אנה זק ב־AI: דניאלה קרול מחברת בין טכנולוגיה וקריאייטיב

עמית: הי דניאלה. נעים מאוד, מה שלומך?

דניאלה: אצלי טוב. מנסה לשמור על אופטימיות בין כל הכאוס שקורה סביבנו

עמית: כן. כמו כולנו. בטלטלה יומיומית. בואי נתחיל בהכרות. ספרי עליך – מי ומה את

דניאלה: אני דניאלה קרול, בת 25 מתל אביב. בגדול אני קריאיטיב דירקטור והמקימה של FutureCreators – סטודיו שעוסק בחיבור בין טכנולוגיה לקריאייטיב, בעיקר בעולמות הפרסום

עמית: איך בחורה בת 25 מקימה סטודיו שעוסק בחיבור בין טכנולוגיה לקריאייטיב?

דניאלה: זו שאלה טובה שאף פעם אין לי מושג איך בדיוק לענות עליה, כי אני מרגישה שהתגלגלתי לזה. תמיד הייתי יצירתית, ובתיכון למדתי אמנות, יסודות העיצוב ושיווק, וזה ממש עזר לי להבין שזה מה שאני רוצה לעסוק בו

דניאלה: כשהשתחררתי מהצבא היה לי ברור שאני רוצה לעבוד במשרד פרסום כדי לצבור ניסיון, אז עבדתי תקופה גם במשרדי פרסום וגם כפרילנס. שם נחשפתי לכלים חדשים והבנתי שזה מה שבאמת מעניין אותי – להבין איך להשתמש בכלים האלה כדי להביא לידי ביטוי רעיונות קריאייטיבים.

דניאלה: ואז התחילה הקורונה, והתקופה אפשרה לי את ההתפתחות הזו. פתאום אי אפשר היה לצאת לצילומים, או לעשות דברים בצורת ההפקה הרגילה שלהם. אז הפתרונות הטכנולוגיים שהצעתי הגיעו גם בטיימינג הנכון: יצרתי דוגמניות וירטואליות, פרסומות בתלת־ממד, דברים שמאפשרים את התוכן הפרסומי שחברות היו צריכות, אבל באופן שמותאם לסגרים ולמגבלות החדשות. היה לי המון זמן פנוי ללמוד ולהתמקצע בזה, והתחלתי להציע את הרעיונות שלי ללקוחות

עמית: אז הלמידה שלך היא עצמאית לחלוטין, ואת מציעה קמפיינים ללקוחות פרטיים? כעצמאית?

דניאלה: נכון, למדתי בעיקר דרך יוטיוב ובקורסים אונליין, והצעתי קמפיינים כעצמאית. שלחתי מיילים לחברות ומנהלי שיווק, תוך ניסיון להבין מי האנשים הרלוונטיים להציע להם את הפתרונות האלו

עמית: גם יצירתית וגם אשת מכירות. עם מי עבדת אז?

דניאלה: בשלב ההוא עבדתי עם חברות כמו טרמינל איקס, פיקס, דיזל, PH5 מניו יורק ומותגים עצמאיים קטנים יותר. עד שהגיעה אליי ההצעה לקמפיין של פומה ונועה קירל, שפתח לי הרבה דלתות, ובעיקר את הבטחון להבין שאני עושה משהו ייחודי ומשמעותי

הפתרונות הטכנולוגיים שהצעתי הגיעו גם בטיימינג הנכון: יצרתי דוגמניות וירטואליות, פרסומות בתלת ממד דברים שמאפשרים את התוכן הפרסומי שחברות היו צריכות, אבל באופן שמותאם לסגרים והמגבלות החדשות

עמית: איך הם הגיעו אלייך?

דניאלה: עד היום אני לא יודעת. אני מניחה שדרך האינסטגרם או אולי מפרויקטים קודמים שעשיתי. מנהל השיווק שלהם התקשר אליי ואמר לי ״יש לנו את נועה קירל ליום צילום בשבוע הבא. אין קריאייטיב, אין צוות, אין כלום. את יכולה להרים קמפיין בהתראה קצרה כל כך?״. הכל היה כל כך לחוץ, שאפילו לא שאלתי איך הוא הגיע אליי.

