דרך אגב // לרכל, להתפלל ולאמלל

האם ייתכן שאנחנו יוצאים כל העת למסעות בזמן ואין לנו מושג? איך מעבירים חשמל מהחלל אל כדור הארץ? ומה מאיר באור מפוקפק את כל מי שטוען שהוא מסוגל למולטיטסקינג?

דרך אגב, שכחתי!

מה היה קורה אם הייתי חוזר בזמן והורג את סבא שלי (החמוד, שכבר מת)? כמעט כל ספר או סרט שעוסק במסעות בזמן נאלץ בסופו של דבר להתמודד עם פרדוקס הסבא. אבל לפני כשבועיים, המתמטיקאי לורנצו גוואסינו מאוניברסיטת וונדרבליט בטנסי, הודיע שהוא פתר את הבעיה. תודה לאל!

לא ממש צללתי לעומק הפתרון שלו, שנוגע בתורת הקוונטים ומתמטיקה של מרחב־זמן, אבל בגדול ההסבר שלו נשען על החוק השני של התרמודינמיקה, שקובע שמערכות סגורות (ומסע בזמן הוא סוג של מערכת סגורה) שואפות לאנטרופיה (או אי סדר). לטענת גוואסינו, המשמעות של החוק הזה היא שאחרי שהנוסע בזמן יחזור ממסעו – לולאת הזמן כולה תקרוס, ותתבטל בדיעבד. ומכיוון שגם היווצרות של זיכרון היא בעצמה תהליך תרמודינמי שנידון לאנטרופיה, הנוסע בזמן עצמו אפילו לא יזכור שיצא למסע.
כלומר, ייתכן מאוד שאנחנו יוצאים כל העת למסעות בזמן – פשוט אין לנו מושג שהרגע חזרנו!

לא צריך כל כך הרבה אנרגיה כדי לחשוב

אם לא יקרה שום דבר מיוחד, ב־2028 סין תשגר לחלל את החלק הראשון בפרויקט שאמור לפתור את רוב בעיות האנרגיה של העולם: תחנת חלל חדשה, ברוחב של קילומטר אחד, שתתמקם בין כדור הארץ לבין השמש.

הרעיון פשוט: במקום להציב לוחות סולאריים על כדור הארץ ולהתפלל שלא יהיה מעונן, הסינים יציבו את הלוחות הסולריים שלהם בחלל, היכן שאין צל אף פעם. לפי החישובים שלהם, הלוחות הסולריים יהיו פי 10 יותר יעילים מאשר על אדמת כדור הארץ, והתחנה כולה – שאמורה להיות מושלמת עד 2050 – תוכל לייצר יותר חשמל מאשר כל הנפט שנשאב בעולם מדי שנה.

הבעיה היחידה בתוכנית המבריקה? איך מעבירים את החשמל אל כדור הארץ. התוכנית כרגע היא להשתמש בגלי-מיקרו עוצמתיים שייקלטו בתחנת ממסר על הקרקע. מה שגרם לי לדמיין – ולהצטער על כך – מה יעלה בגורלה של להקת הציפורים התמימה שתחצה את את קו המתח הבלתי נראה הזה.

עד השבוע שעבר, לפני שחברת הבינה המלאכותית הסינית DEEP SEEK הכניסה את בורסות העולם להלם, נראה היה שהעתיד שלנו הולך להיראות כהכלאה אייטיזית בין הרובטריקים ל״מקס הזועם״: כולם דיברו על המחסור העתידי באנרגיה – וחיפשו דרכים יותר ויותר קיצוניות כדי לייצר חשמל שישביע את מרכזי הדאטה והבינה המלאכותית שנבנים עכשיו במרץ.

עד השבוע שעבר, לפני שחברת הבינה המלאכותית הסינית DEEP SEEK הכניסה את בורסות העולם להלם, נראה היה שהעתיד שלנו הולך להיראות כהכלאה אייטיזית בין הרובטריקים ל״מקס הזועם״

לא צריך יותר מדי דמיון כדי לראות את העולם הצמא לאנרגיה שמצפה לנו בעתיד. אמזון, גוגל ומיקרוסופט כבר הכריזו על הקמת כורים גרעיניים לאורך ורוחב ארצות הברית, בשעה שחוקרים מהמכון הניסויי המתקדם למוליכי על של סין (EAST) הודיעו לפני כעשרה ימים שהצליחו ליצור שמש מלאכותית במעבדה: הם הביאו פלזמה לטמפרטורה של מעל 100 מיליון מעלות צלזיוס ושמרו עליה למשך 1,066 שניות – פריצת דרך בדרך ליצירת היתוך גרעיני בטוח שיספק אנרגיה בשפע לכולם.

