אופנת הדור הבא: עידו רקנטי מחנך את מעצבי העתיד

״אני אוהב ללמד וזה מה שאני רוצה להמשיך ולעשות גם בעתיד״, אומר מעצב האופנה עידו רקנטי, שמשמש משנת 2015 כראש המגמה לעיצוב אופנה בבית הספר התיכון ״רעות לאומנויות״ בחיפה. ״אני אוהב לעצב, אבל נהנה ללמד ולהכשיר את הדור הבא של המעצבים״.

סיפורו המקצועי של רקנטי הוא אולי סיפורם של בני דור המעצבים הישראליים שצמחו בתל אביב בתחילת העשור. אלו שבמהלך השנים עברו נתיב מקצועי לא קל, חצו צמתים ועצרו בתחנות משמעותיות בחייהם כדי להתאים את עצמם מחדש למציאות המקומית.

רקנטי סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בשנת 2000. מיד אחרי סיום הלימודים נסע לחו״ל עם ענבר בת זוגו, שם ייסדו יחד את מותג האופנה שנושא את שמו. למרות שפעלו בברצלונה, בשפה זרה, הצליחו השניים ליצור קולקציה שלמה שנמכרה בספרד. עם לידתו של בנם הבכור חזרו ארצה, ״כי ילדים יולדים בישראל״. לאחר החזרה לארץ שבה ענבר לעסוק באדריכלות, תחום שבו היא עוסקת גם היום.

בשיא פעילותו המקצועית בארץ החזיק רקנטי מספר חנויות בוטיק. הראשונה בככר דיזנגוף, ובהמשך גם בככר מלכי ישראל ובמתחם התחנה בתל אביב. את סגנון העיצוב שלו הגדירו כ״גיאומטרי עם חוש הומור״: הוא הציע עיצובים לנשים ולא לנערות; והעידו עליו שידע לנהל דיאלוג הדוק עם לקוחותיו, מה שאפשר לו להתאים ולשנות את הקולקציות על פי השיח שהתנהל ביניהם. רקנטי הבין את קהל הלקוחות שלו, והציע להן מוצר מוגמר באיכות גבוהה, וגם כזה שהתאים לרחוב הישראלי.

בישראל פעל רקנטי כמעצב אופנה ובעל מותג עצמאי בשנים 2003-2017. כבר אז ובמקביל לפעילות המקצועית, התחיל ללמד ולשמש כראש לימודי עיצוב האופנה בסטודיו 6B. בשנת 2017 סגר את החנויות שלו.

״הייתי חלק מאזור של מתחם אופנה שוקק של מעצבים עצמאיים, במקבץ הרחובות שבין כיכר רבין לכיכר מסריק. הבעיות התחילו אחרי שדמי השכירות עלו והפכו להיות כבדים, אבל אחד הגורמים המרכזיים ששינו אז את כללי המשחק וערערו את הפריחה שלנו, היתה כניסתם המאסיבית של רשתות האופנה הזרות לשוק המקומי. חשבתי שזה לא ישפיע עלינו כי הצענו משהו אחר, אבל זה כמובן השפיע״.

עם סגירת החנויות ופעילות המותג העמיק רקנטי את העיסוק שלו בהוראה. הוא החל ללמד בחוג לאופנה בוויצו חיפה (היום אוניברסיטת חיפה) ובהמשך השתלב גם בבית הספר רעות, שם הפך לראש המגמה. ״אני אוהב את המפגש עם האנשים, את האפשרות ללמד אותם איך להנגיש עיצוב, איך לדייק אותו ובמיוחד איך לשייך את העיצוב למי שעושה אותו. עם השנים אני משתכלל בהבנה לגבי מה זה אומר ללמד בכלל, ומה זה אומר ללמד עיצוב אופנה בפרט״.

אני מנסה לחולל שינוי בתדמית של המקצוע. להפוך את התחום הנלמד מהכשרה מקצועית טכנית למקום ששם דגש על ההוויה של תהליך העיצוב, משלב פיתוח הרעיון ועד לייצור הדגם הסופי

מה זה אומר?

״במסגרת הפעילות שלי ברעות, אני מנסה לחולל שינוי בתדמית של המקצוע; להפוך את התחום הנלמד מהכשרה מקצועית טכנית למקום ששם דגש על ההוויה של תהליך העיצוב, משלב פיתוח הרעיון ועד לייצור הדגם הסופי.

