אינה סמדר // הפסקתי לתקן את הילדים שלי כשהבנתי שהם לא מקולקלים
אני רגילה שדברים קורים לי מעצמם. רעיונות באים, שינויים נכנסים ויוצאים, ואני משתדלת לזרום איתם. כנראה שככה נולד גם הספר ״הפסקתי לתקן את הילדים שלי כשהבנתי שהם לא מקולקלים״.
שמי אינה סמדר, אני נשואה לאסף ואמא של שי (23), אורי (21), יואב (19) ושל הכלבה שלנו אוליב. ארבעתם הפכו את חיי ללונה פארק אחד גדול. במקצועי אני מפתחת, מעצבת ומאיירת משחקי ילדים. אני בוגרת לימודי אנימציה ומולטימדיה מאוניברסיטת RMIT במלבורן אוסטרליה.
אינה סמדר. צילום: שי סמדר
עם חזרתנו ארצה ובמקביל להולדת הילדים נולדה גם ״הפרה הסגולה״, חברת משחקי קופסא לילדים, שהתפתחה והתעצבה עם גילאי הילדים שלנו ועולם התוכן שלהם. הילדים היו הנסיינים, נותני העצות והביקורת. כל משחק נולד מתוך ההכרות העמוקה ומתוך צורך אישי שלנו כהורים, תוך הקפדה על צבעוניות ועיצוב.
אנחנו שלושה שותפים בחברה, רן יוגב, אסף האיש שלי ואני, ושלושתנו אוהבים משחקים, אוהבים עיצוב ואסתטיקה, וכנראה שאנחנו גם בעלי צד ילדי מפותח. פגישות הפיתוח שלנו הן חגיגה וכיף גדול ואנחנו מתרגשים עם כל משחק חדש שיוצא לעולם.
מצאתי את עצמי מופתעת ממה שהופיע על הדף, ובעיקר ממה שהתגלה בין השורות. אולי זה קרה בגלל שהילדים יצאו מהבית, ואני התפניתי להסתכל אחורה, על השנים שבהן היו קטנים והצלחתי להתרחק ולהסתכל על החיים מפרספקטיבה אחרת
הבית שלנו הוא ״הפרעת קשב״ אחת גדולה: בית היפראקטיבי, קולני, שמח, כועס ומצחיק. בית של ריטלין, אבחונים וטלפונים מבית הספר. בית שלא יושבים בו סביב שולחן אלא עומדים, בית שצופים בו בטלוויזיה תוך כדי עמידת ראש, בית שרצים בו או מתגלגלים במקום ללכת. וזה לא שלא ניסיתי שיהיה אחרת, כמו אצל כולם.
בשלב מסוים הוספנו את אוליב למשפחתנו הרועשת בשאיפה שתרגיע מעט את המצב, אבל קיבלנו גוש פרווה אנרגטי במיוחד שהוסיף לנו לא מעט אש למדורה. וכך בין אבחון ובין ריפוי בעיסוק, בין רכיבה טיפולית להוראה מתקנת, בין ועדות להתאמות ועוד אבחון ועוד אחד, עצרתי לרגע, והבנתי שהילדים שלי לא כל כך מקולקלים, ולכן אני לא צריכה לתקן אותם כל הזמן.
זה לא שהפסקתי לדאוג, להתעצבן או לנסות לעזור. פשוט התחלתי להסתכל על הדברים קצת אחרת. ועל חשבון זמן ה״תיקונים״ נוצר לנו זמן משותף, לבלות, לצחוק או סתם להיות ביחד.
הילדים גדלו מהר… ותוך שנה וחצי שלושתם התגייסו לצבא, יצאו מהבית ונכנסו להם ישר אל תוך המלחמה, ופתאום רכבת ההרים שעליה נסענו הפכה מפחידה. הרבה לילות בלי שינה, הרבה עזה, ולבנון וסוריה, ולפעמים גם שני ילדים במקביל. ודווקא אז, בתוך כל הקושי, נולד לי עוד זמן. זמן של שקט וחושך, זמן שצריך למלא כדי להרחיק מחשבות.
הטקסט נשפך החוצה על הדף, בלי תוכנית מסודרת ובלי לדעת לאן הדברים הולכים. משפטים קצרים אבל עם עומק של הלב, מחשבות, משחקי מילים ודימויים. מצאתי את עצמי מופתעת ממה שהופיע על הדף, ובעיקר ממה שהתגלה בין השורות. אולי זה קרה בגלל שהילדים יצאו מהבית, ואני התפניתי להסתכל אחורה, על השנים שבהן היו קטנים והצלחתי להתרחק ולהסתכל על החיים מפרספקטיבה אחרת.
כל אחד מהמשפטים מתאר את המציאות קצת אחרת. לפעמים מצחיק, לפעמים עצוב, ולפעמים משפט קטן מצליח להכיל את שניהם. המילים הובילו לאיורים ומלאו לי את הריק של עוד לילות ללא שינה.
השפה האיורית שלי היא מינימליסטית. אני אוהבת להשתמש במעט קווים, בצורות פשוטות ובמרחב הלבן שנוצר סביבן, ועל כל זה אני מפזרת גם מעט הומור. מבחינתי האיור לא צריך להסביר את הטקסט, אלא להוסיף לו רובד.
הספר מחולק לארבעה פרקים, כל פרק בצבע אחר: אדום, כחול, צהוב וחום. הפרקים האדום והכחול עוסקים במחשבות וברגשות, מנקודת מבטה של האמא, של הילד ושל אוליב הכלבה (שמייצגת נקודת מבט חיצונית), לפעמים מאותה נקודה ולפעמים משני צדי המתרס.
הפרק הצהוב מביא את העולם מנקודת מבטו של הילד, דרך שירים ומחשבות על הקושי להשתלב, על הצורך להיות אחר ועל הרצון שיראו אותו כפי שהוא. הפרק החום הוא פרק של תקווה, של האפשרות לצמוח ולמצוא את הדרך, גם כשהיא לא ישרה.
הספר הוא לא מדריך להורים ואין בו פתרונות קסם, הוא לא הסתכלות תיאורטית חיצונית וחינוכית. הוא מדבר בקולם של ילדים עם קשיי קשב וריכוז והוריהם. הוא מבטא קול של מחשבות, פחדים, בושה, אשמה, מאבקים, חלומות ורגעי שמחה באופן כן ואמיץ, עם יכולת לתפוס רגעים יומיומיים שכל מי שסובל מקשיי קשב וריכוז מכיר. אני מקווה שהספר יהיה גשר בין ילדים להוריהם כדי להיות מובנים יותר, ולהורים להעניק תחושת נראות והכרה.
אני ממליצה לדפדף בו קדימה ואחורה, ממליצה לקרוא לפחות פעמיים כדי לגלות את מה שכתוב בין השורות, ממליצה לקפל ״אוזניים״ אם מתחשק כדי לסמן דבר או שניים, ממליצה להתעכב על משפטים שנוגעים ולדלג על משפטים שפחות, ממליצה להרגיש ולהישאר שם לרגע. והכי אני ממליצה לצחוק.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
