בספר ״מוצג בספק״ אריאלה נקר מחברת בקלילות בין עולם הפלילים לתעלומת אמנות

חגית: בוקר טוב אריאלה, מה שלומך בימים אלה?

אריאלה: בוקר טוב, לשאלה מה שלומי אני עונה ״בסדר״, וזה נכון כלפי חוץ. אבל מבפנים – המלחמה נותנת את אותותיה. דאגות ולחצים… בדיוק בשביל זה אני כותבת – מתוך הבנה שאני בטח לא היחידה. אני מספרת סיפורים כדי לסקרן, להצחיק ולחזק, דווקא בתקופה זו

חגית: והספר האחרון שלך ״מוצג בספק״, יצא לאור לאחרונה בהוצאת יצירה עברית – שהיא חלק מבית ״עברית״ המוכרת יותר לציבור כפלטפורמה לקריאה ורכישה של ספרים. הוא נכתב בתוך המלחמה?

אריאלה: הרעיון התגבש לפני האסון והמלחמה. הספר הוא מותחן משפטי, שעוסק בתעלומה ״ציורית״ מצד אחד ופלילית מצד שני. ראיתי בו אסקפיזם, שיכול גם להעלות חיוך מידי פעם, והעבודה עליו במקביל למצב האומה (ולעובדה שאני אמא לשתי בנות חיילות) הייתה לי מפלט

חגית: אני מבינה שנתי כץ היא דמות שכבר ״חיה איתך״ כמה שנים והופיעה במספר ספרים – אני נחשפתי אליה לראשונה, באיזה מספר תעלומה אנחנו?

אריאלה: הספר הראשון בסדרת המותחנים בכיכובה של נתי כץ ״המתחזה״ יצא לאור בשנת 2022, לאחר שזכה במקום הראשון בתחרות ״המרתון לרב מכר״. אחריו יצא לאור ספר שני בסדרה ״הפקולטה״ וכעת אנחנו בתעלומה מספר שלוש שכורכת את עולם האומנות בספר החדש ״מוצג בספק״

חגית: יש בו בתעלומת רצח, אמנות והונאה, מקור וזיוף 🙂 קראתי את הספר בנסיעה ״גנובה״ לסופ״ש ביוון. זה היה מצוין מבחינתי – כמו שאמרת, אסקפיזם בעולמות של אחרים. והכי מצחיק שהספר נפתח באיזה שייט חברתי ביוון סטייל ״הכול כלול״. וכך התוודעתי לדמויות (הרבות מאוד) והתחלתי להכיר את נתי כץ (שכיניתי אותה בצחוק הבלש מישל אוחיון הבת, אם להיזכר במורשת בתיה גור. אם כי מאז כבר התרבו דמויות נשים בלשיות)

אריאלה: כבוד הוא לי כשמשווים את נתי כץ לבלשים אחרים, ובטח לסופרת דגולה כמו בתיה גור. אחד הכללים של כתיבה בלשית הוא שהאשם חייב להופיע בפרקים הראשונים, לכן הקוראים מקבלים את כל הקאסט, ש״יטופל״ לאחר מכן עד לפתרון התעלומה

חגית: באמת בואי נדבר על הקאסט: זו חתיכת גלריה של טיפוסים, שהקיפה אותי בעמודים הראשונים באופן די מבלבל…

אריאלה: הספרים שלי מאד ריאליסטיים, מבוססים על הניסיון והידע שלי כעורכת דין. ומי מאיתנו לא מוקף בגלריה של טיפוסים? ״מוצג בספק״ יצא לאור גם בספר (דיגיטלי ומודפס) וגם בהפקה קולית מיוחדת – ראשונה מסוגה בארץ Full cast Audiobook. כל דמות קיבלה קריין וקול ייחודי. את הגיבורה הראשית משחקת נעה גורן. זו חוויה מסוג אחר, שנותנת דגש לגיוון בדמויות, ויכול להיות שבהאזנה היא דווקא תהיה מבלבלת פחות

חגית: חלק מהדמויות בסיפורים ממשיכות את הרצף מספר לספר? אני משערת שבכל תעלומה יש מרכיב משפטי, שמעוגן בעולם המקצועי שלך – לשעבר? או שאת ממשיכה לעשות גם וגם?

