יובל פלג // פגישת זום וגלויה צפונית

אני יובל פלג, הידוע בשם WhyP, יוצר אמנות רחוב כבר למעלה מעשר שנים. הציורים שלי מציגים גישה מודרנית לפירוק דימוים לגופים פוליגונים. דרך השפה שלי אני מתמקד בקומפוזיציות, צבעוניות ואשליות תלת־ממדיות. מעבר לכך אני עוסק בהוראה, ומלמד אמנות לא־קונבנציונלית במרכז לילדים מחוננים.

לאור התקופה האחרונה בחברה הישראלית, מצאתי את עצמי מושפע באופן ניכר – הן מקצועית והן במוקדי העבודה שלי. התחלתי לראות את האמנות ככלי משמעותי לחיבור, לריפוי ולשיח. החזון שלי הוא להמשיך ליצור יצירות שמשקפות את המורכבות של החברה הישראלית, לבנות גשרים בין קהילות שונות, ולעודד דיאלוג באמצעות אמנות.

אני שואף להרחיב את המנעד היצירתי שלי, לשלב טכנולוגיה עם מסורת, ולהמשיך ליצור בגלריות, במוזיאונים, ובמרחבים ציבוריים כאחד. האמנות יכולה להשפיע על היומיום של אנשים מכל שכבות החברה, ועל כן צריכה להיות זמינה לכל.

בשנה האחרונה, כמו רבים אחרים, מצאתי את עצמי מחוץ לשגרת היומיום המוכרת. זמן קצר לאחר אותה שבת איומה, התגייסתי למילואים של שמונה חודשים רצופים, מה שהיה לו השפעה מיידית ומשמעותית. כל מה שהכרתי השתנה מקצה לקצה, וכך גם עולמי האמנותי. בדיעבד, התקופה הזו דחפה אותי לחזור וליצור בכל הכוח. כל זמן פנוי שהיה לי ניצלתי כדי לחדש, לחפור ולנבור בקו האמנותי שלי.

המנטרה שעומדת לנגד עיניי בכל עשייה אמנותית היא הצורך הדחוף לחבר בין אנשים וקהילות שונות דרך יצירה. מאז שהשתחררתי מהמילואים, אני מרגיש כמו סיר לחץ – כל הזדמנות שיש לי מתמלאת בעשייה ויצירה

החיים של קרובים ורחוקים נעצרו ברגע, השבריריות והרגעיות הפכו לנקודת המוצא בכל יצירה שלי. לא מצאתי היגיון במציאות שלנו, שבה הקוטביות בחברה הולכת ונרקמת והשיח הופך לאלים ומרוחק. לא מספיק שמסביבנו אין ספור אויבים, עדיין אנחנו בוחרים לסבול אחד מהשני במקום לחיות זה לצד זה בחמלה וקבלה.

בתקופה האחרונה המנטרה שעומדת לנגד עיניי בכל עשייה אמנותית היא הצורך הדחוף לחבר בין אנשים וקהילות שונות דרך יצירה. מאז שהשתחררתי מהמילואים, אני מרגיש כמו סיר לחץ – כל הזדמנות שיש לי מתמלאת בעשייה ויצירה. התגלגלתי מפרויקט לפרויקט, כל אחד מהם יותר ערכי, יותר ממוקד ובעל חשיפה גבוהה יותר מקודמו.

בימים אלו אני מציג שני פרויקטים המהווים את החזון שלי לחיבור בין אנשים וקהילה דרך אמנות. הראשון הוא Zoom Meeting – מיצב בתערוכה Work Off Art שאצרה יערה זקס. נושא התערוכה הוא המעבר לעבודה מרחוק במהלך מגפת הקורונה – איך הוא שינה את הדרך שבה אנחנו מתקשרים, עובדים ומנהלים את חיי היומיום.

בפרויקט הזה רציתי לחקור את הדינמיקה החדשה של העידן הדיגיטלי, את השפעת המסכים והטכנולוגיה על התקשורת הוויזואלית והפסיכולוגית שלנו. בחרתי להתמקד בקשר שבין הממשי לדיגיטלי, ובעיקר במתח שצומח מהמגע שלנו עם הטכנולוגיה דרך התייחסות לשיחות זום.

בתחילת הדרך, שיחקתי עם ציור דמויות במנחי גוף שונים, שנמצאות במגע עם טכנולוגיה. ניסיתי לשדר רגשות של התרפקות, עייפות, חוסר סבלנות וקרירות. כל דימוי מיקמתי בצורה שתשדר מצד אחד תחושת פגישה, ומצד שני ניכור וריחוק. השפה האמנותית בסגנון הפוליגוני שיצרתי מבליטה את המרחק וההפרדה – את הקרירות שחשנו בשיחות זום, תוך כדי יצירת דימויים חצי־אנושיים, חצי־מכניים. התוצר הסופי הוא מיצב שממחיש את הדיסוננס בין הציפיות לפגישות אמיתיות לבין מה שקורה בפגישות המקוונות.

העבודה השנייה, ״גלויה צפונית״, מוצגת בגן העיר ברחוב הדסה בתל אביב. היצירה הזו נולדה מתוך תחושת געגוע וצורך לחבר את המפונים מהצפון, בתקופה שבה השקט הצפוני נפל קורבן לאש ולמהומה. היצירה חולקה לשני חלקים: הגליל העליון והגליל המערבי, ומציגה נופים ירוקים ויפים שמהם נאלצו רבים להימלט. באמצעות אמנות רחוב פיגורטיבית, ניסיתי לשחזר את תחושת השלווה וההזדהות עם הצפון האבוד.

תהליך העבודה כלל שיחות עם תושבים שפונו, שהיו שותפים פעילים ביצירה, והיו חלק מהצוות שהוסיף את הצבעים והסמלים המקומיים. באמצעות שילוב של אלמנטים מייצגים מהצפון, השתדלתי ליצור לא רק את הציור, אלא חוויית רחוב שמעבירה את תחושת הגעגוע למקום האבוד. התוצר הסופי הוא ציור קיר גדול שמתאר את נופי הצפון – יצירת אמנות שמזמינה את הצופים להרגיש כאילו הם מסתובבים ברחובות הגליל.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו