עדי פלא, נוקי אולחובסקי, תומאס וינטרס // האג׳נדה הטרנסית

בעולם דיגיטלי, לוח שנה הוא יותר מאשר פריט פונקציונלי. הוא תיעוד פיזי של מעבר הזמן, מצע להבעת זהות וכלי להעברת מסרים.

הזיכרון הקולקטיבי של קהילה הטרנסית הוא ברובו אמורפי. המילים שלנו מתקיימות בעל פה, או במרחבים וירטואליים שבריריים, ורק לעתים נדירות מובאות לדפוס. השמות שלנו עשויים להתקיים רק עבור מי שמכירות.ים אותנו. הנראטיבים, ההשגים והעשייה שלנו, אם הם מתועדים בכלל, מובאים בגוף שלישי, בהיעדרנו. בתנאים האלו, זמן ומרחק הופכים למחק.

אי שם בשנת 2014, עמותת ״פרויקט גילה״ הוציאו לוח שנה טרנסי, שקיבל את השם ״הזמן הירוק״. זה היה לוח אייקוני, שזיקק בתוכו את האלמנטים הכי מובהקים של עיצוב ״טרנסי״, אם קיים דבר כזה. גראנג׳, הרבה טקסט, צילומי סטילס וסצינות מזוהות של חיים טרנסיים. הדימויים שנבחרו היו פאזל של רפרנסים על גבי רפרנסים – מעין דראג של דימויים ויזואליים שמקבלים משמעויות חדשות מעצם ההצבה החדשה שלהם. 

מול גל הטרנספוביה והאלימות שהקהילה הטרנסית מתמודדת עמה בשנים האחרונות, רצינו כבר תקופה ממושכת להציע תשובת נגד – כזו שתיתן במה לקולות טרנסיים, תחגוג את הקהילה והתרבות שלנו, ובו זמנית תהווה ״קריאה לדגל״ לחברים.ות ובני.ות ברית אל מול הגל העכור הזה. החלטנו שהגיע הזמן להוציא לוח שנה טרנסי חדש, שיבחן את הדרך שנעשתה בעשור שעבר מאז, את המאבק בהווה, ומחשבות על העתיד. 

מול גל הטרנספוביה והאלימות שהקהילה הטרנסית מתמודדת עמה, רצינו להציע תשובת נגד – כזו שתיתן במה לקולות טרנסיים, תחגוג את הקהילה והתרבות שלנו, ובו זמנית תהווה ״קריאה לדגל״ לחברים.ות ובני.ות ברית אל מול הגל העכור הזה

הלוח החדש נועד להיות בו זמנית מחווה ללוח הישן, להיסטוריה ולתרבות החומרית של הקהילה הטרנסית בישראל, לצד קריאת תיגר עליהם ועל המציאות החברתית־פוליטית שעיצבה אותם. השם שניתן ללוח החדש, ״האג׳נדה הטרנסית״, הוא בעצמו בדיחה פנים־קהילתית על רטוריקה טרנספובית, שאומצה ורוקנה במכוון ממשמעות.

השפה הגרפית ממשיכה להיות נאמנה ל״קאנון״ של עיצוב ותרבות חומרית טרנסית (נוקי אולחובסקי, המעצב הגרפי, עבד גם על ״הזמן הירוק״ המקורי; תומאס וינטרס אחראי על ההפקה והארט דיירקשן). היא מחוספסת, ישירה, פשוטה במכוון. זו שפה של התארגנויות Grassroots, של מאבקים עממיים ותרבות שוליים.

הלוח שומר על הפורמט המקורי, עתיר הטקסט, ובדומה לקודמו, הוא מוקדש לאקטיביזם: לעשייה של פעילים.ות בולטות.ים בקהילה למילים שלהן.ם, למציאות כפי שהן.ם רואות.ים אותה. אוביקט פיזי שמעגן בחומר רגע בזיכרון קהילתי, בגוף ראשון.

לצד אלה, את הסטילס האופייניים מחליפים בלוח החדש האיורים של עדי פלא. במקום השפה התיעודית שמשקפת את הקושי וה־bare bones של המציאות הטרנסית, האיורים מציגים אקטיביסטים.ות טרנסים.ות כאייקונים, כנושא שראוי להיות במרכז של יצירת אמנות וכמודלים, ולא רק לקטגוריית ה״דוקו־הארדקור״ שהקהילה ממוסגרת בה בדרך כלל. 

הסגנון הכמו־ארט־נובו, הזר גם לאסתטיקה טרנסית וגם לתרבות המקומית, הוא בחירה מורכבת. זהו סגנון שעל פניו הוא קישוטי ולא מאיים, אך הוא מאזכר תנועה הנטועה בנקודה ספציפית בזמן, שהיא בעצמה תגובת נגד, ותוצר של תקופה עתירת מתיחות חברתית ופוליטית. פרשנות סובייקטיבית לשפה ״ישנה״, מבוססת ומוכרת. רפרנס על גבי רפרנס על גבי רפרנס.

בעוד שנראטיבים טרנספוביים מנסים לייצר דימוי של טרנסג׳נדרים כמשהו דמוני, מסוכן, מכוער ו/או נלעג – לא רק שא.נשים טרנסים.ות בדימויים האלו הופכים לדימוי אסתטי וזוהר, אלא שגם העולם סביבם.ן כולו יפה ומזמין. אל מול הניסיון של תנועות שנאה טרנספוביות למחוק את הקיום של א.נשים טרנסג׳נדרים מהתודעה, הדימוי כולו נוצר במטרה להיות יצירה אסתטית שא.נשים ירצו לשים על הקיר, לשכפל ולהדהד.

קמפיין מימון ההמונים ללוח השנה מתקיים בימים אלה ממש, והוא עתיד לרדת לדפוס בשבועות הקרובים.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו