סטודיו אמציה: ״קצת כמו לביים את טרנטינו באנימציה לילדים״

עמית: שלום לחבורת אמציה, נתחיל בשאלה המנומסת: מה שלומכם? וספרו גם כל אחד על עצמו

גילי: אני גילי דולב, שלומי סביר, אני יוצר ובמאי אנימציה בארץ ובחו״ל

שרון: אני שרון גזית, שלומי ככה ככה (היה לי דבור בבית, וטילים, וחות׳ים). אני אנימטור, במאי אנימציה והמנהל המקצועי/קריאייטיבי של סטודיו פיל

צביקה: אני צביקה בינדר ואני במאי ויוצר הסדרה 😊

עמית: גם אני ככה ככה. אבל בואו נדבר על דברים טובים שקורים כאן. ספרו לי על הסדרה סטודיו אמציה

צביקה: הסיפור הארוך בקיצור: לפני ארבע שנים בערך קלטתי את הבן שלי, שהיה אז בן שבע, מאזין לפודקאסט ״היסטוריה לילדים״ של יובל מלחי. הקשבתי איתו לכמה פרקים והתמכרתי. הרגשתי שיש בו איזה פיצוח של הנגשת היסטוריה לילדים. בהמשך התקשרתי ליובל מלחי ואמרתי לו שאני רוצה להפוך את הפודקאסט שלו לסדרת אנימציה, וזה למרות שבזמנו לא כל כך הייתי יוצר לילדים ולא כל כך במאי אנימציה. אני בעיקר במאי דוקומנטרי

עמית: ילד בן שבע מקשיב לפודקאסט. עשית משהו נכון

צביקה: לגמרי! ‏פאסט פורוורד: החינוכית הוציאו מכרז לסדרה חדשה מבוססת על היסטוריה לילדים. הלכתי עם הרעיון שלי לחברת ההפקה ענני תקשורת (היום פרמאונט ישראל) והם הכירו לי את גילי דולב.

שרון גזית: ״גילינו תוך כדי תנועה שיש לנו המון אנימציה ליצור, להניע את הדמויות מעבר לפריימים הסטטיים שלהן. במבט לאחור, יש לנו תחושה שנוצר פה משהו ייחודי שלנו, שהוא אנימה ישראלית. סוג של פלאפל יפני״

היינו צריכים סטודיו שייצור את האנימציה. לדעתי מדובר בפרוייקט האנימציה הכי גדול שנעשה בארץ. 160 דקות של אנימציה. כאן שרון ועופר מסטודיו פיל נכנסו לתמונה. החזון היה שבכל פרק נציג באנימציה סיפור היסטורי על דמות או על אירוע היסטורי, כשמסביב לזה מתרחשת סדרה קומית בלייב אקשן

עמית: תוך כמה זמן גיבשתם קונספט לאנימציה?

גילי: הצוות התגבש והתחלנו לחשוב על האתגר הראשון: למצוא סגנון אנימציה שגם יהיה מגניב ומושך לילדים, וגם יאפשר הפקת 160 דקות אנימציה שזה המווווון. הרעיון שעלה היה אנימציה בסגנון אנימה. היסטוריה באנימה הרגיש לנו ״יציאה״. סטודיו אמציה זאת בעצם סדרת האנימה הישראלית הראשונה

צביקה: מאוד הגניב אותנו לראות איך יראו אייקונים ישראלים כמו גולדה ובן גוריון באנימה

עמית: בואו נסביר בכמה מילים מהו סגנון אנימה

שרון: אנימה היא סגנון אנימציה שהתפתח באסיה בדגש על יפן, והתפשט בכל העולם, עם המוני מעריצים. האנימה מתבססת על האב הקדמון שלו – המנגה – שהוא האיור והקומיקס באותו הסגנון. לא מדובר בסגנון אחד, אלא בעולם שלם של כיוונים שמיועד לגילים שונים – מילדי גן ועד למבוגרים. יש גם אנימה ממש למבוגרים – פורנו.

לסגנונות השונים בתוך האנימה יש מאפיינים ומוטיבים דומים, כמו דמויות בעלות עיניים גדולות ועיצוב מאוד סיפורי. זה סגנון כיפי שמתאים לספר בו את הסיפורים שלנו, ולתת לצופה להישאב ולהאמין לו, וכך להיכנס לסיפור

שפה קולנועית ייחודית

עמית: גילי, עשית כבר אנימה בעבר?