וכאילו לא די בזה, חברת Lonestar Data Holdings תתחיל כבר בשבועות הקרובים בתהליך הקמת מרכז נתונים על הירח. היתרון של מרכז כזה הוא שלא צריך להשקיע אנרגיה בצינון השבבים שנוטים להתלהט, כל המידע בו מוגן מפני התהפוכות (בין השאר האקלימיות) על כדור הארץ והוא נמצא הרחק מהישג ידן של ממשלות שונות.

ואז, בתוך כל אורגיית האנרגיה הזו, פתאום הגיעה מערכת הבינה המלאכותית הסינית DEEP SEEK – והוכיחה שלא כל מה שחשבנו באייטיז היה נכון. מערכת הבינה המלאכותית שבנה הסטארטאפ הסיני הקטן מגלמת לפחות שלוש פריצות דרך טכנולוגיות אלגנטיות בהשקעה מדווחת של כ־5 מיליון דולר בלבד – שבריר ממה שמשקיעות החברות האמריקאיות – ומשיגה תוצאות טובות יותר. למעשה, דווקא המודל הקטן של המערכת, שמבוסס על 7 מיליארד פרמטרים, משיג תוצאות יותר טובות מהמודל שאימן אותו, המבוסס על יותר מ־500 מיליארד פרמטרים.

ופתאום האמת הפשוטה נהייתה ברורה לכל: לא צריך כל כך הרבה אנרגיה כדי לחשוב, ועדיף אפילו פחות. או כמו שהמורה שלי ללשון נהגה לומר בתמציתיות מדבקת: מי שמשקיע שוקע.

הרובוטריקים לא יבואו יבשים

בעשורים האחרונים מדעני מוח מכנים את המוח האנושי בבוז קל ״מערכת אורגנית רטובה״, בניגוד למערכות ה״יבשות״ שמתבססות על טכנולוגיה. מחקר חדש, שפורסם לפני כשבוע, ניסה למדוד מה ״רוחב הפס״ של המוח שלנו – כמה מידע ובאיזה מהירות אנחנו יכולים לעבד.

מתברר שבעוד שמידע רב זורם כל העת מהחושים שלנו, קצב העיבוד של המידע הוא בערך 10 ביטים לשנייה – הרבה פחות ממודם ישן. כלומר, את כל מה שאנחנו עושים בחיים האלה – לרכל, להתפלל, לאהוב ולכבוש ולאמלל עמים אחרים – אנחנו עושים עם יכולת עיבוד של מחשבון.

מאוד ייתכן שדווקא כשמדובר באינטליגנציה אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי: לאפשר למכונות לחשוב במקומנו (כדי לכתוב פוסט בלינקדאין) – מבלי לחסל בדרך את כל משאבי כדור הארץ

הנתון הזה אולי מאיר באור מפוקפק את כל מי שטוען שהוא מסוגל למולטיטסקינג, אבל כשחושבים על זה מבינים שאינטליגנציה היא אולי תופעה נדירה ביקום, אבל שכדי לשרוד היא היתה חייבת להיות יעילה מאוד. היא לא יכולה להיות בזבזנית כמו chatGPT, שלפי הדיווחים שופך בממוצע כחצי ליטר מים (לצנן את מעבדיו) כשהוא מנסח אימייל.

DEEP SEEK אולי גרמה לנפילות בבורסות מסביב לעולם, אבל העתיד שהיא מבשרת נשמע דווקא אופטימי. מאוד ייתכן שדווקא כשמדובר באינטליגנציה אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי: לאפשר למכונות לחשוב במקומנו (כדי לכתוב פוסט בלינקדאין) – מבלי לחסל בדרך את כל משאבי כדור הארץ. יכול להיות רק שהן פשוט יצטרכו להיות רטובות.