גבולות גזרה // Koolina

מי?

אור בן סימון, בת 29, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות בבצלאל. הסיפור שלי עם אופנה התחיל בסוף השירות הצבאי, שם גיליתי את עצמי מחדש דרך רקמה. מהרגע הראשון התאהבתי בתהליך היצירה – חוט, מחט, בד – והאפשרויות היו אינסופיות.

הצבעים תמיד היו שם, חלק בלתי נפרד ממני, מלווים אותי מאז ילדותי. אני רואה את העולם בצבעים – כל מחשבה, תחושה ורגש, מלווה בגוון משלו, וזה בדיוק מה שמנחה אותי כמעצבת.

חוטי המחשבות, Koolina. צילומים: שליו אריאל

המותג

המותג שלי, Koolina, נולד כמעט במקרה, אבל בדיעבד אני מבינה שהיה לזה כיוון ברור מההתחלה. תמיד אהבתי כובעים. יש משהו מיוחד בפריט הזה, שהוא גם אופנתי וגם פרקטי.

לפני הלימודים בבצלאל, הלכתי לקורס תפירה, וחשבתי: ״מה אני יכולה ליצור שהוא לא קל מדי ולא קשה מדי?״ כשראיתי מישהי ברחוב עם כובע טמבל, ידעתי שזהו זה. כך תפרתי את הכובע הראשון שלי.

הקולקציה האחרונה שלי היא תוצאה של שנים של התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז (ADD), שאובחנה אצלי בגיל צעיר. אני לא היפראקטיבית – אני חולמנית. כל חיי ליוו אותי מחשבות בלתי פוסקות, כמו חוטים שמשתלבים אחד בשני, מתנגשים, נפרדים, אבל גם משלימים

שמרתי את כל האבולוציה של הכובעים – מהראשון ועד האחרון – עד שהגעתי למה שאני קוראת לו ״המתכון המושלם״: כובע דו צדדי שהייתי קונה לעצמי. מה שהתחיל כניסוי אישי, הפך לטרנד קטן כשהחברים התחילו להזמין, ומשם לכ־1,500 כובעים שמסתובבים בארץ ובעולם. עם השנים פיתחתי את הקולקציה הראשונה שלי תחת המותג שלי, שכללה לא רק כובעים חדשים שעיצבתי מאפס, אלא גם קימונואים וחולצות – כולם בגוונים עזים ותפרים חיצוניים.

את השם של העסק ידעתי מהרגע הראשון. כשאחותי שחר נולדה המצאתי לה את השם – ״קולינה״, שכמו שרואים ושומעים – לא קשור בשום צורה לשם שלה. אני בעצמי לא יודעת מה זה אומר ומאיפה זה הגיע, אבל עד היום אני מציקה לה איתו. לכן, ברגע שהחלטתי שאני פותחת עסק – השם היה לי ברור.

קולקציה אחרונה

הקולקציה האחרונה שלי, ״חוטי המחשבות״, היא תוצאה של שנים של התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז (ADD), שאובחנה אצלי בגיל צעיר. אני לא היפראקטיבית – אני חולמנית. כל חיי ליוו אותי מחשבות בלתי פוסקות, כמו חוטים שמשתלבים אחד בשני, מתנגשים, נפרדים, אבל גם משלימים.

תהליך היצירה החל בחוטים צבעוניים שתפרתי אחד לשני, כמו מחשבות רנדומליות שמתארגנות לכדי יצירה אחת. הדפסים שפיתחתי לקולקציה מעניקים רובד דו־ממדי שמדמה את הקונפליקט הפנימי הזה – בין צבעים מתנגשים, אבל בו בזמן משלימים – ממש כמו שאני חווה בראשי.

אור בן סימון. צילום: לי להב

כיום אני עובדת על קולקצית המשך, אני קוראת לה ״המשך של אופטימיות״. ממש בתום הלימודים התחילה המלחמה ואיתה הגיוס שלי למילואים בתור לוחמת תותחנים. המלחמה עצרה הכל ושינתה לי ולכולנו את החיים.

עם זאת, אחרי תקופה לא קלה, אני רוצה להסתכל על העתיד בצורה אופטימית. להיאחז בטוב. זה מה שתראו בקולקציה: את הצבעוניות המאופיינת שלי אבל בו זמנית גם קרעים. אי אפשר לשכוח אבל אפשר לפחות לפנטז על עולם טוב יותר.

מקורות השראה

את רוב ההשראה אני שואבת מהחיים עצמם. אני חושבת שמה שנותן לאמן את הרעיונות הכי טובים הוא מה שקורה אצלו בלב. אני יוצרת מתוך תחושות, רגשות וזיכרונות.

אני מושפעת מההיסטוריה, במיוחד משנות ה־20 ועד שנות ה־60, שהיא התקופה האהובה עליי. בשנות ה־60 הייתה פריחה של צבעים, חופש ויצירתיות, ואני שואפת לשלב את הרוח הזו בעיצובים שלי.

המעצבת שאני הכי אוהבת היא מארי קוואנט, שהלכה לעולמה. היא לקחה בגדים ונתנה להם חיים בעזרת שילוב של צבעים, פשטות וסקסיות נערית. עם זאת, אני מעריצה את תום בראון ואת סקיפרלי, שגם הם, כמוה, יודעים לספר סיפור דרך הבגדים אופנה – אמנות חיה ונושמת.

קולקציית 2022. צילומים: גלי להב

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

ארון פרטי

הסנדלר הולך יחף. אני לא תופרת לעצמי המון אבל יש לי כמה פריטים בארון שהכנתי לעצמי או שהם של המותג. אני מאוד אוהבת את lazy oaf – מותג לונדוני על טהרת הצבע והשיגעון. עיקר הארון שלי הוא פריטי וינטג׳, אני מרגישה שאני לובשת סיפור. פעם התייחסו לכל פרט קטן בבגד ויצרו גזרות שאין היום.

עתידות

בעוד חמש שנים אני רואה את העסק שלי גדל ומתפתח. אני חולמת על סטודיו עם קולקציה שמחברת את כולם – יום ולילה, לבן ושחור עם צבעים נועזים. לצד אלו, אני מתחילה להיכנס לתחום של שמלות כלה, תחום שהרגיש לי רחוק.

תמיד אמרתי שהגיהנום הוא לבן כי אין בו צבע, אבל גיליתי את הקסם שבו בעזרת שמלות שיצרתי לתקופת החתונות האחרונה. הייתי רוצה ליצור שמלות כלה עם צבע, אבל כאלה שהן פיין. לחצות קצת גבולות בעולם הכלות. בסטודיו שלי הכל יתחבר יחד – היום עם הערב, וצבעים קיצוניים עם שחור ולבן.