חגי פרגו: הפטל הוורוד הוא קצת דיסני, ואני לא מרגיש מאוד דיסני לאחרונה

מרב: בוקר טוב חגי, ברכות על התערוכה שתציג בסוף השבוע (הזה והבא אחריו) ב״פטל ארץ״ במושב תעוז. מקום לא שגרתי

חגי: נכון. זה התחיל בקיץ, מרזידנסי (שהות אמן) במשק של דוד שגיא, שאני קורא לו ״איש הפטל״, ומגיע עכשיו לתערוכה

מרב: רגע לפני – לטובת קוראינו שאולי לא מכירים, תציג את עצמך

חגי: שמי חגי פרגו. אני אמן המתמחה בדפוס־רשת ידני, גר ויוצר בדרום ת״א. יש לי סטודיו להדפס ואני יוצר בו כל העולה על רוחי – עבודות פיין־ארט במהדורה מוגבלת, מיצבים גדולים בדפוס, ומוציא לאור מגזינים וספרונים שונים ומשונים. דפוס־רשת יכול לתפוס כל כך הרבה פנים – זו ברכה, וזה גם מציף לעיתים…

מרב: מה זה בעצם דפוס־רשת?

חגי: דפוס־רשת היא טכניקה ותיקה מאוד ממשפחת הדפוס. דפוס, בכללי, אפשר להגדיר כשעתוק וחזרה של דימוי חזותי. זה המפתח החשוב בעיניי: ״לקרוא״ את היצירות ככאלו שנולדו בתוך שיטה שיש בה חזרתיות, ודימויים שחודרים לעבודה – מכל מקורות התרבות החזותית שמקיפה אותנו. בדפוס־רשת עובדים עם רשתות פוליאסטר צפופות מאוד, בכל פעם הרשת מתכסה בצבע אחד, וכך נבנה הדימוי – צבע אחר צבע, שכבה אחר שכבה. אני אוהב את המונח ״דפס־אמן״. הוא מבטא את ההרגשה בסטודיו, שאנחנו נמצאים עם רגל אחת ביצירה והרגל השניה בטכניקה

מרב: יש לך חיבור אינטימי עם הרשת. מאיפה הוא בא?

חגי: אל הדפוס נחשפתי כבר מילדות, אבא שלי עובד שנים ארוכות בדפוס תעשייתי, דפוס Offset. היינו בוחנים קופסאות ומארזים שהוא היה מוריד לדפוס עבור תלמה, טרה, אסם – ועושים פירוק לאחור של ההדפסה והייצור.

לפני כמה שנים נחשפתי לדפוס־רשת דרך קורס בסטודיו בעלי־המלאכה המיוחד. מהקורס נשארתי להתמחות, מההתמחות המשכתי לניהול הסטודיו במשך כמה שנים עד שפרצה המלחמה ובתנופת הסערה יצאתי לדרך עצמאית

התערוכה מסתמכת על צופה ״משלנו״ – ישראלי־יהודי. אני מחפש ליצור עבודות שנושאות איתן איזה מטען משמעותי שגלוי רק לנו, מתחת לרובד החזותי הברור. זו המורכבות הזו. זה מבט שהוא כאן ועכשיו. אם העבודות אכן טעונות באופן הזה – ארגיש שהצלחתי

מרב: אגב, דפס זאת מילה מקסימה. קצת מפעם

חגי: לגמרי 🙂. גם ביצירות יש משהו, אני חושב, שנוגע ללב הצופה בצורה מיוחדת. משהו ״של פעם״.

מרב: מעצם העיסוק שלך (דפס־אמן) אני מסיקה שאתה אדם מעט נוסטלגי עם נטיה לרומנטיקה. מתחבר להגדרה?

חגי: רומנטיקה – בהחלט. נוסטלגיה – יכול להיות. אני בהחלט פריק של היסטוריה. אני חושב שהייתי מכנה את זה פיוט. חיבור לפואטיקה שיש בעולם, גם בעידן שלנו, שנדמה רווי ברוע ואימה. 