״הצמיחה של המסלול לעיצוב אופנה בבית הספר משקפת את עליית קרנו של תחום עיצוב האופנה בארץ, ואני מרגיש שותף לכך. אנחנו מקפידים להפגיש את התלמידים עם כל הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים שקיימים בתחום, לצד למידה עמוקה של תולדות התחום, ועוד. מדובר בבית ספר לאמנויות שדומה במהותו לתלמה ילין. התלמידים שמגיעים אליו הם מאזור הצפון, מחיפה ואפילו נתניה״.

ישראל־איטליה־ישראל

כחלק מאג׳נדת ההוראה שלו, מקפיד רקנטי לייצר שיתופי פעולה עם גופים בינלאומיים ומקומיים. הבולט שבהם הוא השתתפות חלק מבוגרות כיתה י״ב בבית הספר בביאנלה הלאומית לאמנויות ועיצוב ברומא, כשהבולטות מבין הבוגרות נבחרות להציג את פרוייקט הגמר שלהן באירוע.

״מדובר באחד מאירועי התרבות החשובים של משרד החינוך באיטליה, שנערך בחסותו. מדי שנתיים מוצגות בו עבודות נבחרות של תלמידים מצטיינים מאיטליה וממדינות נוספות. השתתפות התלמידות הישראליות, לצד מאות תלמידים מכל העולם, באירוע בעל סדר גודל כזה – הוא השג יוצא דופן״.

המשתתפות הישראליות בביאנלה מציגות קולקציה בת מספר דגמים. ״בחינת הבגרות באופנה היא בת 10 יחידות וכוללת עבודת מחקר כתובה ופרויקט מעשי שמחייב הצגת דגם אחד בלבד. מאחר ואני פוגש תלמידות שיש להן יכולות להוציא יותר מדגם אחד, אני מעודד אותן ליותר. יש ביניהן שמציגות שלושה עד חמישה דגמים.

״לא כולם מתקבלים לביאנלה הזו. היו שנים שהגשנו מועמדות ולא התקבלנו, והיו שנים שמבין חמש מועמדות התקבלו שלוש. הדגמים של העולים לגמר הביאנלה מוצגים בתצוגת אופנה שמתקיימת כחלק מטקס הפתיחה.

״לאחר מכן הם מוצגים בתערוכה שפתוחה לקהל הרחב במשך חודש, עם אזכור של שם התלמיד, בית הספר העיר והארץ שממנה הגיע. המציגים מוזמנים גם למסיבת עיתונאים שנערכת על ידי משרד החינוך האיטלקי, שם הן מציגים בפני התקשורת את העבודות שלהם״.

במה עסקו פרויקטי הגמר?

״׳חלומות ממוחזרים׳, פרויקט הגמר של ליהי זיסקינד, עסק במיחזור פלסטיק וטקסטיל בעולם האופנה ושילב בין קיימות, יצירתיות וחדשנות עיצובית. נקודת המוצא שלה הייתה השאלה איף אפשר להפוך שקיות פלסטיק ובגדים משומשים לפריטי אופנה עכשוויים ומעוררי השראה.

״ליהי בחרה להדגיש את ייחודיות החומרים הממוחזרים: היא יצרה מעיל נפחי באמצעות התכת פלסטיק כתחליף לתפירה מסורתית, וכן פיתחה יחידות נפח צבעוניות שהפכו למשטחים ששולבו בעיצוב אוברול ייחודי. בנוסף, היא פירקה אימוניות ישנות של אדידס ויצרה מהן חצאית מיני, שילבה פאצ׳ים משקיות ניילון על מכנסיים רחבים, ובכך הדגישה את היכולת להפוך חומרים יומיומיים לפריטים אופנתיים.
הפרויקט.

״ב׳לכל זמן, ועת לכל חפץ׳, שירה טסלר התמקדה בסגנון ה־Steampunk, שמציג מציאות מקבילה שבה עולם ישן ומודרני מתמזגים יחד. הסגנון שואב השראה ממכונות, קטרים, שעונים וחפצי וינטג׳, ומשלב בין אסתטיקה של המאה ה־19 ועתיד דמיוני. החיבור בין אלמנטים מהמאה ה־19, כמו מחוכים, מעילי פראק וכובעי צילינדר, לבין השפה העיצובית של המאה ה־21, מחייה את המורשת העשירה של מלאכות היד ולשמר אותה עוד קצת בעולם המודרני.

