Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
The Critical F // יותר מדי שחקנים, פחות מדי צרכנים
ממתגים אוויר חם
שלא במתכוון, שבוע האופנה במילאנו לקיץ 2025 שפך אור על הבעיה החריפה ביותר שאיתה מתמודדת האופנה הגבוהה, שנשלטת על ידי קונצרנים חובקי עולם. יש יותר מדי שחקנים, ופחות מדי צרכנים שמעוניינים או יכולים לרכוש את מה שאותם בתי האופנה מציעים.
בכל הקשור לבגדים – רובם נעשו יקרים כל כך, ועשויים רע כל כך, שלא ברור מי חושב להרכיב מהם מלתחה. מנגד, קווי הבישום של בתי האופנה האלו, הלחם והחמאה ועיקר ההכנסה שלהם, נעשו הרבה פחות אטרקטיביים.
מי שרוצה לחסוך יכול למצוא שלל ״מותגי־כפילים״ שרוקחים ניחוחות בהשראת. ומנגד, מי שרוצה להשקיע, ממזמן עבר לבישום נישה. אפשר להבין: ספק אם יש חוויה אלגנטית פחות ממעברי חנויות הפארם.
במילאנו ניכרה אסטרטגיה מקוטבת כדי לנסות ולחזר אחר הקהל. בקצה אחד, עומד בית האופנה גוצ׳י, שמסמן גישה אחת – בגדים לבישים למדי, מחמיאים, שאינם מצריכים חושי סטיילינג מפותחים כדי להיראות בהם סביר. מצד שני, עומדים בית האופנה בוטגה ונטה, פראדה ופראגמו. מה שמאפיין את שלושתם הוא שהם מצריכים ידע אמיתי וכוונה.
אלה בגדים שאי אפשר ללבוש כלאחר יד. הם דורשים מאמץ, השקעה ומעל הכל – קשה ללבוש את הפריטים בנפרד מפריטים אחרים בקולקציה (ומנגד – אפשר לגמרי לשלב את הפריטים של גוצ׳י בכל מלתחה ממוצעת).
האם אנחנו רוצים להיטמע או להיות מיוחדים? האם אנחנו רוצים שיהיה לנו קל, או מורכב דווקא? עד כה ניכר שהאופציה השנייה עובדת טוב יותר.
מילא שהביקורות חובטות בגוצ׳י; במציאות הכלכלית של היום אנשים מעדיפים למצוא את בגדי היום שלהם בחנויות יד שנייה, ברשתות או במיזמים כמו Italic או Quince, שמנסים להציע מודל של בגדים עשויים היטב במחירים נמוכים יחסית הודות לשיווק ישיר ללקוח. רבים גם מעדיפים להמיר צריכה של מותגים בחוויות אחרות. ואפשר להבין למה. אחרי הכל, ביותר מדי בתי אופנה ממתגים אוויר חם.
View this post on Instagram
הציבור מטומטם, אבל בסוף גם לו נופל האסימון
אולי כדי להוכיח שלא רק אנחנו נמצאים באיום קיומי, סבב שבועות האופנה הנוכחי יישר איתנו קו. רובו ככולו עוסק לא בצבעים הנכונים לקיץ 2025, אלא בשאלה אחת קריטית לקונצרנים־שמנים – שרידות אופנת היוקרה.
כל הסימנים מראים כי הגליץ שהתרגלנו לצרוך כבר לא עובד. למעט כוכבים נדירים כמו מיו מיו או הרמס, בתי האופנה הגדולים רושמים צניחות במכירות. בחלקם – כמו גוצ׳י – זו התרסקות של ממש.
אפשר להבין למה: בעוד שמנהלי בתי האופנה רוצים לחשוב שהכל קשור להאטה הכלכלית העולמית, הרי שיש סיבות נוספות. המרכזית שבהן היא החזירות של בתי האופנה האלו, שמזמן ויתרו על ערכים של יופי אמיתי או איכות סבירה, לטובת תקציבי שיווק מופרכים ועבודה עם משפיענים מופרכים עוד יותר. במילים אחרות, בתי האופנה האלה רוקחים בגדים שפשוט לא שווים את הכסף. הציבור מטומטם, אבל בסוף גם לו נופל האסימון.
בסוף הכל חוזר לאמון הציבור. האם הוא מאמין לבית האופנה או שלא. במקרה של ברברי, התשובה הייתה לאחרונה לא מוחץ. תחת השרביט של המעצב דניאל לי, אקס־בוטגה־ונטה, ניסה בית האופנה לזוז אל עבר אפיקים נועזים יותר, של ״אנגליות שבורה בכוונה״, המזכירים מרחוק את ויוויאן ווסטווד.
מה שבתחילה היה נראה סביר, הפך עם הקולקציות לתמהוני מדי, יקר מדי, ומטופש מדי (ותניחו לנו עם הפרווה המזויפת. אין חומר כעור יותר. לא רוצים פרווה, אל תשתמשו בה בכלל). הלקוחות, בהתאם, הצביעו ברגליים.
תצוגת קיץ 2025 של ברברי הייתה אמורה להיות קולקציית התיקון. ג׳ושואה שולמן, לשעבר ממותג התיקים המשגשג Coach, הובא כמנכ״ל כדי לעשות סדר (וככל הנראה גם לפתח לבית האופנה קטגוריה של פריטים זולים יותר). גם הקולקציה עצמה הייתה אמורה להיות לבישה יותר.