גילי: כמובן שלא. לכן דיברתי על זה בהמון נחרצות וביטחון מהרגע הראשון 😂

עמית: וזה בא הכי בטבעיות. כי האמנת שזה מה שנכון לסדרה?

גילי: זה לא סגנון שראינו בו בעבר גיבורים ישראלים מצויירים. בשלב הראשון עיצבנו יחד עם אשר סימנהויז, הארט־דירקטור, את בן גוריון, קליאופטרה ומשה דיין. החינוכית הרגישו ישר שיש פה משהו חדשני

עמית: ועם הדמויות האלה הגעתם לחינוכית

שרון: נכון, אבל גילינו תוך כדי תנועה שיש לנו המון אנימציה ליצור, להניע את הדמויות מעבר לפריימים הסטטיים שלהן. במבט לאחור, יש לנו תחושה שנוצר פה משהו ייחודי שלנו, שהוא אנימה ישראלית. סוג של פלאפל יפני

גילי: הפקתית, לסדרה היסטורית מהסוג הזה יש קושי אדיר בנקודת הפתיחה, כי יש בה המון דמויות ורקעים חדשים בכל פרק. אנימציה היא מדיום שנשען על מיחזור, שפה כמעט ולא היה קיים. בשילוב עם תקציב ישראלי – זה קושי לא פשוט.

אנימה היא גם שפה קולנועית ייחודית. יש בה העמדות חזקות, רקעים בלימבו שמעצימים את התחושה, מסכים מפוצלים שמכניסים דינמיות לפרק, קווי תנועה ומהירות. זה קצת כמו לביים טרנטינו באנימציה

צביקה: לחינוכית הגענו עם בן גוריון, קליאופטרה ומשה דיין כדי להראות להם קשת של עיצובים וגישות לדמויות היסטוריות. והבאנו כמובן גם את הקונספט הוויזואלי והקריאטיבי לסדרה יחד יובל פרידמן שיצר וכתב יחד איתנו, והתסריטאית אור לוי ברגר

עמית: איכשהו כשאני חושבת על דמויות היסטוריות הן כולן כאלה בעלות כוח… יש איזה דמות רכה בין הגיבורים?

שרון: רחל. היא חזקה ברכות

עמית: נכון. רחל היא רכה, מלנכולית. כמה דמויות יש בסדרה בסך הכל?

צביקה: יש הרבה והן עוברות תהליך. איינשטיין הילד, לדוגמה, שקשה לו בבית ספר והופך להיות המדען הגדול. זו דמות שהיתה צריכה לקבל פתרון ויזואלי וסיפורי כדי להסביר לכולנו את המורכבויות שלה.

יש 20 פרקים, חלקם עוסקים בדמויות וחלקם באירועים היסטוריים כמו המצאת האופניים, משחקי הקופסה ועוד

גילי: יש פרקים שיש בהן יותר מדמות ראשית אחת, או שהמשנית תופסת מקום משמעותי וזוכה לטיפול דומה. לא כל דמות מחזיקה פרק. יש 13 פרקים שהם על דמות ספציפית

שרון: גם בפרקים שעוסקים בהמצאות דנים בדמויות שהמציאו אותם – כמו במורה לספורט בשם נייסמית׳ שהמציא את משחק הכדורסל

עמית: יש אחידות צבעונית או שהיא משתנה בהתאם לעלילה ולדמויות?

שרון: יש שוני בפלטות, אבל הגישה הצבעונית די אחידה, כזאת שמנסה להיות טבעית, לא מתחכמת ומסוגננת מדי

גילי: למעט ברגעים שבהם אנחנו משתוללים צבעונית בכדי להעצים את התחושה. לדוגמה כשרחל מתאהבת במיכאל הרקע הוא ורוד, ושניהם מרחפים באוויר

עמית: הסדרה עוסקת בהיסטוריה אבל לא רק בהיסטוריה הארץ־ישראלית. נכון?

צביקה: לגמרי. אנחנו לא מרכז העולם (למרות שיש אנשים שחושבים שכן). יש בה חצי היסטוריה ישראלית יהודית וחצי היסטוריה עולמית. וגם חצי נשים וחצי גברים

עמית: לחיי השוויון! יכולים למנות את הגיבורים?

