טעות בליהוק: עמית רייס מחפש פרפורמרים שיש להם משהו להגיד על העולם

יובל: הי עמית, בוקר טוב. מה שלומך בתקופה הכאוטית הזו?

עמית: הי יובל. האמת שהתשובה שלי לא משמחת… הכל מאוד עצוב ומזעזע ומדאיג. באתי להוריד :-/ אבל אני באופן אישי ברוך השם בריא וללא תלונות. שמח בחלקי 🙂

יובל: יפה. ובתוך זה אתה מצליח לשלב גם יצירה, ועל זה גם נדבר – טעות בליהוק. תן לנו רגע את תקציר הפרקים הקודמים, מה הקונספט ומאיפה הגיע הרעיון

עמית: ועל זה אני מודה כל יום! (קלישאות זה אני). האמת שתלוי כמה אחורה הולכים. אפשר להתחיל מזה שהייתי ילד מעריץ של מחזות זמר, גיק כזה של הז׳אנר… או אפשר לדבר על ראשית עידן היו־טיוב ששם שאבתי את רוב ההשכלה שלי על התחום…

מה שבטוח זה שהקונספט הוא קונספט מיובא מברודווי. יש ערב שנקרא ״מיסקאסט״ (ליהוק לא נכון – בתרגום חופשי) שבו עולים כוכבי ברודווי הכי גדולים ומבצעים שירים של דמויות מתוך מחזות זמר שהם לעולם לא ילוהקו אליהן. מעין מגשימים לעצמם חלום, או חושפים צד נוסף בפרפורמנס שלהם, שבשגרה לא יוצא להם

יובל: מגניב

עמית: פאסט פורוורד ללפני שנתיים וחצי בערך – החלטתי להרים ערב כזה פה בארץ, למיטיבי לכת, הז׳אנר בשיא תפארתו, בלי התנצלויות, וראינו שיותר ויותר קהל (גם כזה שלא בקיא מדי בז׳אנר) נהנה מהערבים האלה. יש בהם קסם. מאז היו כבר בערך 13 מופעים של ״טעות בליהוק״, כולל שיתופי פעולה מרגשים, וכל עוד הקהל בא – אנחנו נהיה על הבמה

יובל: אני פותח רגע טאב – ספר כמה מילים על עצמך, מה אתה עושה כשאתה לא מרים ערבי שירה של מחזות זמר

עמית: נתחיל בהווה – אני מנהל הדיגיטל של האגודה למען הלהט״ב בשנה האחרונה. בעשור שקדם לזה הייתי שחקן (בעיקר מחזות זמר, המון מחזות זמר), קומיקאי, מורה, במאי פול טיים, והקורונה נתנה כאפה גם לי. אני נורא אוהב רשתות חברתיות, וכשאני אומר ״נורא״ אני מתכוון: ״מכור נורא״.

הלכתי ללמוד מקצוע נוסף בזמן הקורונה שנקרא עיצוב ואפיון חווית משתמש, שזה לימודים כזה של מקצועות ההיי־טק. האמת שלא הייתי יכול ליצור את ״טעות בליהוק״ כמו שהיא, בלי לימודי העיצוב והאפיון לפלטפורמות הדיגיטליות

יובל: וואלה. למה? איפה אתה עושה את החיבור?

אין ״דמות״. יש רק ״שחקן מול קהל״. ואז אנחנו יוצרים עולם ללא מסיכות על הבמה, אישי ואינטימי שגדל לתוך צורת הביטוי המוגזמת והגדולה מהחיים של מחזמר

עמית: חלק אינטגרלי מהמיזם הזה הוא למשל שכל הנאמברים עולים לרשתות. אין לך את זה באף מופע אחר. המטרה של מופעים אחרים היא להביא את הקהל לאולם. בברודווי נגיד אסור לצלם כדי לא לפגוע במכירות.

פה, בגלל האהבה שלי לכח ולהשפעה שיש לרשתות החברתיות, אחד הדברים הכי חשובים לי הוא שהקטעים יעלו לרשתות ויתקיימו גם שם ולא יסיימו את חייהם על הבמה. ברשת זה חי תמיד, משהו שבתיאטרון לא קיים.