אריאלה: בדיוק! הדמויות הראשיות ממשיכות את הרצף ובכל ספר יש תעלומה שעומדת בפני עצמה – ולו רק בגלל שאני אוהבת סופים סגורים ואת תחושת הרווחה שמגיעה עם הפתרון. אני חושבת שכדי ליצור עולם משמעותי, חייבים להבין ולהכיר אותו כמה שיותר.

הידע והניסיון שלי – מהעבר ומהווה – בהחלט נכנסו לספר, אבל האמיני לי שהעלילה הרבה יותר מסעירה מיום עבודה רגיל

פתח תקוה על המפה

חגית: אז הכי טוב שתציגי את עצמך – מי את, מאיפה, ואיך הגעת לכתיבה של סדרת בלשית ישראלית עכשווית?

אריאלה: שמי אריאלה נקר, נשואה ואמא לשלושה. ביום עורכת דין, בלילה כותבת ספרי מסתורין. אני קוראת ספרי בלש מאז שאני זוכרת את עצמי, ובעבודה שלי כותבת המון. בסך הכול הייתי צריכה לשלב בין השניים ולכתוב את מה שאני אוהבת לקרוא.

אני רוקחת תעלומות וכותבת מותחנים מציאותיים, שחיים בסביבה שלי: יש בהם אלמנט משפטי מובהק וגם לוקאליות משמעותית. נולדתי בפתח תקווה ואני מתגוררת בה עד היום, וכך גם נתי כץ, החוקרת שלי. למרות התדמית האפרורית, יש בעיר שלי אנשים נפלאים והחלטתי לשים אותה על המפה של ספרות המתח. ומה יותר טוב ממתחזה שמגיע לגנוב ירושה או ציור שנחשד כמזויף?

חגית: כעורכת דין את באה מעולם הפלילים? ועדיין עובדת בתחום?

אריאלה: אני עדיין עוסקת בעריכת דין, אבל כיום ללא נגיעה בעולם הפלילי

חגית: קיוויתי שתגידי ״לא. היום אני רק כותבת״. אבל מי בעולמנו המוטרף עושה רק דבר אחד?

אריאלה: אני בדרך לשם! גם ככה יש לי בראש רק תעלומות ומסתורין

חגית: את חושבת שכמונו – גיבורות נשים תמיד נידונות לג׳אגלינג בין תפקידי החיים? הזכרתי קודם את מישל אוחיון של בתיה גור. אוסיף למשוואה את ליזי בדיחי של שולמית לפיד. ואני באמת לא ידענית גדולה בספרות בלש, אבל נדמה לי שדמויות נשים חוקרות הן לעתים קרובות חובבות שמגיעות מתחומי עיסוק אחרים, בעוד שבלשים גברים מהוללים הם פשוט… בלשים במקצועם

אריאלה: מממ… זו אבחנה מעניינת. אני חושבת שחוקרים שמוגדרים כחוקרי משטרה עוסקים פחות בג׳גלינג, פשוט כי זו העבודה שלהם ובמקרה כזה לא צריכה להיות אבחנה בין גברים לנשים. הגיבורה שלי – נתי כץ – הייתה חוקרת מצ״ח בשירותה הצבאי, כלומר – מקצוענית, והחקירות זורמות אצלה בדם, כמו שאמא שלה אמרה פעם ״היא תמיד היתה קצת בלשית.״ אלא שכטרום־מתמחה במשרד עורכי דין היא בהחלט תצטרך לרקוד על כמה חתונות. זו יכולת שאין להמעיט בה, ואם היא מיוחסת בעיקר לנשים – אז הרווחנו!