ולגבי הגדרות – אני חושב שאני מרגיש מאוד יהודי ומאוד ישראלי. ביתר שאת בשנה האחרונה. אני מניח שהייתי הרבה פחות נוסטלגי או רומנטי אם היינו משוחחים בשפה אחרת, שאינה עברית. מתוך חיבור מאוד חי ומאוד מטלטל שאני חווה למקום הזה ולשפה הזו.

ומיד עולה בי הביטוי ״דרך ארץ״. כשהעלינו זאת בשיחה – דוד איש הפטל מ״פטל ארץ״ ואני – ישר הבנו שזה יהיה שם התערוכה. יש לנו זכות גדולה לחיות עם השפה העברית כשפת אם. היא יכולה להיות חיבור למעיינות עמוקים מאוד

ברור לי שאי אפשר להגיע לבקר בתערוכה כזו בראש נקי. כולנו חווים שעה קשה. להגיע למקום כמו ״פטל ארץ״ זו חוויה חריגה מאוד. כל כך חריגה שהיא גם יכולה להצביע לנו על המקום ממנו הגענו אליה

מרב: אז בוא נדבר על התערוכה ״דרך ארץ״

חגי: אני מציג סדרת עבודות חדשות במשק שבמושב תעוז. התערוכה היא קצהו של מסע משותף עם דוד, שהתחיל כשהוא הזמין אותי להתארח במשק, לחקור את הפטל ואת המקום

מרב: איך נוצר החיבור ביניכם?

חגי: הכרנו בסוף הקיץ, בשיחה שצללה מהר לאמנות ההדפס. בסוף דוד אמר לי: ״בוא נעשה פרויקט יחד״. כששאלתי אותו במה הוא עוסק, ענה ״בפטל״. 

זה אחלה משפט פתיחה 🙂 יש משהו בפטל שהוא פשוט מושך. גיליתי את זה כששוחחתי עם חברים ומשפחה על הפרויקט שלנו. כשאנשים שומעים ״פטל״ הפנים שלהם מתרככות

מרב: ברור. מיץ פטל. אתה אוהב פטל?

חגי: מאוד! זה היה ממש סוג של גן עדן, הימים במשק. להסתובב בחממות ולקטוף פטל מהענף לפה און־דה־האוס 😎

מרב: פטל שחור? פטל אדום? יש העדפה? 

חגי: שחור, קל

מרב: קל

חגי: הפטל השחור הוא גם יותר… רוח התקופה. דוד לימד אותי שהזן נקרא ״אוסנה״. תפסתי את הפטלים ממש בסוף העונה. הרזידנסי נערך בסוף אוגוסט

מרב: למה בעיניך השחור הוא יותר רוח התקופה?

חגי: הפטל הוורוד הוא קצת דיסני. אני לא מרגיש מאוד דיסני לאחרונה. השחור הוא יותר יונה וולך

אלו היו ימים מאוד מטלטלים מבחינה רגשית. הייתי לבד במשק הרבה שעות. באמצע השהות היה הראשון בספטמבר, עם החדשות האיומות על מותם של ששת החטופים. הבחילה מההנהגה והעצב היו ממש הזויים בזמן הזה, שברובו שמעתי רק חרקים וציפורים… הכל שזור זה בזה

מרב: ספר על תהליך העבודה

חגי: התהליך התחלק למחצית הראשונה במשק, והמחצית השניה בסטודיו. בעבודות הדפס יש לרוב חלוקה ברורה בין השלבים של הרכבת הדימוי לבין ההדפסה, ההבשלה שלו בפועל. השלב הראשון כולו יצירה חזותית, באיור, חיתוך, איסוף חומרים דיגיטלית, עבודות קולאז׳… הרשת ״נטענת״ בתהליך של הקרנת אור UV, וצריך שקף מסוים של גלופה או פילם כדי להעתיק אליה דימוי.