עוד זווית שאני תמיד מדבר עליה עם הפרפורמרים: אם נגיד ההגדרה של תיאטרון היא ״שחקן משחק דמות לפני קהל״, ב״טעות בליהוק״ אני מוציא מאפיין מרכזי מההגדרה ונהנה לראות מה קורה. אין ״דמות״. יש רק ״שחקן מול קהל״. ואז אנחנו יוצרים עולם ללא מסיכות על הבמה, אישי ואינטימי שגדל לתוך צורת הביטוי המוגזמת והגדולה מהחיים של מחזמר.

נוכחתי לגלות שזה משהו שמאוד עובד בישראל בהקשר של הז׳אנר הזה שלישראלים הוא לפעמים ממש מעושה.

יובל: וואלה, לא חשבתי על זה ככה

יובל: תגיד, משהו השתנה בשנתיים וחצי האלו מבחינת הפורמט או המופע, מהראשון ועד היום?

עמית: ברוררררררר

קודם כל שרים רק בעברית. תמיד? כן. תמיד תמיד? כן. זה משהו שלא היה ברור לי בהתחלה. חשבתי שאם נשיר באנגלית זה יעבוד וזה רק תלוי אם לפרפורמר.ית יש אנגלית טובה.

אחרי שנכוויתי על בשרי (ולא רק אני) – זה גבול שהבנתי שאני חייב לשים. אנחנו מתרגמים מה שלא מתורגם, מעדכנים מה שלא מעודכן ונהנים לספר סיפור בעברית. אני חי על זה.

עוד משהו שהשתנה זה הראייה שלי – אני יודע להגיד היום לפרפורמרים איזו בחירה באיזה שיר תעזור להם לנצנץ ולרגש ומאוד מאוד (מאוד) ממליץ להם להקשיב לי

קודם כל שרים רק בעברית. תמיד? כן. תמיד תמיד? כן. זה משהו שלא היה ברור לי בהתחלה. אנחנו מתרגמים מה שלא מתורגם, מעדכנים מה שלא מעודכן ונהנים לספר סיפור בעברית. אני חי על זה

יובל: אז בוא נדבר על הליהוק: איך זה קורה, איך בוחרים פרפורמרים, איך בוחרים שיר, מה בא קודם, וכן הלאה

עמית: אני משתדל להרכיב קאסט מגוון. שיהיה מישהו מוכר, שתהיה מישהי צעירה, שיהיה מישהו מפוזיציה אחרת בתחום (למשל אוהד חיטמן, המלחין והכותב, שהקהל לא רגיל לראות אותו משחק על הבמה), להביא חבר׳ה שאוהבים את הז׳אנר וגם כאלה שזרים לז׳אנר. 

לשמחתי, כותבים לי הרבה חבר׳ה שאני לא מכיר וככה יוצא לי ללהק גם פרפורמרים שלא יודע מתי היה יוצא לי לפגוש. וגם השם ״טעות בליהוק״ כבר הולך לפניי וכשאני פונה לאיזו אלילת ילדות שלי כמו דפנה דקל, השיחה לא מתחילה מאפס.

מה שבטוח זה שאני מחפש ללהק פרפורמרים שיש להם משהו להגיד על העולם. משהו לשתף. זה פורמט שהפרפומריות ממש מדברות בגובה העיניים עם הקהל וצריך בשביל זה חוויות עמוקות ונינוחות על הבמה. לא לכל אחד מה שנקרא, ואני מנסה לשמור עליהם כמה שאפשר שיזהרו ויועצמו בתוך החוויה הזו.

כמה מהמפתחות לבחירת שיר שהוא ״טעות בליהוק״ הם: מגדר הפוך, גיל שונה, או טייפקאסט שונה – משהו שהיום לא תלוהק אליו לא משנה מה. יש עוד מפתחות אבל זה בגדול.

יש גם את סיפור הגזע. היום בברודווי אנחנו רואים הרבה ״בליינד קאסטינג״ וזו שיחה אחרת, אבל ״טעות בליהוק״ היא הזדמנות בשביל שחקנית לבנה למשל לשיר את השיר של אפי מ״דרימגירלז״ שהן אפרו־אמריקניות (אוף למה אני מרגיש שאני לא מצליח להתנסח פוליטקלי קורקט כמו שצריך כשמדברים על גזע).