חגית: הרווחנו, ברור, אבל גם הפסדנו (בשעות שינה, בשקט נפשי, שלא לדבר על שכר הולם וכו׳)… אני מאחלת לה שתפתח כבר משרד חקירות (סוכנות בילוש?) ותהפוך ליועצת יוקרתית…

אריאלה: אני מתעקשת על הטוב שבעולמות. קצת שכחתי מהן שעות שינה ושקט נפשי, אבל אני מאחלת את זה לכולנו, נשים וגברים. נתי בהחלט תעשה את הצעד המתבקש, ולאו דווקא בגלל שאני דוחפת להעצמה נשית, אלא בגלל שנשים צריכות להעמיד את עצמן יותר ויותר בפרונט, וגם לקבל על כך שכר הולם. זו לא אג׳נדה, אלא מציאות שצריכה להתממש

ההיסטוריה של קזימיר מלביץ׳, והמאבקים שנמשכים עד היום להוכחת מקוריות הציורים שלו הייתה מוכרת לי. המשפחה שלי עלתה לישראל מלטביה בשנות השבעים, והוריי יכלו להקריא לי מחקרים שפורסמו ברוסית. זה הפך מתחקיר לספר לפרויקט משפחתי

חגית: בואי נחזור לספר ונדבר על תעלומת האמנות. מאיפה הגיעה ההשראה לסיפור? איך בחרת בציור של קזימיר מלביץ׳ – ממובילי הפוטוריזם והסופרמטיזם הרוסי של שנות ה־20 של המאה הקודמת – לככב בסיפור ״מוצג בספק״?

אריאלה: ההשראה הגיעה מ… סדק מרגיז בקיר. החלטנו להסתיר את הסדק בציור, ואז נחשפתי לפער שבין מקורי ומזויף, אמת ושקר. גיליתי שערוריות נפלאות, כוחות ואינטרסים חובקי עולם, והחלטתי שנתי כץ תתעסק בדיוק בזה.

ההיסטוריה של קזימיר מלביץ׳, והמאבקים שנמשכים עד היום להוכחת מקוריות הציורים שלו הייתה מוכרת לי. המשפחה שלי עלתה לישראל מלטביה בשנות השבעים, והוריי יכלו להקריא לי מחקרים שפורסמו ברוסית. זה הפך מתחקיר לספר לפרויקט משפחתי, ששקענו בו בהתלהבות

חגית: ההורים השתתפו במחקר שלך?

אריאלה: בהחלט! כל מה שהיה אפשר למצוא רק ברוסית הועבר מיד להוריי לעיון. כמובן שכל תרגום לווה בפרשנות שלהם לגבי המשטר ומה בדיוק קרה לדעתם, אבל מי אנחנו בלי ההיסטוריה המשפחתית שלנו

חגית: אני דווקא לא ידעתי שיש פרשיות זיוף ספציפית סביב מלביץ׳. את אוהבת את האמנות שלו? זו שאלה שניקרה בראשי בזמן הקריאה – כי הגיבורות והגיבורים שלך ממש לא התלהבו, כמה פעמים הם אמרו שם שלא ברור מה הסיפור של כמה משולשים וריבועים…

אריאלה: הכרתי את היצירה המפורסמת של מלביץ׳, את ריבוע שחור על רקע לבן, ובמהלך הכתיבה נחשפתי גם לניסיונות זיוף של הציורים שלו. באחת הפרשיות, זה נגמר מאחורי סורג ובריח עבור הזייפנים, אבל מצד שני יש הטוענים שציורים אחרים שלו הם מקוריים. ייתכן שהתקדמות הטכנולוגיה ובדיקות המעבדה יאפשרו הוכחה לכך.

במהלך הכתיבה, כשהתמקדתי בסופרמטיזם של מלביץ׳, גיליתי שרוב האנשים לא מתחברים לסגנון. זה בהחלט השתקף בהתייחסות של הדמויות שבספר. ובכל זאת, מתוך אהבתי לאוונגרד, החלטתי להתמקד דווקא בציור הזה – שגם מופיע על עטיפת הספר. יש המון עומק בסופרמאטיזם, ויש הבנה עמוקה של העולם ושל החלל שסביבנו. כשאמרו לי שהציור של מלביץ׳ נראה כמו חוברת גאומטריה, הבנתי שדווקא בגלל שאני אוהבת מתמטיקה (אני גם בעלת תואר בפיסיקה על הדרך) אלו הציורים שמועדפים עליי

חגית: מעניין. וגם עלית על משהו נכון במידת מה – שניתן להעתיק יחסית בקלות ציור גאומטרי. לא יודעת בקשר לזיוף כהלכתו, אבל זה פחות חשוב. התעלומה הרי יותר מעניינת מהעניין בציור היחיד: יש בספר מאפיה רוסית, הון שלטון, מזימות בינלאומיות – חגיגה.

