מה קורה // יאנה גורליק

מי?

יאנה גורליק, אמנית ומאיירת, אוטוטו בת 47 (איך הזמן טס כשנהנים, יו הו!), גרה ברחובות.
אתר / פייסבוק / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

בזוגיות. אנחנו הורים לשתי בנות מקסימות – הגדולה בצבא והקטנה השנה עלתה לחטיבה. בדיוק התחלנו סבב שני של גיל ההתבגרות. יש לנו גם חתולה בת 17 וכלבת קורונה (ולא, הן לא מסתדרות).

מה בצלחת?

אני צמחונית למחצה, אוהבת כל מה שחריף (אבל לא וואסאבי), אסיאתי, מקסיקני, חומוס עם המון סחוג בלי חילבה ובן & ג׳ריס (דובדבנים וקפה), אבל לרוב אוכלת סלט ירקות עם טחינה. מתענגת על עמבה וכוסברה, ולא בקטע של אניס :).

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

תערוכת היחיד שלי ״תרדמת התבונה מולידה מפלצות״ (The Sleep of Reason Produces Monsters) מוצגת בימים אלה באולם התערוכות ע״ש נעמי ואיזי ליבלר, מערך הספריות והמידע (בניין 401) באוניברסיטת בר אילן.

מאז שהייתי ילדה הפתגם ״תרדמת התבונה מולידה מפלצות״ ריתק אותי. סובבתי את המשפט בראשי וניסיתי להבין אותו. גם כשהתבגרתי הנושא של טירוף ושיגעון המשיכו להעסיק אותי. המפלצות הפנימיות המתעוררות בתוך האדם כאשר הוא עייף, בודד, כואב ולא תמיד מצליח להחזיק את עצמו. כמו ״שועלים קטנים המחבלים כרמים״, התודעה מתחילה לתעתע.

מתעורר החשש שהמציאות מאבדת את הסמכות שלה, את המקום להיאחז בו, לעמוד זקוף. ההרהורים והמבט פנימה לא תלושים מהמציאות, אבל משתקפים באופן שונה – גם מבחינת תפיסת הזמן וגם כמטאפורה הפנימית. התערוכה כוללת יצירות שונות – מיני סדרות שכל אחת מהן עוסקת בהלך רוח ושלב בחיי.

אני מציירת ומאיירת בסגנונות שונים. נושאים שמרתקים אותי באים מעולם הרגשי־פילוסופי. אני עוסקת בבדידות, שגעון, מטאפורות וחיבור של עולמות שונים. במטרה להגיע לתחושה נכונה אני עובדת במדיות שונות – בצבעי מים, עפרונות, עטים, אקריליק, הדפסים. אני מערבבת ביניהן, מוסיפה או גורעת עד שאני מגיעה לעוצמה מדויקת.

לרוב אני יוצרת בסדרות, ציורים קטנים ובינוניים. את התואר ראשון שלי עשיתי בעיצוב, כי רציתי לברוח מאמנות, אבל עם הזמן קיבלתי שזו הדרך שלי ואני הולכת בה ולומדת כל הזמן: איור אצל ליאורה גרוסמן, סדנאות ציור, ציור מודל עירום, מתנסה בטכניקות וחומרים שונים. כרגע אני לומדת לתואר שני באוניברסיטת בר אילן בתכנית ניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן. אני מאמינה בבניית גשרים, גם דרך האמנות וגם דרך המילים.

ב־2016 הקמתי עם אמניות נוספות את הקולקטיב אמנותי Duck & Dodo. מאז הצגנו הרבה תערוכות יחד, בעיקר במסגרת אירועי שבוע האיור. אנחנו תומכות אחת בשנייה, מעצימות אחת את השנייה, וזה מאפשר לנו להרגיש יותר ביטחון להתנסות ולבטא את עצמנו. בנוסף הצגתי מספר תערוכת יחיד, וגם השתתפתי בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

בין הסגרים ביקרתי בתערוכה של רוני טהרלב במוזיאון תל אביב ופתאום הרגשתי שאני נושמת. התאהבתי ביצירות המיסטיות, העמוקות שלה, העבודה שלה עם הגוף האנושי – תפיסת התנועה, הזמן והמרחב.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

אני רוצה להתנסות בפורמט גדול, ממש ממש גדול, לחקור ולהרגיש את השפעת המרחב הגדול על התנועה שלי, כשכל הגוף מופעל ולא רק היד. לבדוק אילו רגשות אוכל לבטא, אילו מחסומים פנימיים אפרוץ. איך אגיע לנקודה של כנות, ראשונות וביטוי חופשי שמערב מדיות שונות.

זה קצת מפחיד אותי, אבל מרתק באותה מידה. אני צריכה סטודיו ענק מואר עם תקרה גבוהה, חלון וזמן למצוא את נקודת הזינוק שלי, לצבור אומץ ולפרוס כנפיים. אני מתארת לעצמי שזה עולה הרבה כסף.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

אופנה זה לא המקום החזק שלי… אבל אני ממש מרוצה ממכנסי טרנינג שקניתי בתחילת חורף, זוהי ליגה אחרת להסתובב ככה בבית. ולפעמים בסופר.