עם זאת, ספק אם זה מספיק בשלב זה. למעט כמה מעילים מוצלחים מאוד, יש בקולקציה הזו בעיית עריכה שמשלבת בין דיטיילים מיותרים לפריטים לא אטרקטיביים. התוצאה היא לא־זכירה במופגן. מנגד, קולקציה זכירה מאוד העמיד סטיבן סטוקי־דיילי (SS Delay).
זו קולקציית הנשים הראשונה שהעמיד המעצב הבריטי, שזכה גם להשקעה כלכלית מטעם הארי סטיילס, וכמו שחברים מלונדון כתבו – העיר לא נרגעת. חייטות ג׳נטלמנית, צווארונים נדיבים ונגיעות של הדפסים פרחוניים שמזכירים מרחוק מאוד את המאה ה־18, הפכו את הקולקציה הזו לשביל הזהב המושלם, זה שעובר בין מה שהופך בגד לבגד מעצבים, לבין מה שהופך בגד לכזה שאפשר גם ללבוש אותו באמת. כמו שזה נראה, יכול להיות שזה יהיה רעיון לא רע למנות אותו כמעצב הבא ברברי, לכשיגיע הזמן.
View this post on Instagram
מגיע לנו כל כך הרבה יותר
הפעם האחרונה שהייתי בוורשה הייתה לפני 24 שנים. זה היה ביקור חטוף והזוי שכלל טיסה שלא הצליחה לנחות ביעד, נסיעה של שעות באוטובוס בקור מקפיא וחברים למסע שלא שמרתי עם אף אחד מהם על קשר. לא זכרתי ממנה כלום. הפעם התוכנית הייתה שונה בתכלית – סופ״ש יום הולדת ארוך ליוחאי (כולל זר וסרט שהוטמנו בטרולי, ועוגה שהוזמנה מבעוד מועד).
לא מעט אנשים עקמו את האף כשאמרנו שאנחנו נוסעים. לכאורה אפשר להבין. יש בה המון זיכרון שמציץ ומציף מכל שעל. אבל יש בוורשה של היום גם יופי ופאר אמיתי, ניקיון, אנשים רגועים ונעימים לשיחה ובעיקר רחובות ״קומוניסטיים״ רחבים שהם הניגוד הגמור לרחוב ממוצע בתל אביב, שמשלב בשלושה מטרים מדרכה, שביל אופניים, נת״צ וכביש דו סיטרי.
ורשה גם אוהבת פרחים. אני לא זוכר מתי אכלנו כל כך הרבה פרחים. הם מפוזרים על כל דבר אכיל אפשרי – משניצל, דרך קוקטיילים ועד לעוגה המדוברת (כולל ביס־טעות מפרח שנראה כמו היביסקוס. הבנו מפני המלצרית שאכלנו את הקישוט הלא־אכיל). אגב אוכל – מדובר בעיר עם אוכל מעולה ממש: מ־Soul Kitchen האינטימית, דרך Sour Deli Bar הקז׳ואלית בשכונת פראגה, ועד ל־Paloma, בר היפסטרי־במידה שצופה אל הנהר.
יוחאי שכנע אותי לעלות על קורקינט. זו הייתה הפעם הראשונה שעליתי על קורקינט ממונע. אני לא פחדן, אבל עד היום זו הייתה נראית לי פעילות שמנותקת לחלוטין מהלייף סטייל שלי. אחרי שהוצאתי את המקל מהישבן, אני יכול לומר ששם, על גדת הנהר ועל רקע העיר העתיקה, זו הייתה חוויה אדירה.
בנסיעות האחרונות אימצנו הרגל של להחליף מלון באמצע. זו אמנם טרחה, אבל היא מאפשרת לראות את העיר משתי זוויות שונות ולפעמים גם לחסוך לא מעט. בליל יום ההולדת ישנו בראפלס, שהתברר כתפאורה שממנה עשויים החלומות (כולל גרסה מדויקת לקוקטייל סינגפור סלינג).
האם זו עיר אופנה? מצד אחד, ורשה שופעת מותגי־רחובות־ראשיים שהופכים אותה אתר עלייה לרגל. מנגד, היצע המעצבים המקומיים יחסית מצומצם ופונה ברובו המכריע לנשים. עם זאת, שיטוט לאורך רחובות Mokotowaska ו־koszykowa מתברר כפעילות אלגנטית מוצלחת (כולל כמה חנויות בישום נישה קטנות ומעוצבות להפליא).
ורשה מעוררת הרבה תחושות ומחשבות. זה חלק גדול מהקסם שלה. אבל היא גם הבהירה לי עד כמה אנחנו חיים במקום בו השדרה הפוליטית שלו מנצלת באופן שיטתי טראומות לאומיות לטובת השגת רווחים אישיים. וזה שובר לב. כי בוורשה הבנתי שאנחנו מעדיפים לומר לעצמנו שאין לנו מקום אחר, רק כדי לא להודות בכך שאנחנו פשוט מסתפקים במעט ושמגיע לנו כל כך הרבה יותר.
View this post on Instagram
הטקסטים התפרסמו לראשונה בחשבון האינסטגרם של לירוי שופן בחודש האחרון
