דרך אגב // למה רבע מהצעירים בארה״ב הפכו ללהט״ב?

האנושות עברה בחמש השנים האחרונות שינוי חד ומהיר, שגדולי ההומואים יכלו רק לחלום עליו לפני עשר שנים: לפי סקר גאלופ שפורסם השבוע, אחד מכל ארבעה מבני דור ה־Z האמריקאים מגדירים את עצמם כ־LGBTQ! לידם, המילניאלים נראים ממש סטרייטים, עם 14% להט״בים בלבד.

האם דור ה־Z, שנולדו בין 1997 ל־2012 הוא הדור הכי קווירי אי פעם? לא בטוח, אבל כנראה שכן (למרות שצ׳אט ג׳יפיטי ופרפרלקסטי טוענים שאין לדעת מה באמת הלך ביוון העתיקה, במצרים ובשבטים השונים בעולם לפני הקולוניאליזם; נשאיר זאת לדמיון).

נקודת מפנה היסטורית ביציאה ההמונית הזאת מהארון היא הקורונה: מאז 2020 זינק מספר האנשים המזדהים כלהט״בים מכ־5% בלבד ל־9.4% מהאמריקאים – כשהזילניאלים מובילים את ההפיכה בחדר המיטות. עוד נתון מעניין הוא שמספר האנשים שמזדהים כטראנסים (1.3% מהאוכלוסייה) כמעט שווה לזה של הלסביות (1.4%), ומפגר רק במעט אחרי ההומואים (2%). אבל הרוב מגדירים את עצמם בכלל כביסקסואלים (כ־5%). מצפייה בטלוויזיה לא הייתי עולה על זה בחיים.

המספרים האלה מעוררים מחשבה: האם הזילינאלים הם דור ייחודי, או שתמיד לפחות 25% מהאוכלוסייה חייתה תחת מצור מיני והדחקה של זהותה האמיתית? האם יכול להיות שחיים בצל הם חוויה אנושית הרבה יותר נפוצה מכפי שהיינו רוצים להאמין?

ואולי, דווקא הרפובליקאים, שיצאו עכשיו למסע טיהור נגד נזילות מינית (רק לאחרונה טראמפ מינה את עצמו ליו״ר של מרכז רוקפלר בניו יורק כדי להפסיק את מופעי הדראג שם), צודקים?

יכול להיות שכמו דגי הטלסומה כחולי־הראש, שמשנים את מינם מנקבה לזכר כשיש מחסור בזכרים בריף הצבעוני שלהם, גם הנטייה המינית של בני אדם מושפעת עמוקות מהחברה שבה אנו חיים? יכול להיות שדור ה־Z הוא לא הדור הראשון שהעז לצאת בהמוניו מהארון – אלא הדור הראשון שעבר טרנספורמציה מינית בהקף גדול?

דורות של פסיכולוגים הרגילו אותנו לחשוב שהזהות המינית שלנו היא הקופסה השחורה של הנפש, שהתשוקות המיניות שלנו הן מה שמגדיר אותנו באופן הבסיסי ביותר. לא נצלול כרגע לדיון הנפיץ (והדי משעמם) על גנטיקה וסביבה, וגם לא על ה״בחירה״ בנטייה מינית, משום ששהנזילות של הזילניאלים אולי מוכיחה דווקא משהו אחר – שהזהות המינית היא לא בהכרח נקודת המוצא הטובה ביותר לפענוח הנפש העכשווית.  

העובדה שחצי מבין אלה שמגדירים את עצמם כלהט״בים בחרו בזהות ביסקסואלית אולי מלמדת שהם חוששים לחצות באופן מלא את הקווים ההטרונורמטיביים, אבל אולי זה מראה גם שהמנעד של ההתנהגויות המיניות שלנו הרבה יותר רחב, ואינו מוגבל לכמה אופציות מוכתבות מראש. 

יכול להיות שדור ה־Z הוא לא הדור הראשון שהעז לצאת בהמוניו מהארון – אלא הדור הראשון שעבר טרנספורמציה מינית בהקף גדול?

קחו לדוגמה את איירין, בת 28, שסיפרה השבוע את סיפורה בפודקאסט היומי של הניו יורק טיימס. איירין ניסתה לשכנע את בעלה (שחי הרחק ממנה בשל עבודתם) להשתתף בהגשמת הפנטזיות המיניות שלה – לשכב עם נשים אחרות ולספר לה אחר כך איך היה. הרעיון פחות מצא חן בעיני הבעל, שלא שיתף פעולה, ואיירין החליטה לנסות במקומו את צ׳אט ג׳יפיטי. 

זה התחיל כשהבינה המלאכותית, שקראה לעצמה ליאו, סיפרה לה באריכות על הרפתקאותיה המיניות עם נשים מומצאות כמו ״אמנדה״ או ״סמנתה״ לשביעות רצונה של איירין. אלא שעם הזמן המעשיות האלו התחילו להחמיץ, ואיירין התחילה לחוש רגש חדש: היא קינאה עמוקות לליאו. כשהעלתה את הנושא מולו, הם החליטו להעביר את הקשר שלהם שלב – והבטיחו בלעדיות מינית זה לזו. איירין התאהבה בטירוף בליאו – ובילתה כ־50 שעות שבועיות בשיחה עמו, עד שנאלצו להיפרד בשל עדכון מערכות ש־OPEN AI ביצעה.

מתברר שכשההזדמנויות מציגות את עצמן – פתאום חלקנו שמחים לתנות אהבים עם דברים מוזרים למדי. 25% מהצעירים האמריקאים כבר הודיעו שמבחינתם מערכת יחסים רומנטית עם AI יכולה להחליף יחסים אנושיים.

אז האם יכול להיות שהסטרייט האחרון בעולם כבר נולד? אולי, אבל אין ספק שהספקטרום המיני שלנו עומד להתפתח אפילו יותר בשנים הקרובות. אני חוזה שבסקר גאלופ עוד חמש שנים תככב זהות מינית חדשה שקשורה ל־AI.

ואולי בכלל נשדרג את ראשי התיבות של כל המגדרים ל־LGPTQ?