גרתי באמסטרדם באותה התקופה, ולא היה לי מושג איך לעשות את זה אבל גם לא הייתי מוכנה לפספס את ההזדמנות. אמרתי לו שנעשה את זה, ותוך שבוע בניתי את כל הקריאייטיב והפקתי את יום הצילום מרחוק עם צוות שהיה בארץ

עמית: מהמם. ממש. ומכאן כמו שאומרים כוכבך דרך 🤩. מה עשית באמסטרדם?

דניאלה: חבר שגר שם הציע החלפת דירה, אז החלפנו כי הייתי עצמאית וזה לא שינה כל כך איפה אני נמצאת. התאהבתי בעיר ממש. כשהייתי שם הכרתי חבורה של אמנים שהפיקו מגזין פרינט, והם הציעו שנעשה הפקה ביחד שתפרסם גם את הסטודיו שלי.

זו היתה חוויה ממש מגניבה. לא חשבתי על זה יותר מדי, ובסוף הם החליטו לשים את זה על השער. כל פעם שעברתי ליד חנות המגזינים האהובה עליי באמסטרדם ראיתי את עצמי על השער של המגזין. זה היה הזוי ומרגש ברמות

עמית: אני חייבת להודות, שהכל מתנהל לך בזרימה כזו וללא תכנון… אולי זו השיטה. אולי זה טיפ לחיים. מתי ולמה חזרת לארץ?

דניאלה: באופן כללי אני פועלת תמיד לפי האינטואיציה ותחושות בטן, ומאמינה שזה מוביל אותי לדרך הנכונה.

חזרתי לארץ אחרי שלושה חודשים, רק כי אין לי דרכון אירופאי ולא רציתי להתעסק בבירוקרטיה. המשכתי לחזור לאמסטרדם לפחות פעם בשנה, לפחות לחודש כל פעם. הפעם האחרונה היתה קצת לפני המלחמה, ולא חזרתי מאז כי האנטישמיות התחילה להיות מורגשת. באופן כללי מאז המלחמה אני מרגישה מאוד מקורקעת בארץ

עמית: כן. כמו כולנו. מקורקעים לסיטואציה. אבל עבדת במהלך השנה הזאת, נכון?

דניאלה: כן, לגמרי. בשנה האחרונה הרגשתי שאני צריכה מסגרת ויציבות, ועבדתי כמעט שנה כשכירה ב־Gravity. הייתי צריכה את זה ואהבתי לעבוד שם. באוגוסט חזרתי להיות עצמאית ופתחתי את הסטודיו מחדש, עם דגש על עבודה עם AI ומחקר של כל הכלים החדשים שיוצאים ומשנים את התעשייה ותהליכי יצירת התוכן כפי שהכרנו

לתרגם את השפה הנוכחית ל־AI

עמית: ואז הגיע רנואר?

דניאלה: בתקופה האחרונה עשיתי המון רקעי AI לפרסומות לטלוויזיה, שזה כיף אבל גם מאוד מסחרי, אז רציתי לעשות משהו שהוא ממש ארט – נטו יצירתיות וכיף. יצרתי שירות AI ביחד עם Astria (חברה ישראלית שיצרה כלי מדהים שמאפשר לאמן מודלי AI על אנשים/מוצרים), שבמסגרתו אנשים יכולים להעלות כמה תמונות של עצמם, ולקבל תמונות בסגנון של כריסמס לפי פרומפטים שעיצבתי. מן הפקת אופנה סטייל כריסטמס, שכל אחד יכול לעשות לעצמו בקלות.

כחלק מהמשחק עם זה, יצרתי כמה דוגמאות על אנה זק, ושלחתי לעמרי הסוכן שלה, במחשבה שאולי היא תרצה להעלות את זה לאינסטגרם שלה גם. הוא התלהב ברמות ואמר שהוא חושב שזו הזדמנות גדולה יותר מסתם תמונה לאינסטגרם, וחיבר ביני לבין רנואר. הם אהבו ממש, במיוחד כי הם רצו לעשות הפקת אופנה עם אנה ויעל שלביה והן היו בפסטיגל ולא יכלו להצטלם

עמית: לרנואר הגעת כבר עם רעיון?

