הפער בין המציאות לנפש: ההדפסים הבוטניים של חן אשכנזי

עמית: הי חן. מה שלומך? במה את עסוקה כעת?

חן: הי, הכל טוב עד כמה שאפשר בימינו. אני משתתפת בחממה הנוכחית של טרמינל עיצוב בת ים עם עבודות ההדפס שלי, מציגה תערוכה בגלריה העירונית בבית התרבות רחובות ובמקביל גם מעצבת פנים

עמית: נתחיל… אחד אחד. הרקע הקודם שלך הוא עיצוב פנים?

חן: כן. סיימתי לימודי תואר בשנקר ב־2005 בעיצוב פנים, שם למדתי גם טקסטיל וגם פנים ובסוף התמחיתי בעיצוב פנים. מאוד קסם לי השילוב בין השניים. בתום הלימודים עבדתי בחנות ״חדרים״ וב״קסטיאל״.

בהמשך עבדתי כשכירה וכעצמאית, אבל בשנים האחרונות הרגשתי שבעיצוב פנים אני לא באמת מגשימה את החלום הפנימי של יצירה. לפני שנתיים הזדמן לי להשתתף ברזידנסי בסדנת ההדפס בבית התרבות ברחובות, ושם הבנתי שמצאתי את המקום להגשים את עצמי.

הייתי מגיעה פעם בשבוע לסדנה, שם עבדתי אחת על אחת עם האמנית והאוצרת יעל סונינו לוי, שלימדה אותי מגוון של טכניקות. הטכניקה שהכי התחברתי אליה היתה מונוטייפ, ובעיקר עבודה עם צמחים. הבנתי שאני מצליחה לתרגם את הרגשות שלי דרך ההדפס הבוטני. את טכניקת הדפס המשי למדתי עוד בשנקר, וברזידנסי נחשפתי לעוד טכניקות

עמית: פרטי על הטכניקה והחיבור שלך דווקא אליה

חן: הטכניקה היא בסיסית ופשוטה יחסית. משהו בראשוניות ובפשטות שלה קסם לי. העבודה עם צמחים בטכניקה הזאת היא לא כולה בשליטה שלי. ברגע שאני מניחה את הצמח להדפסה – יש לו גם את האמירה שלו. הוא יכול לזוז קצת או להימרח קצת. אני מוצאת בחוסר השליטה הזה מקום משחרר ומפתיע. מאז ומתמיד היה לי חיבור גדול לטבע, וזה היה ממש מתבקש שדרך הצמחים אני אצליח להביע את עצמי

עמית: את משתמשת בצמחים שיוצרים את ההדפס?

חן: כן. אני מדפיסה את הצמחים עצמם. בשלב הראשון אני מעבירה אותם במכבש גלילים על מצע של צבע כדי שיספגו אותו. בשלב השני אני לוקחת את הצמח עצמו שספג את הצבע, ואותו אני מעבירה שוב במכבש על מצע להדפסה שגם אותו אני בוחרת בקפידה.

אני יוצאת לטבע ובוחרת את הצמחים שמבטאים רגשות שיש בי. בעיקר רגשות של עצב, כעס, בדידות. רגשות שהם קצת יותר קשים לעיכול. אני מרגישה כאילו הצמח ״קורא״ לי

יש לי עבודות של הנגטיב ועבודות של הפוזיטיב. תלוי איזה רגש אני מחפשת להעביר לצופה. אני עובדת בעיקר עם צמחים עדינים ושבריריים, שמצריכים עבודה עדינה. הבחירה בצמחים הספציפיים להדפסה נעשית בדקדקנות עוד בזמן הליקוט

עמית: איך מתבצע הליקוט?

חן: אני יוצאת לטבע ומתחברת לרגשות שחיים בי באותו הרגע. אני בוחרת את הצמחים שמבטאים את אותם הרגשות. בעיקר רגשות של עצב, כעס, בדידות. רגשות שהם קצת יותר קשים לעיכול. אני מרגישה כאילו הצמח ״קורא״ לי. בסטודיו אני מנסה לתרגם את אותו הלך הרוח שהיה לי בטבע.

הבחירה בסוג הצמח, הגוון, סוג המצע שעליו אני מדפיסה והקומפוזיציה – הם כולם במטרה לתרגם את הרגש שחי בי

המצע מעביר מסר

עמית: יש משמעות לטריות של הצמחים?

חן: לא בהכרח. יש צמחים שאני מעבירה תהליך של ייבוש מסורתי בין דפים תחת לחץ, ואת חלקם אני מדפיסה כמו שהם. בעיקר מיובשים. יש משהו בצמחים מיובשים שמעביר יותר טוב את המסר של הנפש השברירית שלנו

עמית: נכון. מתגלים בהם הפנימיות שלהם – הוורידים והעורקים

חן: נכון. יוצאים פרטים עדינים ומרגשים. בעבודות שלי עוסקת בפער בין המציאות הקשוחה שבה אני חיה לבין הנפש העדינה והשברירית שלי, שבתוך כל זה גם מלאה בעוצמה על כך שהיא שורדת

עמית: איך הגעת לחממה בטרמינל עיצוב?

