ג׳וקר: (זה היה יכול להיות) טירוף בשניים

״ג׳וקר״ של טוד פיליפס, מעבר לעובדה שהיה סרט מופתי וקרוב למושלם, היה הכל חוץ מסרט קומיקס שגרתי. פיליפס וחואקין פיניקס – שנתן את נשמתו, גופו וחייו לתפקיד הזה – סיפקו יחד מופע חד פעמי של ריאליזם קומיקסי יוצא דופן, עם סרט שלא קרה בו יותר מדי ויחד עם זאת – קרו בו כל כך הרבה דברים טובים ואדירים.

הבחירה האמיצה בכיוון הזה, יחד עם נטיעת הומאז׳ים לסרטים אחרים כמו ״מלך הקומדיה״ של סקורסזה, הוכיחה את עצמה עם ביקורות משתפכות, הכנסות בהתאם ושני פרסי אוסקר מוצדקים לחלוטין: פיניקס קיבל את הפרס בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר (ובכך הצטרף להית׳ לדג׳ר המנוח שקטף את הפרס על אותו התפקיד) ואוסקר נוסף לפסקול הטוב ביותר.

כך השלים ה״ג׳וקר״ סווייפ נפלא והגדיר מחדש ז׳אנר שלם. לא רק דמויות צבעוניות, צעקניות ונוטפות טסטוסטורון, אלא גם ירידה לגובה הקרקע, לדיכאון, לשיטהול ולשיממון האנושי הדפוק מהיסוד, שממנו צומחים הנבלים האמיתיים.

ההצלחה הפנומנלית של ״ג׳וקר״ הולידה את המובן מאליו – הפקת סרט המשך. זה לא עניין סטנדרטי לסרטים מהסוג הזה, אבל הייתה תקווה שפיליפס ופיניקס, בגיבוי מלא של ליידי גאגא, ינפיקו תוצר ראוי שיצדיק את עצם קיומו.

״ג׳וקר: טירוף בשניים״ הוא מחזמר מתחילתו ועד סופו, כך שאם אינכם חובבי דמויות שמחליטות שזה הרגע המתאים לשיר את שעל ליבן, מומלץ לשקול את הצפייה בו

יחסי הציבור של ״ג׳וקר: טירוף בשניים״ שיחקו עם העניין של מחזמר/סרט עם שירים רנדומליים. אז חלאס שטויות. ״ג׳וקר: טירוף בשניים״ הוא מחזמר מתחילתו ועד סופו, כך שאם אינכם חובבי דמויות שמחליטות שזה הרגע המתאים לשיר את שעל ליבן, מומלץ לשקול את הצפייה בו.

העלילה מתרחשת שנתיים לאחר אירועי הסרט הקודם. אחרי שהואשם ברצח של חמישה אנשים, ארתור פלק (חואקין פיניקס) מבלה את ימיו בבית הסוהר ״ארקהיים״, סופג התעללויות מהסוהרים, ובגדול, חזר לחיות בדלי החרא שהם חייו.

כשהוא מעביר את ימיו בגיהנום הזה, הוא פוגש את קווין (ליידי גאגא), צעירה פירומנית באגף של ״הנורמלים״ בבית הכלא. היא מאוהבת בפלק ובעיקר באלטר אגו שלו – הג׳וקר. השניים נסחפים לתוך סיפור אהבה מטורלל, שמגיע לשיאו באמצעות שירים נפלאים מכל הזמנים ובביצוע של פיניקס וגאגא בעצמם.

יש כאן שני שחקנים טיל והם טובים. אבל טירוף, למרבה הצער, אין בסרט הזה, או ניצוץ שיכול להצית אחד כזה. מה יש כאן? בעיקר ערבוביאדה של ז׳אנרים שמבוצעת טוב, אבל ככל שהיא מתקדמת, רמות העניין בה יורדות לגובה הרצפה המטונפת בשאריות פופקורן של האולם.

מבוי סתום

״ג׳וקר: טירוף בשניים״ מתחיל כמו סרט בית כלא, עובר למחוזות המיוזיקל ומסתיים בתור דרמת בית משפט טיפוסית, רק עם אדם מוחצן ומאופר בכבדות. ההתניידות של פיליפס בין ז׳אנרים היא רעיון טוב ושאפתני למכביר שראוי באופן הכי כן לטונות של כבוד. זה מקורי, זה משוגע וזה היה יכול להיות מטורף. אבל כשמגיעים למחוזות המיוזיקל של הסרט, ועם כל היופי שבשירים – הם מרגישים תלושים, מאולצים וכאילו מישהו הכניס אותם לסצנה בכוח כי טוד פיליפס קבע.

מה כבר אפשר לומר על חואקין פיניקס שלא נאמר? הוא חד כתמיד ולא מאכזב, גם בהופעה הפיזית הצנומה והמרשימה. פיניקס מצדיק כל דולר שנשפך על משכורתו והוא גם אחראי לכוכב שלם ומנצנץ בציון הביקורת. ליידי גאגא בתור הארלי קווין, גרופי מטורללת בקטנה שהופכת להיות העזר שכנגדו, עם פיתוח דמות טוב יותר, הייתה יכולה להיות בעלת השפעה אמיתית על המהלכים בסרט ולא רק כלי שרת לפיתוח הדמות הראשית, שאגב אינה מתפתחת כלל.

דמותו של פלק סובלת מרגרסיה קשה. החיים המחורבנים שלו מושכים אותו בחזרה אליהם. וזה גם מעלה את הטענה שהסרט הזה הוא מבוי סתום – לצופים ובעיקר לארתור שמוצא את עצמו שוב באותה הנקודה.

ברמה הטכנית, ״ג׳וקר: טירוף בשניים״ מצטיין. יש כאן פסקול נפלא, אחלה שירים והצילום מדהים. כל פריים יכול להיות ממוסגר כפוסטר שתולים באיזה מתחם לעבודה משותפת. את כל אלו קשה לומר על התסריט של טוד פיליפס וסקוט סילבר, שמרגיש קטן מדי עבור שתי דמויות מוחצנות כמו אלו שבליבו. כאמור, פיניקס הוא המרכז כאן ונוכחותה של גאגא מרגישה מיותרת.

בנוסף, אפשר היה לקצץ פה דקות מיותרות רבות. זה מעלה טענה נוספת על תעשיית הקולנוע ההוליוודית, שנדמה שבשנים האחרונות נוקטת בשיטה של ״בואו נדחוף כמה שיותר סרט לתוך כמה שיותר (או פחות) דקות״ – בטוח ייצא מזה משהו. לפעמים זה עובד, לפעמים בקושי, אבל לרוב זה הרבה פחות, כמו במקרה של ״ביטלג׳וס ביטלג׳וס״.

ההקרנות המוקדמות של ״ג׳וקר: טירוף בשניים״ בפסטיבל קאן התקבלו בביקורות מעורבות, חלקן היו פושרות עד קפואות. זה לא סרט משעמם ומייגע, אבל הוא גם לא הסרט הכי מעניין בקטלוג הסרטים הנוכחי. הוא בעיקר מאכזב, מפני שיש לו כל מרכיב מנצח אפשרי: במאי נפלא, שחקן ראשי מהטופ אוף דה פופ, שחקנית מעולה עם קול אש. ומה מקבלים בסוף? סרט רגיל ביותר עד פשוט, לא מאתגר כמו קודמו ובמיוחד לא מצדיק את עצם קיומו כסיקוול.

---

ג׳וקר: טירוף בשניים
בימוי: טוד פיליפס
138 דקות; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים