מיכל שמיר 1957-2025

האמנית מיכל שמיר הלכה הלילה לעולמה. הלוויתה תתקיים מחר (חמישי) בשעה 12:30 בבית העלמין האזורי שער מנשה.

שמיר, מהאמניות הבולטות והמרשימות בסצנה המקומית, הייתה אישיות מובילה בתחומי החינוך והחברה וכיהנה במשך כ־20 שנה כראש בית הספר לאמנות חברה ותרבות במכללת ספיר, שהייתה מהוגיו ומייסדיו. היא עצמה הייתה בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון והתואר השני ב־School of Visual Arts בניו יורק.

שמיר הייתה אם לארבעה, בת זוג וסבתא. בשירותה הצבאי שירתה כמדריכה בסיני ובעקבות זאת התאהבה במרחב המדבר ובאורחות החיים של הבדואים, שאיתם קיימה קשרים קרובים וארוכי שנים. היא למדה ודיברה ערבית ועסקה גם בהדרכת טיולים ובמפגשים אנושיים עם אנשי המקום בסיני, במצרים ובירדן, כחלק משאיפה עמוקה לשלום ואחווה, לצד אהבת הארץ בכל ליבה.

בחייה האישיים והמקצועיים הייתה מעורבת ופעילה פוליטית, בעלת רגישות חברתית והשקעה אינסופית בקידום וחיזוק אנשים מכל מגזרי החברה, באמצעות אמנות והשכלה. במהלך השנים, לצד עבודתה האמנותית, לימדה גם בבצלאל, המדרשה, קמרה אובסקורה, המכון לאמנות באורנים ועוד. לאחרונה לימדה גם בבית הספר לרפואה בבר אילן.

שמיר עסקה במהלך השנים ברישום, מיצב, וידיאו, פרפורמנס. אהבה לעבוד בשיתופי פעולה יצירתיים ופורצי דרך עם אמנים ואמניות נוספים. היא עבדה למעלה מ־30 שנה עם גלריה שלוש, אחרי שהכירה את נירה יצחקי, בעלת הגלריה, בתערוכת יחיד שהציגה אחרי ששבה משהות בארצות הברית. השתיים היו לחברות נפש ושמיר אף גייסה את תמיכת הגלריה בפעילות בית הספר לאמנות שעמדה בראשו במכללת ספיר.

לפני כעשור הקימה יחד עם רויטל בן־אשר פרץ, סהר עזימי ויואב כהן את ״פרוטקטיב אדג׳״ (בעקבות שמו באנגלית של מבצע ״צוק איתן״ בשעתו). הקולקטיב האמנותי החל את דרכו בהזמנתה של שמיר, שביקשה להפוך תערוכת יחיד מתוכננת שלה לתהליך ולפעולה יוצאת דופן, פוליטית ואמנותית. עבודתם הראשונה עלתה בגלריה שלוש כתערוכה פרפורמטיבית. הקבוצה המשיכה לפעול במשך כמה שנים והציגה תערוכות ופרויקטים טעונים. אחד השיאים של עבודתם המשותפת היה בתקופת הקורונה, כשבמחאה על ההחלטה לא לפתוח מוסדות תרבות ואמנות, ישנו יחד במשך כמה ימים רצופים באותם מוסדות, בשקי שינה, אל מול קהל – בין השאר בהיכל התרבות ובמוזיאון תל אביב. לאותה הפעולה הצטרפה גם יצחקי.

התערוכה האחרונה שהציגה שמיר הייתה גם היא בגלריה שלוש, תערוכה משותפת עם חיימי פניכל שהוגדרה כ״תערוכת יחיד־זוגית״, שליוותה אמנותית האוצרת תמי כץ־פרימן, אף היא מחברותיה הקרובות. גם הפעם יזמה שמיר את הדיאלוג האמנותי, והזמינה את פניכל ליצירה בתהליך משותף ואישי.

