״חברה מושלמת״: מדמם ומפתיע לטובה

עוד הרבה לפני צ׳אט GPT, מידג׳רני ואבטיפוסים של רובוטי מין (כן, כן), המדיה הקולנועית עסקה והשתעשעה לא מעט ברעיון שיום יבוא והמכונות ישתלטו על חיינו ונהיה תלויים בחסדיהן. שליחות קטלנית, מטריקס, אקס מכינה, אינטלגנציה מלאכותית ומייגן – הם רק חלק קטן מהסרטים שבמרכזם ניצב הפחד האנושי התמידי מפני עלייתן של המכונות והשתלטותן על כל אספקט ביומיום שלנו.

אז גבירותיי ורבותיי: ניוזפלאש! זה כבר קורה (ולא, למרבה המזל את הביקורת הזו לא כתבה אף בינה מלאכותית). בסרטו החדש ״חברה מושלמת״, דרו הנקוק (שכתב וביים) עוסק גם הוא ברעיון הכבר לא כל כך עתידני כך מסתבר, של רובוט / חבר / מאהב / רוצח פוטנציאלי, ומתבל את הסיפור עם שורה מפתיעה של טוויסטים נחמדים. מה שנראה תחילה כמותחן פסיכולוגי פשוט, מקבל בהמשך הילה מפוארת של פיצ׳ר מדמם ומפתיע לטובה.

בעלילת ״חברה מושלמת״ אנחנו פוגשים את ג׳וש (ג׳ק קווייד, הבנים) ואיריס (סופי תאצ׳ר, פחד אלוהים), זוג חביב שיוצא לחופשת סופ״ש עם חברים באחוזה ליד האגם. מכאן והלאה כל פיסת מידע על העלילה תהיה וואחד ספוילר.

כדי להשאיר את הדברים עמומים מספיק, כדאי רק לדעת שאיריס היא רובוטית עם בינה מלאכותית סופר מתקדמת וחדשנית, שכל תפקידה הוא לספק את רצונותיו של ג׳וש, כולל סיוע בפריקת עולו המיני, על כל המשתמע מכך.

כשהם מגיעים לבית הנופש שעל שפת האגם, מתחיל הבלאגן האמיתי והסרט מקבל טוויסט מפתיע במיוחד שלא משאיר את הצופה אדיש. כך ״חברה מושלמת״ נע בין הקומי, למותח ולמטופש (בקטע טוב), ורץ על כל המגרש עם דם, אלימות קלה עד בינונית וטכנולוגיה שתלטנית ומאיימת.

לאורך התסריט, הנקוק האלמוני למדי, שוזר וזורע טוויסטים קטנים וגדולים כאחד שהופכים את כל הקערה המדממת הזו על פיה. שיבוצי הטוויסטים המתוחכמים האלו יוצרים סרט שכולו פאן טהור שקשה להישאר אדיש כלפיו

בטוטאל, כיף לאללה ב״חברה מושלמת״. והכיף הזה קורה בכפוף לכמה וכמה בחירות מוצלחות של הנקוק, הן בגזרת התסריט והן בגזרת הבימוי, שקולעות בול בפוני. לאורך התסריט, הנקוק האלמוני למדי, שוזר וזורע טוויסטים קטנים וגדולים כאחד שהופכים את כל הקערה המדממת הזו על פיה. שיבוצי הטוויסטים המתוחכמים האלו יוצרים סרט שכולו פאן טהור שקשה להישאר אדיש כלפיו.

״חברה מושלמת״ הוא סרט מותח (לא מדי), אבל גם משעשע שגורם לפרצי צחוק קלים עד רועמים. ולכאן נכנס הבימוי המצוין של הנקוק, שמביא את כשרונם של השחקנים שלו לכדי מיצוי יכולות אופטימלי, בעיקר של סופי תאצ׳ר. בגדול, מדובר בסוג של מופע יחיד של השחקנית, שמחזירה להנקוק בריבית דריבית עם מנעד רגשות רחב ומרשים מאוד, והצגת דמות מכנית שאמורה להיות קרירה.

בפועל, איריס היא לא המחסל נטול הרגש של ג׳׳ימס קמרון – היא מלאה באהבה, פחד, חרדה ושאר רגשות ותחושות שעוטפות את המתכת שמתחת לעור שלה. לצדה של תאצ׳ר המצוינת זהו ג׳ק קווייד, שנראה כמי שנתקע בלופ הטייפקאסטינג של עצמו – וחבל. זה לא שקווייד כל כך נורא כאן, אבל הוא לגמרי יכול יותר מזה. מאמינים בך ג׳ק!

אבל התמה של ״חברה מושלמת״ לא מושלמת. כלומר, היא לא באמת מחדשת דבר בז׳אנר ה״רובוטים שמשתלטים אט אט על חיינו״, וזה אולי עקב האכילס הכי גדול שלו, לצד המשיגענ׳ס שלוקה בחסר. כן, ל״חברה מושלמת״ חסר האקסטרה מייל והטירוף בעיניים שבעזרתו הוא היה יכול להגיע למחוזות הרבה יותר מטורללים מאלו שהוא מצוי בהם ולשבור את השבלונה המוכרת כל כך.

בחזרה לתמטיות של הסרט, גם כאן, כמו יוצרים רבים לפניו, הנקוק משתעשע בשאלות מוכרות סטייל מה יקרה איתנו ביום שנהיה תלויים לחלוטין בחסדם של רובוטים, בינות מלאכותיות ושואבי אבק רובטיים שרוקדים רומבה? מעל המנה הזו הוא שופך רוטב סמיך ורותח של מסרים חברתיים על נשים חלשות שנשלטות בידי גברים חסרי רחמים, תאבי בצע ואלימים במיוחד, שיבואו כמובן על עונשם. אבל התחושה היא שהיינו כאן וכבר ראינו ושמענו את זה.

את ״חברה מושלמת״ אפשר לקטלג בקלות ברשימת הסרטים הכיפיים והמפתיעים של 2025. זה מסוג הסרטים שבאים קומפלט עם חריף, טחינה, ביצה ועלילה בלתי מתחייבת; בלי לקחת את עצמם ברצינות תהומית וסאחית. יחד עם זאת, הסרטים האלה מביאים איתם איזשהו מסר לעולם, אפילו אם לא מדובר בדבר הכי טרי שיש בשוק כרגע.

בכל מקרה, זה סרט מרענן וכיפי לצפייה של אמצע שבוע, שמוריד את החשק לבטוח בבני אדם ומעלה את התהייה שחוזרת כל כמה שנים: האם בעתיד נשים את מבטחנו ברובוטים שיספקו לנו את היצר ובו זמנית נפחד מהם פחד מוות? ימים יגידו. בינתיים לכו לצפות ב״חברה מושלמת״.

---

חברה מושלמת
בימוי: דרו הנקוק
97 דקות; ארצות הברית, 2024
3.5 כוכבים