בחירת השיר היא התהליך הכי מורכב והכי ארוך. זה אולי רוב כאב הראש. אני תמיד מכוון את החבר׳ה ואומר להם שהתשובה מתחת לאף. ללכת אל המיוחד או המגניב רק כי מישהו אחר עשה פעם או משהו – זה לא מעניין. מה שמעניין ויחבר את הקהל אליהם זה איזה שיר יעזור להם להעביר סיפור אישי שלהם שבוער בהם בגוף היום. או מאז ועד היום. סגירות מעגל על הבמה הן לרוב מאוד מרגשות

יובל: תן דוגמאות, איזה היילייטס ממופעים קודמים ותספר מה מתוכנן בערב הבא?

עמית: בערב הראשון של טעות בליהוק השתתפה פרפומרית צעירה שאף אחד לא הכיר והתעקשתי שתבוא: ליהי טולדנו. מאז היא פרצה ועושה דרך כל כך יפה, ובמופע שהיה הקיץ עם הפילהרמונית והמשולש, ליהי הופיעה שוב והייתה מפעימה.

כשטל גנור (זמרת מהאופרה הישראלית) שרה על הבמה את אחד השירים של אנני מהמחזמר ״אנני״ וסיפרה שכשלא התקבלה להפקה כילדה, זה היה יום שבו היא קיבלה דרייב מטורף להמשיך ולכבוש פסגות בעתיד. ואז לשמוע את אותה טל, היום בת 30+, שרה שיר שכתוב לילדה במקור שרק רוצה שיבואו למצוא אותה – הלב מתפוצץ והעיניים נרטבות מעצמן.

פרח בר מיניאלי, לקחה שיר מהמחזמר שהיא הכי אהבה בתור ילדה, ״מאמא מיה״, וביחד נתנו לו טוויסט בי־סקסואלי שאפשר לה לשתף את הקהל בחוויה אישית שלה מעולם הדייטינג.

או הבמאי והמנהל האמנותי של הבימה משה קפטן והבמאי הכוריאוגרף עוז מורג, שעבדו יחד שנים, עלו בהפתעה לבמה באחד הדואטים האייקונים ״אם אתה חושב שאתה טוב ממני״ מ״אנני אוקלי אשת לפידות״ ועקצו אחד את השני בלי לראות בעיניים במשך 5 דקות של נאמבר. הקהל (וגם הם) היו בהלם!

יובל: והערב הבא?

עמית: בערב הקרוב יש קאסט היסטרי. יש כמה הפתעות שאני לא יכול לספר. פשוט כי די – הקהל כבר יודע ששווה לבוא ולראות לייב, אז תבואו ותראו לייב. אבל הזמנתי את תובל שפיר להראות לנו צד שלו, שאולי רוב הקהל לא מכיר. את נעמה לוי אופק, שבשנים האחרונות הפכה למורה לפיתוח קול של כל זמר שמכבד את עצמו בערך וכן אני מדבר על נועה קירל. יהיה מעניין ומרגש בטוח לשמוע אותה משתפת אותנו משהו מקדמת הבמה הפעם ולא מאחורי הקלעים. בן פרי, שהוא פרפורמר מושחז, יעלה עם נאמבר מחרפן של מל ברוקס…

יהיו דואטים, יהיה יותר מדואטים… וזה מה שאני יכול להגיד בשלב הזה. :))))

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

עמית: שכולם יחזרו הביתה. ולהתפלל לשלומם של כל החיילים והפצועים

יובל: אמן

עמית: ושאני מודה לאמא שלי ז״ל שתמיד דחפה אותי ללכת אחרי העולמות הקסומים שנותנים לי השראה. היא בטח הייתה באה למופעים של ״טעות בליהוק״ ומחלקת עוגות בכניסה לכל הקהל שמגיע (וגם לא חוסכת את הביקורת שלה)

---

טעות בליהוק | ערב טעויות שכולו מחזמר
בימוי ועריכה: עמית רייס
מרכז ענב, 29.11