בחזרה לעתיד // איתן אלוא

לפני 10 שנים

אחד מפרויקטי הגמר הבולטים של שנת 2014 בתחום התקשורת החזותית היה פרויקט הגמר של איתן אלוא. בעידן שבו כבר אז המושג ״פורמט״ מיוחס באופן אוטומטי לעידן הדיגיטלי, פרויקט הגמר שלו הציע חוויה חדשה של קריאה ודפדוף דווקא באוביקט פיזי.

אלוא יצר מארז שמכיל שלוש אגדות מאוירות מתוך אוסף אגדות האחים גרים בתרגומו של דוד פרישמן. אופן הקריאה של כל אחת מהאגדות בנוי מפורמט דפדופי מקופל ההולך ונפתח, הולך ונפרש מפסקה לפסקה באופן אינטואיטיבי וטבעי. העין מובלת באמצעות האיורים והמהלך העלילתי המצויר, עד שהפורמט כולו נפרש ונגלה כפוסטר בגודל גיליון מלא, מאויר ומעוצב באופן עוצר נשימה.

״ההישג הגדול ביותר של איתן הוא כמובן מלאכת האיור הווירטואוזית״, אומר זאב אנגלמאיר, מנחה הפרויקט, בפרויקט הבוגרים האחרון שפרסמתי ככתב העיצוב של עיתון הארץ. ״הפרויקט מאוייר בסגנון ישן־חדש, והכרזות המתקפלות – ביחד עם המארז הצבעוני – הופכים את הפרויקט למרהיב ומשמח כל כך. בנוסף, איתן החליף את כל הדמויות האנושיות בשלוש האגדות בבעלי חיים מואנשים, ועשה זאת בחן ובקלילות”.

״סיימתי את הלימודים בבצלאל ביולי 2014 לצלילי אזעקות ויירוטים של מבצע צוק איתן״, נזכר אלוא. ״באותם ימים היה איסור על התקהלויות, ואירוע פתיחת תערוכת הבוגרים שלנו היה מצומצם ביותר ולמען האמת גם די עצוב.

״מיד כשסיימתי ללמוד התחלתי לעבוד כמאייר בסטודיו למיתוג של ברוך נאה, אפילו לא לקחתי חופשה קטנה לפני כן (טעות). פירקנו את תערוכת הבוגרים ולמחרת כבר העברתי כרטיס בסטודיו שהיה אז בנווה צדק. שם עסקתי בעיקר בפיתוח שפה מאוירת לסדרת אריזות״.

במקביל המשיך אלוא את העיסוק בפורמטים מקופלים ואופני קריאה חדשים, מסע שהחל עוד בהמבורג, במהלך חילופי סטודנטים ב־HAW, והתפתח לפרויקט הגמר שלו. בשנת 2015, כחלק ממחקר־עיצוב זה, יצר גרסה מתקפלת לסיפור ״כיפה אדומה״ שהוצגה בתערוכת How To בשבוע העיצוב בטוקיו (אצרו ליאורה רוזין וניצן דבי).

כמה חודשים לאחר מכן הוא אייר את ״שמלות כלות״ שכתבה שהם סמיט – קונצרטינת ענק שהוצגה בתערוכה ״חילופי דברים״ בגלריה בנימין (אצרה מרב סלומון) במסגרת שבוע האיור. ״תהליך זה, שהחל כתחביב, הפך לחלק בלתי נפרד מהיצירה האמנותית שלי״.

פאסט פורוורד

שלושה עיסוקים שנקרו בדרכו של אלוא בשנת 2015 השפיעו על כיווני היצירה והפעילות שלו עד היום. הראשון היה תחילת העבודה כמעצב הגרפי של חברת Monkey Business.

״הטייטל הוא אמנם מעצב גרפי אבל העבודה כללה כל כך הרבה תתי תחומים מעולם התקשורת החזותית: ארט דיירקשן, אנימציה, איור, עיצוב אריזה, עיצוב אתר, עריכת וידאו וכו׳ – זו היתה משרה מולטי־דיסציפלינרית על סטרואידים והרגשתי מאוד בנוח במשבצת הזאת. 

״דבר נוסף שהלהיב אותי בעבודה הוא ההזדמנות לעבוד בפורמטים מאוד מגוונים – החל מעיצוב אריזה בגודל קופסת גפרורים ועד איור קיר גדול למוזיאון העיצוב. כשמוסיפים למשרה הזו בוס מושלם כמו עודד פרידלנד, סביבת עבודה משפחתית וחשיפה לתהליכי פיתוח ויצור מעולמות העיצוב התעשייתי, אפשר לומר שזו בהחלט היתה עבודה שכיף לקום אליה בבוקר. מאז הקורונה אני כבר לא מעצב אין־האוס של החברה אבל עדיין עובד איתם על פרויקטים פה ושם״. 

הדבר השני שהתחיל באותה שנה והוא  עושה עד היום, הם האיורים לטור השבועי של נרי ליבנה במוסף הארץ. ״אל תספרו לאף אחד אבל מעולם לא איירתי לאף עיתון אחר בארץ, וגם מגבולות מוסף הארץ לא יצאתי מלבד גיחה חד פעמית למוסף שירי אהבה. לא זאת אף זאת – מעולם גם לא איירתי למגזין או עיתון בחו״ל ולא עשיתי אף פעולה אקטיבית כדי להגיע לזה.

״לפעמים אני תוהה מה אני מפספס (מלבד דולרים בעו״ש) ואיך זה לאייר טור קבוע של איזו סטפני או סנדרה מהניו יורקר. לא הייתי מתנגד, כמובן, אבל צריך לומר ביושר – מה לי ולהן? ולמען האמת גם אין לי עניין בכתבות על נושאים רנדומליים, חשובים ככל שיהיו. יש לי עניין בכאן ועכשיו שנרי מתארת בטור שלה, בחיים שלה בארץ ובמה שהיא עוברת קילומטרים ספורים ממני. יש סיבה שאני עושה את זה כבר תשע שנים״. 

יש לי עניין בכאן ועכשיו שנרי ליבנה מתארת בטור שלה, בחיים שלה בארץ ובמה שהיא עוברת קילומטרים ספורים ממני. יש סיבה שאני עושה את זה כבר תשע שנים

ולבסוף, הדבר השלישי המשמעותי שקרה לדבריו באותה העת, הוא שהחל ללמד. המאיירת והמעצבת ג׳ודית אשר פנתה אליו והזמינה אותו להיות לה לאסיסטנט בקורס יסודות העיצוב במכון טכנולוגי חולון.

״לימדנו יחד קורסים שונים במשך מספר שנים ולאחר מכן קיבלתי קורסים משלי וגם התחלתי ללמד בבצלאל. אני מאוד אוהב את סביבת המעבדה הזו של לימודי עיצוב – המפגש המרתק עם מוחות קודחים מיצירתיות שכוחות השוק עוד לא סירסו״.

בנוסף להוראה, הזדמן לו לאצור כמה תערוכות במסגרת האקדמיה והוא גילה שהוא מאוד אוהב את זה. ״האוצר הוא כמו במאי או עורך של ספר, יש בכוחו כדי להשפיע על חווית השיטוט־דפדוף וכתוצאה מכך גם להשפיע על קצב פעימות הלב של הצופה. זה סיפוק אדיר של יוצר. 

״התערוכה האחרונה שאצרתי, ׳חושפים שיניים׳, התקיימה לפני כשנה בשבוע העיצוב ירושלים בבית הנסן. זו תערוכת איור שהיא תוצר של כמה מפגשי סדנה עם סטודנטים שנה ב׳ (!) במכון טכנולוגי חולון. הסטודנטים יצרו מיצב מקורי ומפתיע הכולל איורי דו־ממד עצומים בשילוב סאונד ותאורה דרמטיים. התוצאה היתה אחד החללים המהפנטים באירוע ודימוי מאוד רחוק ממה שאנשים מדמיינים כשהם חושבים על תערוכת איור״.

10 שנים אחרי

״בעשור האחרון ראינו פריחה של תחום האיור שפורץ את הגבולות המקובלים שהתקבעו במחוזותינו וזו מגמה חיובית. זה מתבטא בגידול במשרות איור, נדידה של תערוכות איור מגלריות למוזיאונים, פריחה של ספרות חזותית מאוירת ועוד.

״יש ביקוש עולה לתוצרים מאוירים והכרה באיכות שלהם. במקביל, משמח לראות שעדיין יש עניין ומחקר של פורמטי קריאה מדופדפים וגם כאלה שבודקים גבולות, רואים את זה בשיטוטים בתערוכות גמר. הפרינט חי ובועט וזו כבר קלישאה, אני לא מחדש״.

איפה זה תופס אותך?

״עוד לא נתקלתי בספר אינטראקטיבי־ממוחשב מאויר על ידי אדם או מכונה שמספק חוויה משולבת מספקת של פורמט־תוכן־עיצוב. כדי להציע אלטרנטיבה לספר הקלאסי צריכים להתאמץ עוד קצת עם האלגוריתמים והקוד, ובמקביל להתמודד עם קדחת הגלילה האינסופית שאנשים לוקים בה כשהם נתקלים במסך. הספר המאויר המודפס, מציע לרוב פרשנות אישית יחודית, ניתנת למישוש, חוויה לא מנוכרת שאפשר להנות ממנה בצוותא ולא לבד עם משקפי אשליה כל שהם. 

