גבולות גזרה // Akkoniq

מי?

אלונה קומסקי, בת 48, מעצבת מוצר בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה, עם רקורד עשיר בעיצוב מוצרי צריכה עבור מותגים בינלאומיים. מרצה במכון טכנולוגי חולון ומייסדת מותג התיקים Akkoniq – ראשי התיבות של אלונה קומסקי באנגלית (AK) בתוספת שמתחרזת עם אייקוניק (איקוני) ויוניק (מיוחד).

מאחורי הטייטלים מסתתר מסע מתמשך: לא בחרתי בו במודע. אני מניחה שמתחילת הדרך נתתי למסע הזה לקחת אותי בלי התנגדות. הכל התחיל כשאחי, שלימים הפך לשותפי באקוניק, זיהה את הפוטנציאל ובחר עבורי את התואר – עיצוב תעשייתי – תחום שהיה לי זר לחלוטין. זו הייתה אהבה ממבט ראשון ובמהרה הבנתי שמצאתי את מקומי.

חומרי גלם, כלים, מכונות, מנגנונים – הכל ריתק וסקרן אותי. התרגשתי לגלות שעיצוב נמצא בכל מקום, סובב אותנו. פתאום הבנתי שאפשר לממש את הרצון לדייק או ליצור לכדי מוצר ממשי. זו אותה האנקדוטה על הפסימיסט שרואה את חצי הכוס הריקה, האופטימיסט שרואה את המלאה, והמעצב – שמזהה את החצי הלא מנוצל. אני כל הזמן עסוקה בהתבוננות ובזיהוי הפוטנציאל הזה.

עיצוב אופנה חדר לחיי בעקיפין. תמיד נמשכתי לתחומי האופנה והלייף סטייל, אבל רק כששילבתי ביניהם – בין עיצוב תעשייתי לעיצוב אופנה – הבנתי עד כמה אני נהנית מהחיבור הייחודי הזה בין הדיסציפלינות ומהחופש והיצירתיות שהוא מביא איתו. לא ידעתי להגדיר זאת במילים, את השילוב בין הדיוק של העיצוב התעשייתי לרומנטיקה של האופנה. בסופו של דבר, בחרתי לקרוא לזה ״אופנה פונקציונלית״.

המותג

Akkoniq נולד מתוך רצון אמיתי להנגיש קיימות מבלי להתפשר על עיצוב או אסתטיקה. תהליך הפיתוח שלי מתחיל תמיד מדיאלוג בין צורה, פונקציה וחוויה – בניסיון להגיע לאיזון מדויק, כשהקיימות היא הבסיס והעקרון המנחה. בעיניי, זו הדרך הכנה והיחידה לעצב מוצרים כיום.

המותג לא צמח מתוך תוכנית עסקית מפורטת, אלא מתוך צורך פנימי עמוק, קריאה שלא יכולתי להתעלם ממנה. לאחר שנים של עבודה עם תאגידים, ראיתי איך רעיונות גדולים, במיוחד בתחום הקיימות, פשוט נמוגים. הקיימות הפכה אצלי לדרך חיים הרבה לפני שהיא הכתיבה לי תוכנית עסקית, וכשפניתי לדרך עצמאית בשנת 2020 – היה ברור לי מה עליי לעשות. החלטתי לקחת אחריות מלאה על כל התהליך, מהרעיון הראשוני ועד למוצר הסופי, וליצור מותג שבו קיימות אינה סעיף במצגת, אלא מהות הדי.אן.איי שלו.

הטבע הוא מקור השראה מתמיד – לא רק בצורות ובצבעים, אלא בחוכמתו. שום דבר לא מתבזבז, הכל נמצא במקומו. אני מוצאת את עצמי מתבוננת, מפענחת את העקרונות ומחפשת דרך לתרגם אותם למוצר

Akkoniq מאפשר לי לזקק את כל הידע, החלומות והתסכולים שצברתי לשפה עיצובית אחת. הרבה מעבר למוצר בודד, זוהי דרך להתבונן על הקשר ההדוק בין חומר, צורה, פונקציה ואחריות. תמיד נמשכתי לאסתטיקה מינימליסטית, אבל עם הזמן גיליתי שהאגו שלי מנסה להוסיף עוד טוויסט, עוד גימיק. זה יצר דיסוננס וגרם לי לתהות: מהו באמת מינימליזם בעולם של קיימות?

