עופר לבנת גזית // ממלכת השוקולד של האיש בלי היד

שמי עופר לבנת גזית, ואני בעלים משותף, יחד עם אחי שרון גזית, של סטודיו אנימציה ותיק בשם ״פיל אנימציה״. ב־27 השנים האחרונות יצרנו עשרות סדרות שמשודרות בארץ ובמעל ל־100 מדינות בעולם. אני תסריטאי, חבר איגוד התסריטאים ואחראי על פיתוח וכתיבת יצירות רבות של הסטודיו.

המסע שלי בעולם הבינה המלאכותית החל לפני כשנה וחצי, אז נחשפתי לראשונה לכלי AI שונים. בתחילה רק הצצתי עליהם בסקרנות, אבל מהר מאוד העזתי לנסות ולעשות בהם שימוש בעצמי. כך מצאתי את עצמי מבלה שעות וימים בלימוד וחקירה של כלים שונים, במיוחד כלי שפה, איור ווידאו. התהליך הזה הפך אותי למשתמש נלהב ולמאמין גדול בתחום ובעתיד המרתק שעוד נגלה במסגרתו.

מרגע שנחשפתי לכלים השונים, לא יכולתי לעצור. אני מוכן ללמוד מכל מי שמוכן ללמד וכמובן לומד המון בעצמי. אני מתעדכן ומתנסה בכלים חדשים כמעט בכל יום ומשתמש בעיקר בתוכנות כמו צ׳אט ג׳יפיטי, Suno, ג׳מיני, LTXstudio, מידג׳רני או Runway, וכל יום מתרגש מחדש מההתפתחות בתחום.

כשחברי היקר אורי גלאון פנה אלי בבקשה שאאייר את ספרו ״ממלכת השוקולד של האיש בלי היד״ – הופתעתי. אחרי הכל, אורי הוא אמן מוכר, מוכשר ומוערך, ואני – למרות שנותיי הרבות בעולמות האנימציה – לא באמת יודע לצייר כלום (אופס, אל תגלו). אבל אורי, שהכיר את תשוקתי החדשה, הציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה: לאייר באמצעות AI.

אני מאמין גדול ב־AI. בחיי היומיום אני מוקף ביוצרים רבים ומגוונים – כותבים, במאים, מעצבים, מוזיקאים ועוד. עם כולם אני מדבר (בהתלהבות) על הנושא ולצערי רובם חוששים מהבינה המלאכותית

פרט לעניין המקצועי שמצאתי בפרויקט, היה גם העניין הרגשי: אורי הוא נכה צה״ל קטוע יד, שמעולם לא נתן לנכותו להיות מגבלה עבורו. הוא עושה הכל עם יד אחת. וכשאני אומר הכל, אני מתכוון לכך. נסו אתם לקלוע חלות של שש צמות עם יד אחת. בעצם, נסו לגלגל את הצמות ונראה אתכם. אני ניסיתי ואין לי מושג איך הוא עושה את זה, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. הוא עושה זאת, וכלאחר יד.

אורי הסביר לי שאת הספר הוא כתב כדי לתת תקווה לקטועים הרבים, שהפכו לכאלו ב־7 באוקטובר ובלחימה מאז אותו היום. אז ברור שלא יכולתי לסרב, נכון? עתה עמדה לפניי משימה כבירה – לשמור לאורך הספר על אחידות הסגנון, האלמנטים המאוירים, ובמיוחד על דמות הגיבור, שמופיעה בהמון סיטואציות וסצנות, בפוזיציות משתנות והבעות משתנות, כשכל איור צריך להשתלב בהרמוניה עם האחרים.

לאחר התלבטות, בחרתי במידג׳רני ככלי העבודה המרכזי שלי לפרויקט (לצד ChatGPT שאני רואה בו את ה״חבר״ שתמיד זמין לסיעור מוחות מרתק). אחת הסיבות העיקריות לבחירה במידג׳רני הייתה הפונקציות החדשות ששולבו בו זמן קצר קודם לכן – sref ו־cref (קיצור של StyleReference ו־CharacterReference) – שמאפשרות לשמור על סגנון ויזואלי ודימיון בדמויות בין איורים שונים.