אז הזמן במשק הוקדש להכנת שקפים כאלה. בצורה פשוטה: איירתי, עשיתי קאט-אאוטים, קולאז׳ים – ואותם הרכבתי אחר כך בסטודיו לעבודות הדפס. השלב הראשון היה ממש צורני. השלב השני היה מאוד צבעוני. בחירת הצבעים בסטודיו, תוך ניסיון להבין איזה מנעד צבעוני נכון לכל חומרי הגלם שאיירתי. מהפיצוח של מפגש הצורה והצבע מבשילה יצירת הדפס.

אחד הצעדים הראשונים שלי במשק היה להרכיב קמרה אובסקורה קטנה מקרטון ביצוע. בתוכה היה מקום לשקף מתחלף, וזה איפשר לי לרשום את נופי המקום באופן ממש מרתק. זה משהו שרציתי לבדוק כבר הרבה זמן וזו הייתה ההזדמנות המושלמת

מרב: מה גילית שם?

חגי: למדתי הרבה על גידול פטל ועל החקלאות של דוד בכלל. במשק יש כל מיני ערוגות ונסיונות לצד שתי חממות הפטל הגדולות. יצאנו לטיולים בגבעות מסביב לתעוז. ראינו הריסות של כפר ערבי, ראינו בונקר בריטי נטוש. עקבות של חקלאות קדומה בסלעי האזור. היו לנו שיחות על המלחמה ועל חקלאות בישראל של היום

מרב: ו… יצאת עם תובנות מעניינות על גידול פטל ועל חקלאות בישראל?

חגי: אמממ, יצאתי עם רגשות. לא יודע לגבי תובנות. אלו היו ימים מאוד מטלטלים מבחינה רגשית. כמעט כמו להיות בריטריט מדיטציה. הייתי לבד הרבה שעות. באמצע השהות היה הראשון בספטמבר. עם החדשות האיומות על מותם של ששת החטופים. הבחילה מההנהגה והעצב היו ממש הזויים בזמן הזה. כשרוב הזמן שמעתי רק חרקים וציפורים… הכל שזור זה בזה. הארץ, עבודת האדמה, הקורבנות

מרב: מציאות מורכבת, דיכוטומית. מצד אחד – פטל. מתוק, ורוד, סקסי. מצד שני – מלחמה. המורכבות הזאת נכנסה לתוך העבודות?

חגי: כן, בהחלט. ברור לי שאי אפשר להגיע לבקר בתערוכה כזו בראש נקי. כולנו חווים שעה קשה, כל אחת בדרכה. להגיע למקום כמו ״פטל ארץ״ זו (עבור רובנו) חוויה חריגה מאוד, כל כך חריגה שהיא גם יכולה להצביע לנו על המקום ממנו הגענו אליה

מרב: והכל קשור לאדמה. האדמה הזאת. המקום הזה

חגי: ״מקום״, זה גם אחד משמותיו של אלוהים

מרב: איך התערוכה הזאת מתקשרת לעבודות קודמות שלך?

חגי: כמו בעבודות קודמות שלי היא מסתמכת על צופה ״משלנו״. ישראלי־יהודי. אם אני אדייק, אני מחפש ליצור עבודות שנושאות איתן איזה רובד משמעותי של מטען שהוא גלוי רק לנו. מתחת לרובד החזותי הברור. זו המורכבות הזו, גם כשמסתכלים על הפטל ועל דליים ועל חממות – זה מבט שהוא כאן ועכשיו. אם העבודות אכן טעונות באופן הזה – אני ארגיש שהצלחתי

מרב: מהו אותו מטען שגלוי רק לנו (וזר לא יבין)?

חגי: או הו… קודם כל אתחמק ואגיד שקל לי יותר לבטא את המטען הזה בפרינט מאשר במילים 🙂 

זה החשמל שהמקום הזה מעביר בנו. אנחנו חיים במקום מסעיר. אנחנו שייכים למקום מסעיר. אני משתדל לא לזלוג חס וחלילה לרומנטיקה של המלחמה והאסונות של העת האחרונה. אני כן מתכוון שהמקום הזה מציע לנו רגשות חזקים וחיבור חזק. הכל חשוב כאן. מה שנקרא ״כל המקומות קדושים״.