מתוך החיפוש הזה הבנתי שמינימליזם הוא רק סגנון – הוא תנאי הכרחי. הוא דורש מאיתנו לדייק, לצרוך פחות משאבים, לוותר על עודפים ולפני הכל – לשחרר את האגו. מינימליזם אמיתי לא מותיר מקום לשיווק מוגזם – הוא מחייב כנות. כפי שאמר לאונרדו דה וינצ׳י: Simplicity is the ultimate form of sophistication. לעצב פשטות זה מאתגר הרבה יותר – זה דורש איפוק, דיוק ואומץ. עבורי, זו הדרך ליצור עיצוב בעל נוכחות שקטה ואלגנטית, כזה שלא זועק מסרים, אלא פשוט מקיים.

המוצרים הראשונים של Akkoniq נולדו מתוך צורך בפשטות. בעידן של רעש מתמיד, חיפשתי שקט. הם היו כמעט כמו מדיטציה – האתגר שהצבתי לעצמי היה איך ליצור תיק במינימום חומרי גלם, תהליכים ופרטים, ועדיין לשמר אותו כאובייקט נחשק.

רציתי תיקים שמעניקים תחושת חופש, לא רק במשקל הפיזי, אלא גם ברמה הרעיונית – תיק שלא מכביד, לא בולט יתר על המידה ולא רודף אחרי טרנדים חולפים; תיקים שנשארים רלוונטיים בזכות הדיוק שלהם. מכיוון שתיקים הם בראש ובראשונה מוצר פונקציונלי, העיצוב תמיד נובע מהפונקציה ורק לאחר מכן מהסגנון. כל תפר, כל קיפול, כל חיבור – נבחן בקפידה. זה היה תהליך של זיקוק.

קולקציה אחרונה

מכיוון שאני עוסקת באופנה איטית שאינה מתירה שימוש בצבעוניות יתר כדי להישאר רלוונטית ולהתאים לכל מלתחה, אני משקיעה מאמץ רב בבחירת הטקסטורות. ההשראה לקולקציה האחרונה הגיעה מסברס בשלבי התייבשות – טקסטורות משתנות, התפרקות הדרגתית וטרנספורמציה מרתקת. רציתי לתרגם את התהליך הזה למוצר.

הקיימות בקולקציה באה לידי ביטוי בטכנולוגיה חדשנית המאפשרת יצירת טקסטיל בסריגה תלת־ממדית. תהליך זה מייצר את הטקסטיל בשלמותו, כמעט ללא פסולת, ומעניק לסריג עמידות וקונסטרוקטיביות ללא צורך בחיזוקים או הקשחות מיותרות, וכל זאת תוך שמירה על קלילות.

הקולקציה כולה עשויה מ־100% סיבים ממוחזרים, ובחירה בשיטת ה־mono material מאפשרת מיחזור קל ובר־קיימא. הטקסטיל עצמו, שמזכיר בדים של סניקרס סרוגים, הוא עמיד ואיכותי, מה שמבטיח אורך חיים עבור המוצרים. התוצאה היא שפה עיצובית חדשה, תיק שמספר סיפור אחר – מינימליסטי, עם הקפדה כמעט דתית על פרטים, שלצד השקט הוויזואלי – מלא בנוכחות.

מקורות השראה

אני לא עובדת לפי מתודה קבועה. ההשראה שלי היא אוסף של תצפיות, סקרנות וחיבורים שמבשילים עם הזמן. לעיתים חומר מסוים מוצא אותי, ולעיתים רעיון מחפש פתרון. הטבע הוא מקור השראה מתמיד – לא רק בצורות ובצבעים, אלא בחוכמתו. שום דבר לא מתבזבז, הכל נמצא במקומו. אני מוצאת את עצמי מתבוננת, מפענחת את העקרונות ומחפשת דרך לתרגם אותם למוצר.

לצד זאת, ישנו הקסם של הטכנולוגיה והחדשנות – היכולת לקחת חומר גלם פשוט ולהפוך אותו למשהו חדש לחלוטין; האפשרות לפתור בעיות ישנות בדרכים שלא היו קיימות קודם. המתח הזה שבין המסורתי לחדשני, בין האורגני למהונדס, הוא מקור לרבים מהרגעים היצירתיים ביותר שלי.

אני אוהבת לשחק עם העברת דברים ממקומם הטבעי, לאתגר טכנולוגיה בתחום חדש, לקחת פתרון מעולם אחד לעולם אחר, לתת שימוש חדש לחומר מוכר בתעשייה מסוימת. יצירה בתוך אילוצים ומגבלות מניבה חדשנות רבה. כמובן שישנה גם ״דרך המשי הבת־קיימא״ שלי – החיפוש הבלתי פוסק אחר חומרים ושילובים המאפשרים קיום מתוך התחשבות בסביבה, בבעלי החיים ובמי שמייצר את החומרים. גם מתוך החיפוש הזה נובעים השראה וחדשנות רבים.

החלום הגדול

כשאני מסננת את כל הרעשים מסביב, אני מבינה שהחלום שלי אינו להוביל מותג מצליח רק במובן העסקי. החלום האמיתי עמוק יותר – לשנות את האופן שבו אנחנו צורכים, אולי לייצר חוויה מתקנת. בדמיון שלי, Akkoniq הוא הרבה מעבר למדף של פריטים יפים. אני רואה בו מרחב שמעורר מחשבה, מזמין להתבוננות פנימית, ומעביר אנרגיה דרך עיצוב שמדבר בלי מילים.

אני רוצה להמשיך לרגש, לגעת באנשים דרך החומר, דרך הצורה, דרך תשוקה שמוטבעת בכל תפר. השאיפה שלי היא שהלקוחות יבינו שהם לא רק קנו תיק – הם בחרו להצטרף לקהילה שחושבת אחרת, אכפתית, מודעת. אני רוצה להמשיך להוכיח – לעצמי ולעולם – שאפשר לעצב אופנה נחשקת ואחראית בו זמנית, בלי להתפשר על הסגנון ובלי לוותר על הערכים. לשבור את המיתוס ש״ירוק״ הוא בהכרח ״פחות״.

ארון פרטי

נתחיל בכך שאני לא קונה תיקים – באופן טבעי, כחלק מתהליך הפיתוח, אני בוחנת כל מוצר חדש שלי בעצמי. כך אני לומדת מה כדאי לשפר, מה עובד טוב יותר ומה אני אוהבת וחשוב לקדם. רוב התיקים שלי בשימוש אישי הם אבות־טיפוס שאני בודקת. במובן מסוים, אני רואה משהו רומנטי בלאפשר חיים גם לתוצרים לא מוגמרים שלא השלימו פיתוח.

הארון שלי הוא מיקרוקוסמוס של התפיסה הזו. הוא בהחלט לא עמוס בפריטים; להפך, הוא מצומצם מאוד, כמעט סגפני. כל פריט בו נבחר בקפידה, לאחר מחשבה. אני לא נסחפת אחרי טרנדים חולפים, אלא מחפשת פריטים בעלי איכות על־זמנית, כאלה שילוו אותי שנים רבות. אני מאמינה גדולה בגישת ״פחות אבל טוב יותר״. כמובן שהבחירה שלי מתייחסת גם לחומרים, לאיכות התפירה ועוד.

אני מוצאת את השקט הזה של מוצרים איכותיים דווקא בפריטי יד שנייה, כי יש בהם סיפור והוכחה לאיכות שעמדה במבחן הזמן. יש לי חיבה מיוחדת לפריטי וינטג׳, בעיקר ממקומות שונים בעולם, כי אז אפשר גם לדגום קצת מהתרבות לפני שהכל נעשה גלובלי וחסר אופי. אני אוהבת מחלקות גברים ואת האופן שבו גזרות מאותגרות ונאלצות לשנות מראה על גוף האישה.

עתידות

אני הרבה יותר חולמת ביזמות הזו מאשר מחושבת, וכשאני מדמיינת את העתיד – אני רואה את המסע נמשך. מסע לחיפוש אחר הנוסחה המדויקת של עיצוב עילית הפוגש קיימות. אני חולמת על צרכנות נבונה יותר, על אופנה איטית שתופסת שוב את מקומה ועל אותנטיות שגוברת על אופנה המונעת מטרנדים ותגובות עדר. אני מקווה להיות במקום שבו הידע שלי על חומרים ברי־קיימא, על תהליכי ייצור חדשניים ועל כלכלה מעגלית יהיה עמוק ורחב עוד יותר.

אני רואה את עצמי ממשיכה להיות בחזית החיפוש הזה, ומאוד רוצה להעמיק בפיתוח חומרים חדשים וטכנולוגיות חכמות יותר. אני מאחלת לעצמי ש־Akkoniq ימשיך להיות קול ברור ומשפיע בדיון על עתיד האופנה. אני מקווה שנצליח להגיע ליותר אנשים, לא כדי למכור להם יותר, אלא כדי לשתף אותם בתפיסת העולם שלי ולעורר בהם השראה לבחירות מודעות יותר. והכי חשוב, אני רואה את עצמי ממשיכה להיות סקרנית, לשאול שאלות קשות, לא לפחד לטעות וללמוד, ושהתשוקה לכל זה לא תיגמר לי.