גיליתי שזה נשמע טוב מכפי שזה באמת. הפונקציות האלה לא עובדות כמטה קסם והתוצאה רחוקה מלהיות מושלמת. אפילו כמשתמש מנוסה, המכיר רבות מהחוזקות ומהחולשות של מידג׳רני, נדרשתי לשעות רבות של ניסוי וטעיה (או כפי שאני קורא להן, שעות רבות של הנאה), כדי להגיע לתוצאה ראויה.

אחת הבעיות שלא הצלחתי לפתור היתה לגרום למידג׳רני ליצור את דמות הגיבור כקטוע יד. בסופו של דבר דווקא אורי פתר זאת על ידי העברת האיורים שיצרתי במידג׳רני לפוטושופ והורדת היד באמצעותו.

הדרך לתקשר עם מידג׳רני היא באמצעות פרומפטים. פרומפט הוא הטקסט המוזן לשורת ההפעלה, ובמידג׳רני הפרומפטים הם שילוב בין טקסט תיאורי לבין פקודות בפורמט קשיח. לאורך התהליך, חוץ מניסוח מחדש, שיפור והתאמת הפרומפטים עשרות (ויותר) פעמים לטובת כל איור, קיימנו גם אורי ואני דיאלוג צמוד ומתמשך על כל איור, עד שהגענו להסכמה על התוצאה.

כדי להעביר את תחושת הקלילות והשובבות של דמות הגיבור וכדי להקל על הקורא לעכל את היות הגיבור בלי יד (עניין שעלול ליצור רתיעה ומחסום אצל חלק מהקוראים), בחרתי ליצור את האיורים עם קווים עדינים ומלאי תנועה, וליצור את דמות הגיבור עם תווי פנים עגולים והבעות מוגזמות. בכך קיוויתי לחבר את הקורא רגשית אל הדמות, לאהוב אותה וכמעט שלא לשים לב להיעדר היד, מסר שתואם את המסרים של הסופר, לפיהם היעדר היד אינו מהווה מגבלה ואינו צריך להיות הדבר שמתייג את האיש.

הבחירה בקווים עדינים־רכים איפשרה לי, כך אני מאמין, ליצור דמות נגישה, חמימה ומלאת חיים, שמשתלבת היטב בסצנות השונות בספר, וכדי לחזק זאת, הקפדתי על אימג׳ים דינמיים, שמחזקים הן את האופי האנרגטי והמשעשע של הגיבור והן את ההומור שבטקסט.

את פלטת הצבעים החומה בחרתי כדי להדגיש באופן אינטואיטיבי את הקשר העמוק לשוקולד, שהוא חלק מרכזי בספר. בנוסף, הבחירה בגווני החום נעשתה כדי להעביר תחושת נינוחות וביתיות, והשימוש בפלטה העזה יותר (הצהוב, הכתום, הכחול והאדום), נועדה כדי להוסיף מימד של שובבות ולהדגיש את האופי העליז והחברותי של הדמות.

ודאי הבנתם כבר שאני מאמין גדול ב־AI. בחיי היומיום אני מוקף ביוצרים רבים ומגוונים – כותבים, במאים, מעצבים, מוזיקאים ועוד. עם כולם אני מדבר (בהתלהבות) על הנושא ולצערי רובם חוששים מהבינה המלאכותית – בין אם מזה שהיא עלולה לגרום לאובדן הרלוונטיות שלהם כיוצרים ובין אם מזה שהיא עלולה לגרום לאובדן הפרנסה.

אז נכון, אין לי ספק שהכלים האלו ייתרו חלק מהפעולות שכיום הם מבצעים. אבל אני משוכנע שה־AI לא ייתר את האמנות שלהם. אותם יוצרים יצטרכו, כמו כולנו, להשכיל לשלב נכון את הכלים בכישרון והיצירתיות האנושית הייחודית להם. מרגע שילמדו לעשות זאת, ברור לי שיצירתם תקבל ממד חדש ואפשרויות חדשות ייפתחו בפניהם, שבלעדי כלי ה־AI הקיימים והעתידיים – הדבר לא היה אפשרי.

אני מקווה שעשיתי לכם חשק להיפתח לעולם ה־AI. אם כן, זכרו שזהו תהליך למידה, שדורש סבלנות, דמיון ויצירתיות. אני רק יכול לאחל למי שיתחיל בו, שייהנה ממנו לפחות כמו שאני נהניתי.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו