כואב זה לא יהיה: ״חסין כאב״ הוא פאן מטורלל

זה לא חדש ובטח לא טרנד שהתחיל אתמול, אבל שנת 2025 לגמרי הולכת להיות שנת הנפו־בייביז (שחקנים שהם ילדים של שחקנים). זה לא נאמר בזלזול – בהנחה מודעת לכך שהג׳וניורים המיוחסים הללו מביאים משהו פרש לשולחן ולא בונים קריירה על השם והפרסטיז׳ של ההורים שלהם: זואי קרביץ, תום נשר, מרגרט קוואלי ועכשיו ג׳ק קווייד וריי ניקולסון.

קווייד, כוכב ״הבנים״ והיואי הנצחי (כלומר, הטמבלול הלא יוצלח), הפתיע כבר בתור רוצח פסיכופת ב״צעקה״ ומוקדם יותר השנה הוא נצפה על המסכים הגדולים בחברה מושלמת – עוד להיט מאילנית. ניקולסון ינוקא הפחיד את חובבי האימה בחיוך קריפי וזכיר במיוחד בסמייל 2. עכשיו שני הבנים של מככבים יחד ב״חסין כאב״, קומדיית אקשן ביזארית, אלימה ומדממת – בבימויים של דן ברק ורוברט אולסן האלמונים משהו.

ב״חסין כאב״, ג׳ק קוויד נכנס לנעליו וחליפת שלושת החלקים של ניית׳ן קיין – יאפי אפרורי מסן דייגו, שחייו חסרי משמעות כמעט כמו התואר שלו כסגן מנהל בבנק אפרורי עוד יותר ממנו. ניית׳ן נואש (מאוד) לזוגיות, מבלה את זמנו במשחקי מחשב עם רוסקו, חבר אינטרנטי שמעולם לא פגש, ורק פגם גנטי ויוצא דופן מייחד אותו משאר האנשים על הפלנטה: הוא לא מרגיש כאב. בכלל.

נשמע להיט, אבל זה לא. במקום לחיות חיים אקסטרימים, מלאי כיף והרפתקאות, ניית׳ן חי בפחד מתמיד שהוא יגלה מאוחר מדי שהוא על סף מוות (או שלעיסה של אוכל מוצק תגרום לו לתלוש לעצמו את הלשון).

הסיפור מתחיל לזוז כשהוא מתקרב לשרי (אמבר מידת׳אנדר, ״טרף״), כספרית בבנק, ואז הכל מתהפך. סניף הבנק נשדד באלימות, שרי נחטפת וניית׳ן מבין שהדרך היחידה להציל אותה היא לקחת את העניינים לידיים. הוא מחליט לצאת למרדף אחרי החוטפים והופך לגיבור על בעל כורחו. ובכן, כואב זה לא יהיה.

אם השנה הייתה 1996, ״חסין כאב״ היה הופך בן לילה ללהיט אמיתי. וזו מחמאה לא קטנה. מדובר בסרט כיפי, משוגע ומטורלל לגמרי, כזה שמזכיר את קומדיות האקשן הוותיקות, המטופשות וחסרות ההיגיון מהעבר

אם השנה הייתה 1996, ״חסין כאב״ היה הופך בן לילה ללהיט אמיתי. וזו מחמאה לא קטנה. מדובר בסרט כיפי, משוגע ומטורלל לגמרי, כזה שמזכיר את קומדיות האקשן הוותיקות, המטופשות וחסרות ההיגיון מהעבר. הן היו מסוגננות להפליא, עם מבניות סדורה וגם עם מכנה משותף אחד: הן היו פאן טהור שמודע לעצמו, בלתי מתחייב או מתנצל, ובעיקר מדמם.

יוצרי ״חסין כאב״ הלכו עם העניין שבבסיס הסרט עד הסוף. ניית׳ן לא מרגיש כאב כלל, וחוץ מלחסל אותה באופן סופי, הם העבירו את הדמות שבעה מדורי גיהנום, או יותר. הסרט שופע בסצנות שבהן ניית׳ן נורה, נחתך, נשבר, נדפק, נמחץ, מעונה – וכל אחת מהן עוקפת את קודמתה ברמת הגרפיות והפרטים החזותיים שלא משאירים מקום לדמיון. מטורגרים בקלות? ראו הוזהרתם.

גוזמה והגזמה פרועה – זה בערך הפרמיס הכי מתומצת שאפשר לכתוב על ״חסין כאב״, סרט קיץ לבני נוער ומעלה, שאין צורך לנתח בכלים מתקדמים של מבע קולנועי או ירידה לתוככי התמות שלו. הוא משמש כאתנחתא בידורית נטו ומחזיר את הפאן הדבילי לקולנוע.

זה נאמר גם בהקשר הפחות חיובי של המילה: הסרט צפוי מאוד, ופועל על פי שטנץ הוליוודי מוכר ולעוס. עוד דיאלוג מיותר ועוד שמאלציות מאוסה – מורידים לו את הציון בשקלול הסופי. אין בו הפתעות מיוחדות וחוץ מאלימות שופעת ונטולת סקס אפיל, אין לו יותר מדי דברים חדשים להציע.

חסרים סרטים כאלה בנוף, אבל כשהם מגיעים – הם מגיעים בגדול. תכלס, ״חסין כאב״ נראה כמו הגרסה הקומית של ״הבנים״, יותר מאשר סרט קולנוע פר אקסלנס. כי ג׳ק קווייד הוא יואי אול דה ווי, רק שהוא חוטף כאן הרבה יותר מכות ומדמם כמו פרה שחוטה.

סיבוב פרסה מהיר לנפו־בייבי השני (ביטוי בעייתי, אבל זו האופנה היום). ריי ניקולסון מגלם לצידו של קוויד את המנהיג המניאק של השודדים. כשרונו של ניקולסון ג׳וניור רחוק (עדיין) שנות אור מכישרון המשחק של אביו הענק, אבל בסופו של דבר הוא רושם עוד הופעה חביבה בסרט שנחשב לדי סבבה (בהתחשב בציוני אתרי הדירוג), וזה כבר משהו בפורטפוליו הרזה שלו.

אמבר מידת׳אנדר, מחסלת הטורפים המדופלמת, מגלמת את שרי, מושא אהבתו וחרמנותו של ניית׳ן וסוג של פאם פאטל עם עבר בעייתי שייחשף באמצע הסרט. מידת׳אנדר בסדר גמור, אבל היא לא הדמות הנשית הראשונה שהייתם חותמים עליה שתוביל סרט. בכל מקרה, זו ליטרלי הופעת יחיד של קווייד בתור ברווז חשוף במטווח, והוא פורע את השטרות.

הוא אולי לא הסרט הראשון שהייתם שוכרים במכונות הדיוידי הקרובה לביתכם, אבל ל״חסין כאב״ יש וייבים ניינטיזים טראשיים ובלתי הגיוניים בעליל. מה שבטוח, אין מה לחפש בו היגיון – פיזי, תמתי או עלילתי – כי הוא פשוט לא קיים, בשום אופן ובשום צורה. בסך הכל מדובר בקוריוז משעשע ומדמם, שמתפקד היטב בגבולות ז׳אנר קומדיות האקשן, שקצת מרגיש רדום לאחרונה בין ימבה סרטי האינדי והאפוסים הגדולים.

---

חסין כאב
בימוי: דן ברק ורוברט אולסן
110 דקות; ארצות הברית, 2025
3.5 כוכבים