צביקה בינדר: ״ההיסטוריה, מה לעשות, היא די אכזרית. היה לנו הרבה סצנות של קרבות ומלחמות. עשינו החלטה שזה משהו שנרצה פחות להבליט בפרקים הראשונים״

צביקה: שלומציון המלכה, איינשטיין, בר כוכבא, בן גוריון, גולדה, רחל המשוררת, הארייט טאובמן, קליאופטרה, לידיה ליטביאק – הטייסת היהודיה שהפכה לאגדה, דיאן פוסי, המצאת האופניים, הנער שרתם את הרוח, שירותים (כן! בתי השימוש), סיידה אל חורה מלכת הפירטים, הודיני, משבר המים בהולנד, המצאת הכדורסל, משחקי הקופסה, השוקולד

עמית: כמה זמן אתם עובדים על הסדרה?

צביקה: משלב הפיתוח שלוש שנים בערך

שרון: אולי זה נשמע הרבה זמן, אבל בשביל הקף הפקה שכזה, זה ספרינט של שלוש שנים (ושל יצירת האנימציה תכלס, של כשנה וחצי)

עמית: ומתי אתם מסיימים את החלק הנוכחי? אני חותרת לשאלה לגבי אירועי השנה האחרונה והאם הם כבר השפיעו

צביקה: ודאי שהם השפיעו. התוכנית קצת נכנסה לשיתוק אחרי ה־7 באוקטובר. איך תכתוב קומדיה לילדים במצב כזה? גילי ושרון יצרו באותו הזמן סרטון מדהים למען החטופים

שרון: האירועים השפיעו מאוד. הסטודיו הושבת לכמה שבועות. הכל נראה מוזר ומרוחק. במציאות כזאת להתעסק באנימציה? בכיף? זה נראה כמעט הזוי. לאט לאט חזרנו לעצמנו, ובכל הכוח

צביקה: ההיסטוריה, מה לעשות, היא די אכזרית. היה לנו הרבה סצנות של קרבות ומלחמות. עשינו החלטה שזה משהו שנרצה פחות להבליט בפרקים הראשונים

עמית: את האינטראקציה בין שרון לגילי אני מכירה ומבינה. צביקה, עד כמה אתה מעורב ונפגש עם תהליך היצירה? כבמאי ויוצר עשית בעבר אנימציה?

צביקה: אני מעורב בכל שלב ושלב. למרות שאני לא יוצר אנימציה אני עדיין במאי ויוצר סרטים. אני יודע מה אני רוצה, ובעיקר אני יודע שרצינו ליצור סיפורי עלילתי ולא משהו לימודי. הרבה פעמים האינפוטים שלי יהיו דגש על הדמות, על האופי, על הקונפליקט שלה, על הרצונות שלה. פחות על התנועה או על האנימציה.

עשיתי סרט אנימציה באוניברסיטה לפני כ־20 שנה 😀, אני מאוד אוהב את התחום הזה. בסדרה הקודמת שהייתי העורך הראשי שלה – ״הבלתי חשובים״ – היה לנו בכל פרק סיקוונס אנימציה קצר, כל פעם בטכניקה אחרת. אני חושב שאנימציה זה כלי מדהים להעביר באמצעותו דברים שאי אפשר להעביר בלייב אקשן

עמית: ״הבלתי חשובים״ זו סדרה מופתית. ממתי משודרת הסדרה סטודיו אנימציה?

צביקה: הסדרה עלתה ב־1 בספטמבר ובכל שבוע עולים ארבעה פרקים. אנחנו כבר חולמים על העונה השנייה.

עמית: בואו נדבר על החלומות והתוכניות שלכם עם הסדרה הזו

גילי: השאיפה האולטימטיבית היא שהסדרה תהפוך ל״היה היה״ של היום

צביקה: ומעבר לזה כמובן הצלחה עולמית, להתעשר ולצאת לפנסיה

גילי: אני רוצה שהסדרה תיגע לא רק בילדים חובבי היסטוריה. המטרה היא להגיע לקהל הרחב

עמית: מלבד עונה שנייה, על מה אתם עובדים עכשיו?

שרון: אנחנו עובדים על סדרת תינוקות נוספת לערוץ בייבי, ועל עוד פרויקטים באנימציה

גילי: יש לנו סדרות אנימציה מלהיבות בפיתוח. לא מזמן הכרזנו על שיתוף פעולה עם חברת הנסון המיתולגית בסדרה בשם ״שומרי העונות״, של המאיירת והיוצרת בשמת אגיוף

צביקה: אני עובד עכשיו על סדרה דוקומנטרית שתעלה בכאן 11 שעוסקת בנושא אחר לגמרי – דוקו פשע על שוד עתיקות

עמית: טוב, אני מרגישה שאיתכם ״יש בשביל מה לחיות״, כמו שאני נוהגת לומר כשיש למה לחכות ❤️🙏🏻