על הנטייה שלה לשתף פעולה עם אמנים אחרים אמרה בראיון: ״״עשיתי את זה בעבר, גם בפרוטקטיב אדג׳ וגם בתערוכה ׳יחיד פלוס׳ שהצגתי בחלל הקודם של גלריה שלוש ברחוב מזא״ה, שבה הזמנתי את ציבי גבע, ניר עברון וליאב מזרחי, וניכסתי עבודות שלהם לתערוכה שלי. הדיאלוג עם אמן נוסף הוא מאתגר, ואני חושבת שהשילוב הנוכחי הביא אותי לשיאים אינטואיטיביים של עבודה עם אמן נוסף״.

בעבודותיה כמו בחיים, עסקה שמיר בשאלות חברתיות, פוליטיות ואישיות. הן סבבו סביב נושאים של מגדר, אמהות, זהות ומקום. למרות עיסוקה בנושאים חשובים ורציניים, גם בעבודותיה וגם בדמותה יוצאת הדופן תמיד בלט ההומור, הציניות והקלילות.

על אחת העבודות בתערוכה האחרונה אמרה בראיון לפורטפוליו: ״יש בעבודת העננים ציניות, וזה משהו חשוב. זה עוזר לנו לקבל פרופורציות. קצת כמו הבועות, המנורות הגנריות האלה מאיקאה שהן סמל הבורגנות הן אולי איזושהי הבטחה שלנו לילדים לגבי העולם שאנחנו חיים בו, שאנחנו לא בהכרח יכולים לקיים״.

חלק ניכר מזמנה הוקדש לניהול בית הספר לאמנות בספיר, שהפך לאחד ממפעלי חייה. רק השנה, אחרי פרוץ המלחמה והקושי לקיים לימודים במכללה ששוכנת בשדרות, היא השיגה עבור בית הספר תרומה של כחצי מיליון שקלים (בחלקה מקרן ברכה) שמאפשרת פתיחה של כל הקורסים והסדנאות בבית הספר בחינם לכל תושבי עוטף עזה, החל מדצמבר הקרוב. בנוסף, אישר לאחרונה המל״ג לפתוח מסלול אמנות דו־חוגי עם החוג לתקשורת, המחלקה הרב־תחומית והמחלקה לתרבות במכללה – עניין שקורה לראשונה בדרום הארץ.

ממכללת ספיר נמסר: ״לצד היותה יוצרת מוערכת, מיכל שמיר הקימה וניהלה את בית הספר לאמנות ואת הגלריה בספיר במשך שנים רבות. היא הייתה מרצה מסורה, שהקדישה את חייה להנחלת כישורים, ביטוי עצמי ורגישות אמנותית לדורות של אמנים בדרום. היא ידעה לזהות כשרונות, לפתח ולהעצים אותם, מתוך מחויבות אמנותית וחברתית עמוקה.

״מיכל הייתה לא רק דמות מובילה בעולם האמנות, אלא גם מורת דרך. היצירתיות, המעוף והמסירות שלה הותירו חותם עמוק על הסטודנטים, הקולגות וקהילת האמנות כולה״.

בראיון לפודקאסט ״תיק עבודות״ של פורטפוליו, שהוקלט במסגרת יריד צבע טרי (שלו שיתוף פעולה ארוך טווח עם בית הספר לאמנות בספיר) באוקטובר 2021, אמרה שמיר: ״יש לי המון סטודנטיות נשים, ועולה תמיד השאלה איך אנחנו עושות גם וגם. אני חושבת שלנשים יש את היכולת לעשות גם וגם, ואני גם מאוד מאמינה בזה. ההגדרה של ׳אמן טוטאלי׳ היא הגדרה של פעם, של אמנות גברית ומנותקת. זה שיש לך כביסה ושאתה צריך לעשות טיפול כינים לילדים – זה הופך אותך לאמן יותר רלוונטי, יותר מעניין. ברגע שהחיים משתפשפים עם האמנות ועם הכאב יוצאים הדברים הטובים״.

יהי זכרה ברוך.