יש עבודה אחת בתערוכה שהיא ממש כמו מעגל קדוש של ענף פטל. כמו הזר של ישו הצלוב. ענף של פטל אוסנה שחור, במעגל ללא התחלה וסוף

מרב: עבודה מקסימה. בוא נדבר עליה

חגי: תודה. כשקטפתי ענפים בחממה מיד רציתי לסגור אחד מהם במעגל על עצמו. כמו הנחש שאוכל את זנבו. כי לענף יש מקצב צמיחה מהמם, המרווח בין העלים הוא אלגנטי מאוד. יצרתי סילואט של הענף הזה בחלל היצירה שהיה לי במשק. עבדתי בחיתוך נייר מפני שלחיתוך יש אופי מאוד עוצמתי בהדפס. זה ממש כתם ברור וחד, ושטיפה של צבע הולמת אותו מאוד לטעמי.

זו עבודה בצמד צבעים של אדום כחול – צימוד שאני עובד איתו הרבה. יש בזה משהו אינטנסיבי, כמו דלי מים לפנים. זה הולם את המקום הזה, בעיני. הענף שהודפס בכחול כאילו מוחזק על ידי קווים קטנים שמופיעים פה ושם באדום. זה בא לי בטעות – מתוך ההדבקה של החיתוך אל גב שקוף כדי שלא יתקמט לי בדרך חזרה מהפטל לעיר. והפסים האלה של טייפ שהדבקתי מהר מהר, נכנסו לעבודה. הסתכלתי על זה שוב בסטודיו והיה לי ברור שהכתר זקוק להם

מרב: יש משהו בזר הזה שקצת מתכתב לי עם גדר תיל. אם זר קוצים כואב…

חגי: אני שמח שזה עובר. דוד ואני שוחחנו על גדרות תיל במהלך השהות שלי במשק לא מעט… זה נוכח מאוד

מרב: אם כבר גדרות תיל – גם בעבודה עם הפס האדום יש נוכחות שלהן

חגי: נכון. זו עבודה שהתחילה מרישום שעשיתי בתוך החממה. הפטל הוא צמח שמשתרג ומטפס וצריך להקים לו תשתית להיתלות ממנה. בחממות יש טורים טורים של כבלים מתוחים מפה לשם, בין עמודים ולתוך האדמה. השיח ממש צלוב, באיזשהו אופן. ובאמת, ברישום מופיע מוט ברזל בצורת צלב שנמצא בקצה שורת השתילה. 

התיל הפוצע והקדוּשה. החיבור הזה בין פציעה ועונג. קדושה וקורבן. זה יושב על תשתית חזקה בהיסטוריה של אמנות המערב

מרב: אני אוהבת את זה שלא נפלת למתקתקות של הפטל, אלא ״לכלכת״/״חיספסת״ אותו. זה נותן לפרי עוד ממד, עוד רובד אסתטי, עוד נקודת מבט. וכמובן – שם את הכל בקונטקסט

חגי: כן. הקונטקסט ברור. זה גם מאוד מתוך המפגש עם דוד, הוא הרבה פחות רומנטי ממני…

מרב: לפני שניפרד. יש עוד משהו שתרצה לומר על התערוכה?

חגי: אוסיף שזו חוויה מיוחדת להציג תערוכה בשיתוף ובאירוח של משק חקלאי. התוצרת, האוכל, היין היו חלק בלתי נפרד מהשהות שלי במקום, וגם יהיה להם מקום מרכזי בימי התערוכה. זה מתבקש, וזה ממש עונג ליצור בהקשר הזה. יש הרבה מגדלים ויצרנים מקומיים שהשתלבו ביוזמה הזו, וזה כיף שנגיש ממיטב תוצרת הארץ (בלי ציניות) למבקרים.ות

מרב: יהיה פטל?

חגי: ברור 🙂

מרב: באה! בהצלחה בתערוכה

חגי: הידד! נרים כוסית בתקווה לימים טובים יותר 💙

---

חגי פרגו | דרך ארץ
״פטל ארץ״ משק שגיא, מושב תעוז
שישי-שבת (3-4.1): 10:00-16:00
שישי-שבת (10-11.1): 10:00-16:00