דרך אגב // נורא נורא חם פה

איך לחיות בתוך האסון

נטפליקס הודיעה לפני שבוע שהיא עומדת להפיק עונה חדשה של ״בית קטן בערבה״, סדרת הלהיט מהסבנטיז. אחד מזיכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי הוא של כל המשפחה מצטופפת מול הטלוויזיה בסלון – אני יושב על סיר פלסטיק כחול – כדי לצפות בעלילותיה של משפחת אינגלס במערב הפרוע. ולדעתי, גם על ערש דוויי אזכור את מחיאות הכפיים שקיבלתי בסוף התוכנית, כשמילאתי את הסיר בהצלחה. 

אז, בתחילת האייטיז, ״בית קטן בערבה״ נראתה כמו אגדה רחוקה על אנשים מהעבר שנאלצו להיאבק באיתני הטבע כשכל מה שיש להם זה תושייה ותמימות אמריקאית. אבל היום, 40 שנה אחר כך, מציאות חייה של משפחת אינגלס, שמתמודדת עם הצפות, שריפות, אובדן יבולים ואף נאלצת לעקור מביתה – נראית הרבה יותר אקטואלית וקרובה לחיינו. 

החידוש של ״בית קטן בערבה״ הוא חלק מתחיית המערבונים בשנים האחרונות, שכולל בין השאר את היקום הטלוויזיוני המפותל של ״ילוסטון״ וסדרות הבת שלה, ״1883״ ו־״1923״, את ״רוצחי פרח הירח״ של סקורסזה ואת סרטה הקודר של ג׳יין קמפיון ״כוחו של הכלב״. 

נראה שההתעניינות המחודשת במערב הפרוע צומחת ככל שמזג האוויר בכדור הארץ הולך ונהיה מטורף יותר ויותר. ובמקביל, ככל שמתרחשים יותר אסונות במציאות – שריפות חסרות תקדים, הצפות, בצורות ממושכות וטמפרטורות שממיסות כבישים – כך סרטי האסונות הקלאסיים נעלמים מחיינו. אם פעם היה אפשר ליהנות בכיף ממעמקי הכורסה בסלון מסצינות שבהן לוס אנג׳לס נחרבת עד עפר – נדמה שהיום זה יותר מדי קרוב למציאות. 

ההתעניינות המחודשת במערב הפרוע צומחת ככל שמזג האוויר בכדור הארץ הולך ונהיה מטורף יותר ויותר. אם פעם היה אפשר ליהנות בכיף ממעמקי הכורסה בסלון מסצינות שבהן לוס אנג׳לס נחרבת עד עפר – נדמה שהיום זה יותר מדי קרוב למציאות

מערבונים, לעומת זאת, לא מתעכבים ומתענגים על האסון, אלא דווקא מלמדים אותנו איך לחיות בתוכו. הקאובויז החסונים מהעבר שמדדים להם בפיסוק רב משמעי, מספרים סיפור של נחישות ותעצומות נפש מול הטבע, של מי שנתון לחסדי מזג האוויר ושורד למרות כל הסיכויים. אחרי שנים של שאננות ותחושה שהכנענו ופיצחנו את כדור הארץ, המערבונים החדשים מכניסים אותנו לעידן חדש־ישן: איך זה לחיות במקום שיכול להימחק בסערה חולפת? 

וכצפוי, מיד התחילה ברשת מהומה: אל מול הדרישות שהחידוש של ״בית קטן בערבה״ לא יהיה ניסיון לשכתב את העבר ולהציג אותו בפרספקטיבה ווקית (woke), מליסה גילברט, השחקנית שגילמה את לורה אינגלס בסדרה המקורית, הסבירה ש(לצערנו) אנחנו לא נחיה שוב את העבר – ושמפיקי הסדרה החדשה יהיו חייבים לעדכן את עולם הערכים המיושן שהסדרה בכיכובה קידמה. 

ואם משבר האקלים סוחף את הוליווד בחזרה למערבונים, לאן יוביל אותנו המוח היהודי? למרות שמפתה לחשוב שבישראל יתעורר טרנד מקביל עם סדרות על העליות הראשונות ודור מייסדי המדינה – נדמה לי שיהיה בטוח להמר דווקא על תחייה עברית של דרמות על קין והבל, סיפור המבול ומרד בר כוכבא.

---

למכור למכור למכור

אז בתכל׳ס, מה הבינה המלאכותית עומדת לעשות בשבילנו? בזמן שחברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם משקיעות עשרות מיליארדי דולרים ברכישת שבבים והקמת מרכזי נתונים עצומי ממדים וזוללי אנרגיה למודלי בינה מלאכותית, האמת הפשוטה היא שאין להן מושג מה הבינה הזאת עומדת לעשות. נראה שכל השוק מחכה לפריצת הדרך שתסמן את הדרך שבה אפשר יהיה להרוויח כסף מהמודלים המפטפטים.

היעדר יוז־קייס מוכח כמובן לא מפריע להייפ להמשיך ולהיבנות. השבוע, כש־openAI חשפה מודל עם יכולת הסקת מסקנות מתקדמת, אמר מנכ״ל החברה סם אלטמן שמערכות הבינה המלאכותית שלו ״עומדות להצטרף לשוק העבודה״ ב־2025. לדבריו, המודלים של החברה יכולים לבצע ״אחוזים בודדים מכל המטלות הרווחיות בעולם״. הצהרה די מדהימה, שקשה מאוד לדעת אם היא נכונה (היא כנראה לא).

נגמר העידן של הפרסומות שכולם מדברים עליהן. בעתיד נראה דווקא פרסומות אישיות מאוד, שיילחצו לנו על כפתורים אישיותיים ונפשיים סמויים – באופן שכנראה רק מכונה יכולה להבין

לכן, בעולם של פנטזיות, מעניין יותר להפנות את המבט דווקא לאלה שנמצאים עם שתי רגליים על הקרקע: מטא של מארק צוקרברג מקימה בימים אלה מרכז נתונים עצום בגודל של עיר קטנה, שיפעיל מערכת AI עוצמתית במיוחד. בניגוד לשאר מערכות ה־AI המפותחות היום, למערכת הזאת יש גם מטרה ברורה: למכור למכור למכור. 

בשיחה חצי־מעניינת בפודקסט The Vergecast, נילאי פטאל מסביר שמטא וגוגל עושות את הדבר הכי הגיוני מבחינתן, ומשכללות את מנוע ההכנסות היחיד שמכניס להן עשרות מיליארדי דולרים כל שנה – מערכות הפרסום שלהן. 

התהליך מאוד פשוט: מפרסם נכנס למערכת של מטא או גוגל, מציג לה את המוצר או החברה שלו – והיא מתחילה לייצר אינספור גרסאות שונות של מודעות, שמותאמות באופן אישי לכל אחד ואחד מהגולשים שנחשפים אליהן. נגמר העידן של הפרסומות שכולם מדברים עליהן. בעתיד נראה דווקא פרסומות אישיות מאוד, שיילחצו לנו על כפתורים אישיותיים ונפשיים סמויים – באופן שכנראה רק מכונה יכולה להבין.

במילים אחרות, עוד לפני שיהיו לנו מערכות בינה מלאכותית שפותרות את השאלות הגדולות של החיים, כנראה שנקבל תשובה אמיתית, ישרה וחותכת לשאלה אחרת לחלוטין: כמה זה עולה?