״׳הבארוק בסמטה חשוכה׳, פרויקט הגמר של ליזה בר, שאב השראה מאלמנטים של אור וצל באמנות הברוק ותורגם על ידה לעיצוב אופנה. ליזה צבעה ידנית בדים בסיסיים מכותנת גאזה בגווני אפור, ששולבו בשמלות בעלות גזרות סימטריות מתקופת הברוק. הצביעה העדינה והעבודה על הגזרות הקלאסיות העניקו לקולקציה מראה רגיש ושברירי״.

במקביל, משתף בית הספר פעולה גם עם בית ספר תיכון במילאנו שפועל בפורמט דומה לזה שלהם, באמצעות פרויקט שמנוהל דרך הזום. ״הדגש הוא על למידה של טכנולוגיות ייעודיות לעיצוב אופנה. העבודה מתקיימת בצוותים של תלמיד ישראלי ואיטלקי, שיחד מעצבים דגם שמשלב את נושאי הלמידה״.

מהלך נוסף שאותו יזם רקנטי היה שיתוף תלמידי המגמה בתהליך לימודי המדמה את שלבי העיצוב והייצור בתעשיית האופנה המקומית. הוא התקיים בליווי מקצועי של צוות המעצבות, התדמיתניות והתופרות של רשת Twenty Four Seven שבבעלות מותג האופנה רנואר. המטרה היתה לגשר בין החינוך התאורטי לבין התהליכים המעשיים המתרחשים בפועל בתעשייה.

התכנית כללה מפגשי לימוד פרונטליים על טרנדים עכשוויים, לצד משימות מעשיות של מחקר מקורות השראה, שהובילו לעיצוב של שתי קולקציות: אמנותית ומסחרית. כחלק מהתהליך התלמידים עברו תהליך של עיצוב במתכונת אינטנסיבית, במהלכו התנסו בעבודה בסדנאות יומיות המדמות את קצב העבודה בתעשייה. התלמידים עיצבו, שרטטו, תפרו וצילמו דגמים ראשוניים (אבי טיפוס) של טי שירטים שנכנסו לייצור והופצו בחנויות הרשת שברחבי הארץ.

שיתוף פעולה נוסף התקיים עם מוזיאון העיר חיפה במסגרת תערוכת הפרחים שהתקיימה בו, ״חיבור שנראה כמתבקש״, לדברי רקנטי. ״תלמידי מגמת עיצוב אופנה בכיתה י״א יצאו עם צוות המוזיאון למסע שמשלב מחקר אישי בנושא פרחים מנקודות מבט מגוונות.

״בתום תהליך המחקר התבקשו התלמידים לעצב חולצה לבנה שמשלבת את נושא המחקר באינטרפרטציות בגזרה ובפיתוחי הטקסטיל. העבודות הוצגו בתערוכה. זה היה מרגש, הגיעו אליה מבקרים מכל הארץ ולפעילות הזו הייתה חשיפה מצוינת״.

אתה יודע להגיד מה קורה עם הבוגרות לאחר שהן מסיימות את בית הספר?

״בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה ברורה שבוגרות המגמה משתלבות בהצלחה באמל״חיות ובמרכזי הפיתוח של יחידות מובחרות בצבא. לאחר מכן כ־20% מהן ממשיכות ללימודים אקדמיים במחלקות העיצוב בבצלאל, בשנקר ובאוניברסיטת חיפה, ומגיעות להשגים גבוהים. בנוגע לתעשייה ידוע לי על מספר בוגרות שעובדות בתחום אך עוד אין מעקב מדויק״.

האם תחזור לעצב אופנה בעצמך?

״זו צריכה להיות קונסטלציה מאוד מסוימת. אני עושה עיצובים מפעם לפעם, לאחרונה עיצבתי מדים לעובדי צוות של מלון בוטיק. אני נהנה מזה. זה כיף לעצב, אבל אני נהנה מאוד גם מחינוך של דור ההמשך״.