חן: באמצע הרזידנסי התחילה המלחמה ופגשה אותי מאוד מקרוב. המשפחה שלי מעוטף עזה ואחות של גיסתי היתה חטופה שהשתחררה בשלב א׳ של העסקה האחרונה. כשהם פונו מהממ״ד אחרי 21 שעות, מצאנו להם בית פנוי לידנו, ובשבועיים הראשונים למלחמה הייתי שם כל כולי בשבילם.

אחרי שהם עזבו לקהילה שלהם אני התמוטטתי לחלוטין. לקח לי כמה חודשים לחזור לעצמי. כשזה קרה הגעתי להחלטה שאני רוצה להמשיך עם ההדפסים והיצירה בכל הכוח, ולהגשים חלום. החלטתי להירשם לחממה ושמחתי כשהתקבלתי. מבחינתי החממה היא מתנה גדולה.

פיתחתי בה את הטכניקה ואת העבודות שלי. הגעתי עם הדפסים רק על נייר והיום, לקראת סיום החממה, אני מדפיסה על עוד חומרים כמו פורניר, קליפות גזע אקליפטוס והטבעות בבטון. החממה מסייעת לי להפוך את היצירה שלי לעיסוק העיקרי שלי, במקום עיצוב הפנים

עמית: מי מנחה אותך בחממה?

חן: מירב פלם. עברתי איתה תהליך עמוק של פיתוח העבודות, תהליך לא פשוט של חקירה למה אני יוצרת את מה שאני יוצרת, איך אני מעבירה את המסר בצורה יותר עמוקה ומעניינת, מחקר אודות משמעות הצמחים שאותם אני בוחרת ומחקר של חומרים שעליהם אני מדפיסה.

המצע שעליו אני מדפיסה מעביר מסר נוסף, והחומר שעליו אני בוחרת להדפיס מספר סיפור גם הוא. כשעוברים מהדפסה על נייר להדפסה על חומרים נוספים – מתקבל רובד נוסף לעבודה ולאמירה שלה

קליפת אקליפטוס היא חומר של סוף, חומר גולמי, קשה ושבור, ויחד עם זה הוא עדין ושברירי. את הקליפות אני מלקטת ומיישרת אותן למצע יחסית ישר באמצעות מכבש כשאני מדפיסה על הקליפה, היא מקבלת סוג של חיים חדשים

עמית: יכולה לתת דוגמה?

חן: קליפת גזע אקליפטוס היא חומר של סוף, חומר גולמי, קשה ושבור, ויחד עם זה הוא עדין ושברירי. את הקליפות אני מעבירה תהליך של יישור. אני מלקטת אותן באותה הצורה כמו שאני מלקטת את הצמחים, בדקדקנות גדולה. הן בדרך כלל מתעגלות, ולכן אני מיישרת אותן למצע יחסית ישר באמצעות מכבש פרס (press). כשאני מדפיסה על הקליפה, היא מקבלת סוג של חיים חדשים.

בטון הוא חומר נוסף שהתחלתי להתנסות בו. הוא חומר קר ונוקשה שמתרגם את המציאות הקשוחה. אני יוצקת אותו לבד, ועליו אני מדפיסה צמח עדין ושברירי. פה בא לידי ביטוי הדיסוננס הגדול שעליו אני מדברת. יש משהו בזה שאני עובדת גם על המצע, שהוא לא מובן מאליו כמו נייר. אני מרגישה שככה אני מצליחה להעביר את המסר שלי בצורה יותר עמוקה

עמית: בתערוכה ברחובות את מציגה את העבודות שלך מהחממה?

חן: לא רק מהחממה, אלא מאז שהתחלתי ליצור הדפסים. זוהי התערוכה המסכמת של הרזידנסי (אוצרת: יעל סונינו לוי), אבל אני המשכתי עוד להתפתח מאז, ומוצגות בה עבודות נוספות

עמית: את כבר בדבר הבא?

חן: החממה המופלאה מסתיימת באמצע מאי, ואני בהחלט מתכוונת להמשיך ליצור ולהתפתח, וגם למצוא את הדרך להתפרנס מהיצירה שלי כדי שאוכל פחות ופחות לעסוק בעיצוב פנים. מצאתי את מה שממלא אותי ואיתו אמשיך

עמית: מאחלת לך שכך יקרה

חן: תודה רבה 🤍

---

חן אשכנזי | עוצמה שקטה
אוצרת: יעל סונינו לוי
הגלריה העירונית, שלמה גולדין 2, רחובות
נעילה: 20.6