דרך אגב // למה ביל גייטס מכריז שהוא אוטיסט?

למה דווקא עכשיו? ולמה דווקא אוטיזם?

חייבים לראות את זה כדי להאמין: לפני כשבוע, ביל גייטס ישב באולפן של CNN והסביר ברצינות גמורה שאם הוא היה היום בגיל בית ספר יסודי, היו מאבחנים שהוא על הרצף האוטיסטי. ״התפתחתי לאט מבחינה חברתית… האנרגיה שלי והאובססיות שלי, שלמזלי כתיבת קוד היא אחת מהן״, הוא מנופף בידיו בתנועות טיפה יותר מדי גדולות, כאילו כדי להוכיח את האבחנה שמעולם לא ניתנה, ״סימנו אותי כילד שונה למדי״.

זה קצת מוזר. למה אחד האנשים העשירים בעולם מבקש להדביק לעצמו תווית חברתית שפעם היתה יכולה לחסל מישהו במעמדו? מיליארדרים כמו גייטס הם אנשים זהירים מאוד. גייטס התקשורתי והרהוט לא ימהר להתוודות על התקפי חרדה, מיגרנות או בעיות אין־אונות, אז למה הוא כל כך רוצה שנחשוב שהוא על הרצף האוטיסטי? יכול להיות שהוא פשוט מקנא באיש הכי עשיר בעולם, איילון מאסק, שהודיע לפני שלוש שנים במונולוג הפתיחה של ״סאטרדיי נייט לייב״, שיש לו אספרגר? 

נדמה שהשנים האחרונות מסמלות את עלייתו של הגבר האוטיסט והפיכתו לגיבור הבולט של תקופתנו. זה לא רק האיש הכי עשיר בעולם – בכל פעם שפותחים את נטפליקס, דיסני+ ושאר שירותי הסטרימינג נראה שנוספה עוד סדרה על גבר מחונן שנמצא על הרצף. 

אם פעם היינו רגילים לראות אנשים על הרצף מיוצגים על ידי דמויות ששונותן מרתיעה, כמו דסטין הופמן ב״איש הגשם״ – עכשיו המבט שלנו עליהם הוא לא רק משתומם, אלא גם מעריץ. מ״הרופא הטוב״ ו־Atypical ועד Life & Beth, שבו איימי שומר מגוללת את סיפור ההכרות שלה עם בעלה האוטיסט (בגילום מייקל סרה החושני) – אנחנו ממש מוקסמים מאוטיזם.

אז למה דווקא עכשיו? ולמה דווקא אוטיזם? נדמה שהאלמנט שמרתק אותנו יותר מכל הוא העובדה שאנשים שנמצאים על הרצף לא מצייתים למוסכמות חברתיות (מכיוון שהם פחות מודעים אליהן) – מה שמאפשר להם לפתור בעיות בצורה אוביקטיבית, ישירה ויצירתית יותר. למעשה, ההתעלמות הבוטה מהמוסכמות החברתיות היא המתח שמוביל את רוב הסדרות עליהם. 

ב״הרופא הטוב״ לדוגמה, ד״ר שון מרפי, שנמצא על הרצף, מציע הצעות טיפול שנראות לנו מופרעות או לא רגישות, אבל לרוב הפתרון שלו מתגלה לבסוף כנכון. דוגמה אחרת היא מסעות הפיטורים ההמוניים שאיילון מאסק ביצע בחברות שבשליטתו ובממשל הפדרלי. נדמה שכל ההנחות הרגילות לגבי האופן שבו אנשי עסקים רוצים להיתפס בציבור פשוט לא חלות עליו. הוא מרוכז לחלוטין במטרות שלו, מבלי למצמץ: לא רק שהרגשות של מי שהוא מפטר אינם משנים לו – מבחינתו, הם כלל לא קיימים. 

באופן מוזר, נדמה שהיום זו הדוגמה המושלמת למישהו ש״הולך עם האמת שלו״ וש״נאמן לעצמו״. האמת של הזולת פשוט אינה קיימת. בעולם שנמצא על סף פירוק, אין פלא שהדימוי הזה קוסם להמונים

התרבות העכשווית מציירת את האנשים שנמצאים על הרצף כמי שמשוחררים מעול החברה והכללים שלה. באופן מוזר, נדמה שהיום זו הדוגמה המושלמת למישהו ש״הולך עם האמת שלו״ וש״נאמן לעצמו״. האמת של הזולת פשוט אינה קיימת. בעולם שנמצא על סף פירוק, אין פלא שהדימוי הזה קוסם להמונים. מבחינה זו, הגבר שנמצא על הרצף הוא ממשיכו הישיר של הקאובוי, הבלש הפרטי ושאר גיבורי התרבות שתמיד מגיחים מהשוליים ומצילים את המצב.

אבל לצד עלייתו של הגיבור האוטיסט קמה לה בשנים האחרונות גם גיבורה החדשה: הבינה המלאכותית. יכולת חשיבה יוצאת דופן, תשומת לב קיצונית לפרטים קטנים, וחוסר מודעות טוטאלי לכל הדרמה הרגשית-אנושית שרוב האנושות טובלת בה – שמים לב לדמיון שהתרבות מציירת בין שתי התופעות?

לכן, אין פלא שביל גייטס ואיילון מאסק רוצים להיתפס כאנשים על הרצף. הם פשוט רוצים שנחשוב עליהם כמו על בינה מלאכותית – סוג חדש של אינטליגנציה שאנחנו לא מבינים ושאין לנו סיכוי להבין; משהו שהוא הרבה מעבר לאנושיות הזולה והבזויה שלנו. 

ומזווית אחרת, אפשר לומר שהפיכתו של הגבר האוטיסט לגיבור תרבות לא מסמנת רק את התשוקה להיפטר מכל המבנים והמוסכמות החברתיות שמגבילות אותנו כפרטים – אלא גם את השיא של התרבות האמריקאית, שמעלה על נס את האינדיבידואליזם. או במילים אחרות, חופשי זה לגמרי לבד.

---

השארנו את הדבש בבית

אם מאסק וגייטס מסמנים את הרצון (הגברי בעיקר) להשליך את החברה האנושית והמוסכמות שלה לפח, קבלו את טרנד הנופש החדש של 2025 לנשים: Me-Mooning. במקום לצאת לירח דבש עם עוד בן אנוש טורדני – השנה יותר ויותר נשים מתכננות לצאת לירח דבש מפנק ויוקרתי עם עצמן בלבד. 

אין מה להאשים אותן. יש רק לקוות שבמהלך המי־מון הן יפגשו גבר נאה וחכם באופן מוזר, ואחרי סדרה של אי־הבנות ותקלות חברתיות מחוייכות, הם יילכו לישון מרוצים ומלאי תקווה, חדר לצד חדר.