ההסבר בספר על ה״סדק״ שמאפשר לזייפנים לספק לשוק ״ציורים אבודים״ – זו הברקה. איפה שמעת על זה?

אריאלה: גיליתי את העניין הזה כשנחשפתי למוח קרימינלי מבריק וצייר מחונן בשם וולפגאנג בלטראצ׳י. בלטראצ׳י נחשב לאחד הזייפנים המוצלחים ביותר בהיסטוריה (כי על מוצלחים אחרים אנחנו בכלל לא יודעים – הרי הם הצליחו לא להיחשף!). הוא צייר בכישרון רב ״ציורים אבודים״ תוך שימוש בקנבסים ישנים ובפיגמנטים שיוצרו בשיטות מסורתיות. בסופו של דבר הוא נחשף והועמד לדין. גם זיוף פרובננס (הוכחת אותנטיות) היה רעיון שלו

חגית: התרשמתי במיוחד מהבקיאות שלך בפוקר! איזה סצנת משחק מפוארת השחלת בלב הספר, ועוד הפכת אותה לנקודת מפנה פסיכולוגית. שאפו. מהקריאה נראה שאת שחקנית מחוננת. רק תשמרי על עצמך…

אריאלה: הטיפוסים שהיו שם במשחק עברו הקצנה ספרותית, אבל העיקרון נשאר זהה. דברים קורים, שהקורא עשוי לחשוב שהם לאו דווקא קשורים לתעלומה, אבל היופי הוא לקשור את כל הקצוות בסוף, גם את משחק הפוקר. ידעתי את הכללים היבשים, אבל לא את הניואנסים של המשחק המאוד־פסיכולוגי הזה. ומה לא עושים בשביל תחקיר מעמיק? התחלתי לשחק 😊 היה מעניין, היה נפלא ועוד יצאתי ברווח קטן, שלא כמו נתי כץ

חגית: הזכרת את הקאסט וההפקה של הספר הקולי. זה כיוון מאוד טרי בשוק המקומי ואני מבינה שההוצאה ״יצירה עברית״ משקיעה בזה מאמץ וכספים, כדי להצטרף לזרם העולמי בתחום. יש שתי גישות בז׳אנר – האחת היא קריינות והשנייה המחזה. הלכתם פה על האתגר היותר קשה. איך היה לביים ולעבוד עם נון־אקטורס?

אריאלה: הוצאת יצירה עברית והמפיק דולב אזולאי הלכו איתי יד ביד בהפקה קולית מושקעת ביותר. הם העמידו לרשותי את כל הקריינים וכל השחקנים שלהם, ועדיין חסרו לנו קולות. כדי למלא את החסר ליהקתי חברים ושכנים והכרזתי על יום הקלטות בביתי. בישלתי לכולם מאכלים עיראקיים, החברים והשכנים הגיעו מוכנים, עם התפקיד ממורקר, שאלו שאלות על הדמות, והיו פשוט נהדרים

חגית: נשמע מדליק (וטעים) 😃שמחתי להכיר (את שתיכן). אהבתי את העובדה שהגיבורה שלך היא אישה צעירה מאוד, והשפה שלה מאוד חיה ועכשווית. ומה עכשיו? התעלומה הבאה כבר רוחשת במוחך הקודח?

אריאלה: האמת שכן, יש כבר משהו על האש. בינתיים נתי כץ עושה עבודה נהדרת ב״מוצג בספק״ ובסדרה כולה. אני מאושרת כשהיא מצחיקה, מרגשת ומסקרנת את הקוראים. ותמיד עם אצבע על הדופק בחיפוש אחר התעלומה הבאה

חגית: עוד משהו חשוב לסיום?

אריאלה: מייחלת לשובם של חטופינו ולשלום

חגית: אמן

---

מוצג בספק | אריאלה נקר
הוצאת יצירה עברית