דרך אגב // החילזון הגזעני שלי

סביר להניח שראיתם אותם באינסטגרם או בטיקטוק: שני גברים עירומים רכובים על חלזונות ענק, אביר מגן על חייו ועל חיי אישתו מול חילזון שווה נפש, חילזון מאיים על אביר עירום המתחנן על חייו. מתברר שמי שמעלעל בכתבים עתיקים מימי הביניים ימצא ככל הנראה כמה וכמה חלזונות ענק מאויירים בהם בסצינות דרמטיות למדי. האינטרנט קלט את זה די מזמן, ומדי פעם מתנחשל לו עוד גל ממים של חלזונות שונים ומשונים, בני מאות שנים. 

החלזונות לא מופיעים רק בכתב יד אחד או שניים. הם מתפרסים על ספרים מכל תחומי הידע, כמו נחיל שבלולים על מקלחת כפרית. אז מה הקטע של הנזירים ובני האצולה שכתבו ואיירו ידנית את הספרים האלה עם חלזונות? 

בראיון מעניין למדי, אלי וורד מהפודקסט ologies מראיינת את איוון פרימדור, שמציגה את עצמה כחוקרת חלזונות ימי ביניימים. לאורך השנים צצו הסברים שונים לחיבה הימי ביניימית לחלזונות: מהרעיון שהם מסמלים מוות או קימה לתחייה, דרך ההשערה שמדובר בסאטירה חברתית, לעג לאנשים שעלו לגדולה, או פשוט המקבילה שלהם לקומיקס.

אבל פרימדור תומכת בהשערה פופולרית אחרת: החלזונות מייצגים את הלומברדים. מדובר במיעוט גרמאני שהגיע לאיטליה ככובש, אבל כשהאיורים האלה הפכו להיות פופולריים כמה מאות שנים אחר כך – הם כבר נחשבו אנשים בזויים, לא אמינים ומוקצים, שעסקו בהלוואה בריבית נשך (מזכיר לכם מישהו?). 

לפי הפרשנות הזאת, החלזונות שעכשיו מצחיקים ומדהימים אותנו הם בעצם צרורות ארוזים היטב של שנאה ולעג מהעבר. הלומברדים מתוארים שם כמו חלזונות המתקדמים באיטיות על גבי הריר שהם מפרישים. הם פחדנים וממהרים להשתבלל בשיריון שלהם בעת סכנה, ואוכלים מכל הבא ליד – וכך משתלטים אט אט על כל חלקה טובה ויכולים להכניע גם את הטוב שבאבירים. אף שבראייה היסטורית מפוכחת יותר אפשר להוסיף: עדיף שבלולים על חולדות.

כשהאיורים האלה הפכו להיות פופולריים כמה מאות שנים אחר כך – הם כבר נחשבו אנשים בזויים, לא אמינים ומוקצים, שעסקו בהלוואה בריבית נשך (מזכיר לכם מישהו?).החלזונות, שעכשיו מצחיקים ומדהימים אותנו, הם בעצם צרורות ארוזים היטב של שנאה ולעג מהעבר

ואם חשבתם להתנחם בינשוף ימי בינימי, כדאי שתדעו שהוא כנראה אנטישמי. הינשופים לא נחשבו אז סמל לחוכמה, אלא לשליטי הלילה והחושך – ההפך מהאור הבוהק שישו והנצרות מייצגים. לכן רוב הינשופים הם ייצוגים מלעיגים של יהודים. והמקור המעוקל שלהם, לטענת פרימדור, הוא גם המקור לדימוי של האף היהודי המפורסם. 

לא יודע. כשאני התבוננתי בנחיל החלזונות עם מחושיהם המתוקים ושריונותיהם האלגנטיים, שאלה אחת לא הניחה לי: למה לעזאזל כל כך קשה להאמין שזה לא לעג או שנאה – אלא שהנזירים האלה פשוט מאוד מאוד אהבו חלזונות?

מלחמת העולם הבאה: הבנות קופצות על חבל, הבנים בתוך הזבל

תמיד חשבתי שמלחמת העולם השלישית תהיה בין פסיביים לאקטיביים, אבל טעיתי. באופן מאוד לא צפוי, היא כנראה תהיה בין גברים לנשים. 

בעקבות הסדרה Adolescence (לא צפיתי), נדמה שכולם בארצות הברית מדברים עכשיו על מה שמכונה ה״מנוספירה״ – הסביבה הדיגיטלית הגברית, שנעה מג׳ו רוגן דרך האינסל המפורסם אנדרו טייט ועד אתרי ימין קיקיוניים, שהצליחה להביא את טראמפ לשלטון על גל של אחווה גברית זועמת ואחוזת אקסטזה. 

אחרי שמנתחים את תוצאות הבחירות, מתברר שטראמפ הצליח להוציא לקלפיות ציבור שבדרך כלל נותר אדיש אליהן: גברים צעירים ובודדים (שמספרם הולך ומזנק משנה לשנה). הם, בעידודם של מפלצות מדיה כמו אילון מאסק, יצאו להצביע נגד העולם הישן שהם מכירים – שנשלט יותר ויותר על ידי נשים ו״גברים רכרוכיים״. ב״קריטיקס את לארג׳״, הפודקאסט המצוין של הניו יורקר, מדברים השבוע על איך רוגן ודומיו יצרו תרבות של ״התרועעות גברית״, שמייצרת חמימות אינטימית אונליין תוך הפצת רעיונות רעילים. 

וכשנזכרים שמנוע הגיוס העיקרי של הדמוקרטים בבחירות האחרונות היה נשים וזכויות נשים – יוצא שארצות הברית מובלת לתוך פורמט פופולרי בערוץ הילדים של פעם: הבנים נגד הבנות. מי לדעתכן ינצח?