עוד לא נתקלתי בספר אינטראקטיבי־ממוחשב מאויר על ידי אדם או מכונה שמספק חוויה משולבת מספקת של פורמט־תוכן־עיצוב. כדי להציע אלטרנטיבה לספר הקלאסי צריכים להתאמץ עוד קצת עם האלגוריתמים והקוד

״מדי פעם אני משתתף בירידי ספרים שמציעים למכירה את מארז ׳האחים גרים על־פי פרישמן׳ ובנוסף את ׳שמלות כלות׳ ומופתע בכל פעם מחדש שמבין שניהם, ״האחים גרים״ נמכר יותר, למרות המחיר הכפול ופוצנטיאל השחיקה הגבוה של האוביקט. אנשים אוהבים הפתעות והמארז נותן להם את זה״.

על מה אתה עובד היום?

״אני בהפוגה מ׳פורמטים מיוחדים׳ וכרגע עובד על פרויקט עצמאי של נובלה גרפית לטקסט מופתי של שהם סמיט – ׳גבר חלומותיי׳. מדובר על 30 כפולות במגזרות נייר וקורה לא מעט שהעבודה עליו נדחקת הצידה לטובת פרויקטים מוזמנים והחיים עצמם. התחלתי לעבוד עליו ב־2019. כששואלים אותי מתי הוא יצא לאור אני כבר לא נוקב במועד ספציפי, מאמין שבמהלך 2025.

״במבט לאחור אני יודע להגיד שזיהיתי אצלי תופעה שככל שהאיור הפך ל׳מקצוע׳ כך הרגשתי צורך למלא מחדש את משבצת ה׳תחביב׳ ומפה לשם התחלתי ללמוד תפירה. 

״כשאתה ניגש לרכוש מיומנות של קראפט כשבאמתחתך כבר ניסיון וידע קודמים בתחום משיק, הדבר מעשיר את העשיה היצירתית ונותן עוד אופציה לביטוי; קו־כתם־טקסטורה, הכל מתחבר בסוף. אני יודע שיש הרבה מעצבים גרפיים שיוצרים להנאתם בחימר, זה מדהים בעיני, ממש מומלץ.

״כשצוללים לפרטים יש הבדל עצום בין תפירה לאיור, בתפירה הכל חייב להיות מאוד מתוכנן משלב אפס ויש כלים ספציפיים לכל פונקציה וגם כאלה שהם מאוד שימושיים, כמו סרגל אריסטו, לדוגמה, שהוא לא פחות מפלא. בסך הכל אני די מרוצה מלימודי תפירה, ואמא שלי אפילו יותר. יש לה תופר פרטי לתיקונים חופשי חופשי״.

בעוד 10 שנים

״אני יודע על מה לא נדבר 😅. לא נדבר על איך התפוצצה בועת ה־AI כי בעוד עשור זו כבר תהיה ידיעה ישנה. אנטרטיינמנט תקופתי ותו לא. רמת ריגוש 4/10 בסולם איתן.

״אני מסתכל על המלחמה והיוזמות המדהימות שבאו לתת מענה למצוקות של אנשים – חמ״ל המתפרות באקדמיות, מיזמי גיוס כספים כמו ׳זיכרון עוטף׳, חולצות ׳העוטף׳ ועוד ועוד ומתחזקת אצלי ההבנה שעם כל הטכנולוגיות החדישות שמציעות עולם ומלואו ועיצוב בשנקל, ב׳חיים עצמם׳, אין תחליף לעבודת־היד וליוזמות של אינדיבידואלים בני־אנוש כדי לספק נחמה ורווחה לציבורים גדולים.

״איפה נהיה? ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה אז לצערי בטח נהיה בעוד סבב לחימה פלוס מינוס. כשאנשים לא מתאימים מגיעים לעמדות כח והשפעה, בהכרח דברים רעים יצאו מזה. אני לא מדבר רק על הפוליטיקה ברמה הארצית, כל מוסד הוא מיקרוקוסמוס של המדינה והאחריות לחיים טובים ומוסריים יותר בארבע אמותינו רובצת על כתפי כל נושא משרה״.

לקריאה נוספת

״Nata Metlukh היא אנימטורית אמריקאית עם סגנון איור נאיבי ושובה לב. בעבודות שלה היא מפרקת רגעים אבסורדיים מחיי היום יום, ועושה מהם מטעמים. למדתי ממנה הרבה כשעבדתי על הסרטון ׳ימי הנחש׳ – פרויקט אישי שדרכו חקרתי את יכולותיי כאנימטור. 

״Design for Today היא הוצאה בריטית קטנה שמוציאה לאור ספרים במהדורה מוגבלת ביותר. הספרים נבחרים בקפידה וכל אחד יותר יפה מהשני״.