטיבית ואימפולביסית. אני חושבת שאופן היצירה שלי מושפע ישירות מהדבר הזה. העיסוק באמנות באופן מעשי קיבל תאוצה בתיכון כשלמדתי לצייר בצבעי שמן, במקביל התחלתי ללמוד 5 יחידות ספרות והטקסטים האקזיסטנציאליסטים התחברו לאמנות שלי באופן ישיר ומעולם לא עזבו.

אלה המשיכו להיות הנושאים שבהם אני עוסקת עד היום. אני בכלל מגדירה את עצמי אמנית אקזיסטנציאליסטית. כיוון שהיה לי קשה לשבת וללמוד בתיכון, ההורים הציעו שאלך ללמוד במכללה ליד הבית תואר בעיצוב, טענו שיהיה לי נחמד כי אני יצירתית ולא צריך לעשות פסיכומטרי. וכך היה. למדתי עיצוב, במכללה שכבר נסגרה, אבל יצאתי עם תואר ראשון ותעודת הוראה במסלול עיצוב דיגיטלי.

אחר כך עבדתי שנים כמעצבת גרפית וארט דירקטורית, אבל הפאשן שלי לא היה שם. תמיד העדפתי ללכת הביתה לצייר או ליצור דברים ללא בריף לקוח. תוך כדי למדתי עריכת וידאו, חווית משתמש, לימודי תפירה, קורס באמנות גנרטיבית, קורס AI, קורס כתיבה. היפראקטיבית…

אחרי התואר השני שלי בטכנולוגיה וקוגניציה, בו חקרתי הפרעת קשב וטכנולוגיה, הציעו לי להישאר באוניברסיטה ולהרחיב את התיזה שלי לדוקטורט. אבל כבר אחרי סקירת הספרות הבנתי שאני מתגעגעת לחומר, עזבתי הכל וחזרתי לאמנות. זה קרה דרך בית האמנים בתל אביב, שם גם הסטודיו שלי, פגשתי את רויטל בן אשר פרץ (אוצרת, יועצת ראש העיר בנושא אמנות ומלווה אמנים בכל מיני שלבים בקריירה) ובזכותה חזרתי הביתה – לאמנות

חגית: הרגת אותי. היפראקטיבית זה לא מתחיל לתאר

אפרת: לא סיפרתי שגם למדתי אבחון לקויות למידה והוראת מחוננים כי זה כבר קשור לילדים 🤣

חגית: סיסטם אוברלואד

אפרת: ב ד י ו ק

חגית: אז בכמה מילים ארציות, הכי תמציתי: איך נולדה התערוכה הזו, כמה זמן עבדת עליה, ואיך היא מגשימה את הוויז׳ן שלך

אפרת: זו תערוכה שאני עובדת עליה שנה והיא מעלה שאלות בדבר האמת מול הפיקציה בעזרת תוכנת בינה מלאכותית. אני חושבת ש־AI מקומו לייצר תהליך פורה ופורץ גבולות יותר מאשר להיות התוצר הסופי – כי אז נוצר גימיק. וכך, התערוכה משלבת תהליך מלאכותי עם תוצר פיזי מסורתי אמיתי. בתערוכה ניכרת השפה האמנותית שלי: מינימליזם, השטחה וגרידים בכדי להבין משמעויות קיומיות

חגית: והיא גם מצננת את החום של אוגוסט ומשפרת את המצברוח?

אפרת: הלוואי, את זה אפשר יהיה לבדוק, בשיח גלריה שיתקיים בשבת 17.8.24 בשעה 11:00 בבוקר במזגן עם הרגליים במים, בגלריה (:

חגית: אוי פרסומת סמויה

אפרת: גלויה. אני מקווה שהאמנות תיתן מפלט בימים הקשים האלה, למי שרוצה להתנתק מהחוץ ולהיכנס לרגע לעולם מומצא

חגית: אמן. עוד משהו חשוב להגיד לפני שנפרדות?

אפרת: שיחזרו החטופים ויהיה שלום עולמי. תודה על הריאיון והסבלנות 🤩

---

אפרת ירון | רקורסיה
אוצרת: שרי פארן
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב
נעילה: 28.8