דניאלה: לא, היה ברור להם מה הם רוצים. יש להם שפה מאוד מאובחנת באינסטגרם, והם רצו משהו שייראה בדיוק ככה. גם מבחינת הבגדים היה להם ברור מה הם הלוקים. היו הכוונות ודיוקים מצידי, יותר ברמת הארט־דיירקשן, אבל התהליך מבחינתי היה בעיקר להבין איך אני מתרגמת את השפה הנוכחית שלהם ל־AI, ומייצרת משהו שמרגיש אותנטי בדיוק באותה רמה

עמית: ספרי בכמה מילים על הקמפיין

דניאלה: זה פרויקט של ארבע תמונות סטילס, שתיים של יעל שלביה ושתיים של אנה זק – כשהן לובשות לוקים של רנואר בלוקיישנים מינימליסטיים עם מבנים נקיים ברקע. התמונות ריאליסטיות לחלוטין, וזה ממש נראה כאילו הן הצטלמו שם

עמית: איפה עלה הקמפיין? באילו מדיות?

דניאלה: הוא עלה באינסטגרם של הבנות ואצל רנואר, ויצר הרבה הדים ברשתות. זו היתה הפעם הראשונה שדבר כזה נעשה בארץ, אז זה פורסם ודובר בכנסים ובטלוויזיה ויצר הרבה שיח – לטובה ולרעה

עמית: מה נעשה בפעם הראשונה בארץ? קמפיין אופנה ב־AI?

דניאלה: כן. באופן כללי זה טיימינג מעולה מבחינת יחסי ציבור לפרויקטים מהסוג הזה, במיוחד בארץ, כי הדברים האלה עוד לא נעשו. לא היה קמפיין אופנה ב־AI של חברה מסחרית בסדר הגודל הזה לפני רנואר, ועדיין יש לא מעט דברים בתחום שלא נעשו עוד בארץ. יחד עם זאת, אני מרגישה שהרבה חברות מתחילות להבין את הפוטנציאל ולהתעניין, והרבה יוצרים מנסים לגרום לזה לקרות, אז אני בטוחה שזה עניין של זמן

עמית: ובעולם?

דניאלה: בעולם זה כבר לגמרי קורה. אדידס וקוקה קולה הוציאו פרסומות ב־AI, ואני רואה המון חברות שמתחילות לשלב AI בקמפיינים מסחריים ופרסומות

עמית: זה מתאים לקהלים מסויימים? גיל למשל?

דניאלה: אני לא בטוחה. אני חושבת שזה כלי לביצוע, והגיל והקהל רלוונטיים יותר לרעיון הקריאייטיבי

עמית: על מה את עובדת עכשיו?

דניאלה: על סרט קצר שאני רוצה ליצור את כולו ב־AI. תמיד היו לי רעיונות לסרטים קצרים ולא היתה לי שום יכולת לבצע אותם, אבל הכלים ממש השתפרו בחודשים האחרונים, אז נראה לי שזה הזמן לבחון כמה רחוק אני יכולה לקחת אותם, ולהביא את הרעיונות שלי לכדי מימוש.

אני עובדת גם על פרסומות כחלק מהעבודה השוטפת שלנו בסטודיו, אבל כרגע מרגש אותי במיוחד לנסות לייצר משהו יותר אמנותי ורגשי, ולראות אם אפשר להפעיל רגש אמיתי וחזק אצל הצופה, ולהעביר סיפור שלא מנסה למכור משהו

עמית: ואת רואה את עצמך ממשיכה בעולמות התוכן האלו גם בעתיד?

דניאלה: אני חושבת שתמיד אעשה משהו שמשלב קריאייטיב באיזושהי דרך, בין אם זה בשילוב עם טכנולוגיה ובין אם הרובוטים ישתלטו על העולם ואחזור לצייר עם הידיים ולתפור לעצמי בגדים. זה חלק ממה שמניע אותי וממלא אותי, אז זה בוודאות יהיה יצירתי באיזושהי דרך – אבל אין לדעת. אני כנראה אתן לעולם ולאינטואיציה שלי להוביל 🙂

עמית: את גם מציירת ותופרת? אז על זה נערוך את הריאיון הבא? וכן, תמשיכי עם האינטואיציות. זה עובד לך טוב